עוד קצת ועוד קצת, ובסוף הקסם מגיע: תפוחי אדמה בתנור, אבל מושלמים

• 3 או 4 תפוחי אדמה גדולים (אני מעדיף את זן דזירה האדומים, שיש מהם גם קטנים במיוחד המתאימים מאוד לתנור, או את זן הראטה הצהובים והמוארכים. אפשר גם להשתמש בכל זן אחר של תפוחי אדמה)
• 1 ראש שום
• 1 בצל בינוני
• 1 עגבנייה
• 1 לימון
• שפריץ רוטב סויה או חומץ בלסמי
• שמן זית
• תפיס 5 אצבעות מלח ים
• פלפל שחור טחון טרי

כאשר התחלתי לטייל בעולם ראיתי בבירור את האפקט שיש לטרנד האוכל הבריא על אנשים. רבים שמסתובבים בחוגים רוחניים נושאים עמם לכל מקום אבקות משונות של אצות מיובשות, גרעינים וזרעים מארצות רחוקות, ואם לא יתחילו את יומם בשתיית מיץ פרי שאת שמו עדיין אינני מסוגל לבטא, מעורבב עם אבקת אצה ירוקה, יומם אינו יום ולילותיהם טרופים.

מה שראיתי אצלם לא היה אלא אותם דפוסי מחשבה ישנים, ומה שהיה פעם ללא סוכר, ללא שומן, ללא פחמימות - נהפך היום לאוכל בריא.

אני מאמין שכל דבר נושא עמו מהות, זיכרון ואיכות. כאלה הם המזונות, כך גם בני האדם. לפעמים הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על האוכל שאנחנו אוכלים הרבה יותר משמעותי מהאוכל או מהחומר עצמו. לפני שנישאב להגדרות סדורות על אוכל בריא או חולה, חשוב שנאפשר לעצמנו להבין שזוהי רק עוד מחשבה, נקודת מבט להסתכל דרכה על חומר, שכמו כל מחשבה או נקודת מבט גם סופה לחלוף ולהשתנות.

אז אמרו לנו שתפוחי אדמה זה לא בריא. פחמימה ריקה, משמינה. אמרו, אז מה? בעיניי התפוח אדמה הכאילו פשוט הזה הוא דבר קסום. כשהוא אפוי בתנור ותוכנו רך, קטיפתי ומנחם, חלקו החיצוני שחום, פריך ומתפצח, אני נעטף מולו בתוגה שאי אפשר להסביר במילים ומרגיש כיצד בריאותי משתפרת. עם המחשבה המרפאת הזאת אני מחמם תנור ל-200 מעלות ומכין מגש אפייה מרופד בנייר אפייה.

שוטף היטב את התפודים בעזרת כרית ניקוי, ולא מקלף אותם. הם יתגמלו אותנו על כך בטעם עמוק יותר.

אני חותך אותם לפלחים, מה שנקרא היום "וודג'ס". חוצה כל תפוד לאורכו, חוצה שוב את החצאים לאורכם וכך הלאה, לפי גודל תפוח האדמה. נותרים לי פלחים ארוכים, מצופים בקליפה דקה. אני מניח אותם בתבנית בשכבה אחידה ככל האפשר, כדי שייגעו בתחתיתה.

קולף בצל, חוצה אותו, חותך כל חצי לשלוש חתיכות גדולות יחסית ומניח אותן בתבנית.

חותך את ראש השום לרוחבו, כך שכל שיניו חשופות לאוויר, ומעביר גם אותו לתבנית.

חוצה את הלימון, סוחט אותו בידיי מעל התבנית ומניח בה גם את בשרו.

חוצה את העגבנייה, סוחט גם אותה מעל התבנית ומשליך פנימה את בשרה, אל תפוחי האדמה.

מעל הכול מזלף שמן זית בנדיבות ומפזר מלח ים גס, פלפל שחור טחון טרי ואת רוטב הסויה או החומץ בלסמי.

בידיים שמחות מערבב הכול בתבנית. הידיים רוצות להרגיש את שמן הזית, להיעטף בו ולחוש שהוא עוטף גם כל פלח תפוח אדמה שנמצא שם. לאחר הערבוב מסדר הכול בשכבה אחידה ככל האפשר, כדי לאפשר אפייה אחידה לכל התבנית.

מכסה את התבנית בנייר אפייה, עוטף אותה היטב בנייר כסף ומכניס לתנור.

אופה במשך 45 דקות עד שעה ואז מוציא את התבנית מהתנור, מסיר את נייר הכסף ואת נייר האפייה העליון, מערבב את תפוחי האדמה בעזרת תרווד ומחזיר את התבנית לאפייה נוספת. חלק מתפוחי האדמה שחומים ואולי קצת שרופים ואני רוצה שכולם יהפכו לכאלה.

כעבור 10 דקות בערך אני מערבב שוב ומחזיר את התבנית לאפייה נוספת. חוזר על התהליך שוב ושוב, עד שכל תפוחי האדמה שחומים מאוד ופריכים, מה שיכול להימשך כחצי שעה נוספת של אפייה. פה טמון הקסם, כאשר תפוחי האדמה נהפכים מסתם תפודים מוכנים לאכילה לפריכים, שחומים ומעוררי תשוקה. בריאים מאוד, יענו.

ספרו של אסף בן משה, "על טעם ועל רוח", זמין לרכישה כאן