ב-18 ינואר 1945 יצא דוד לייטנר ("דוגו") בן ה-14, יחד עם כ-60,000 אסירי אושוויץ לצעדת המוות. בעודו צועד, מורעב, מותש וקופא מקור, הוא חלם על "בילקלך" לחמניות חמות ועגולות, עליהן סיפרה לו אמו. הוא חלם לאכול אותן כשיגיע לארץ ישראל. דוגו שרד את השואה, הוא הגיע ארצה, וכשביקר לראשונה בשוק מחנה יהודה, הוא נתקל לראשונה בחייו בדוכן פלאפל, זה היה מבחינתו הדבר הכי קרוב לבילקך עליהן חלם.
אז החליט דוגו לייסד לעצמו מסורת, בה בכל שנה, ב-18 בינואר, היום בו יצא לצעדת המוות, הוא יאכל מנת פלאפל, שמציינת עבורו את נצחונו הפרטי ואת נצחון העם היהודי על הנאצים ואת העובדה ששרד.
בשנים האחרונות, המרכז להנחלת זיכרון השואה "בית העדות" מוביל את "מבצע דוגו", בו יהודים בארץ ובעולם מצטלמים עם מנת פלפאל. השנה, המבצע התרחב, ואנשים רבים ברחבי הארץ צילמו את עצמם עם פלאפל, בצירוף ההאשתאג "מבצע דוגו", ותיוגים נוספים כמו עם ישראל חי.
אבל החלק הבאמת מרגש בסיפור הזה, הגיע השנה, אחרי שנתיים בהן דוגו עצמו לא הצליח להגשים את המבצע שהציב לעצמו בשל הקורונה, הפעם הוא זכה סוף סוף להתאחד עם המנה האהובה עליו.
בני משפחתו החליטו להפתיע אותו, ויצרו קשר עם הפוד-טראק של רשת פלפאל בריבוע. גל כוהנר, הבעלים של משאית הפלאפל, שבדרך כלל רגיל להגיע לחגיגות ואירועים מיוחדים כמו חתונות, לא חשב פעמיים, והגיע בשמחה עם משאית האוכל שלו לחצר ביתו של דוגו, עם שילוט הנושא את הכיתוב "כשדוגו לא מגיע לפלאפל הפלאפל מגיע לדוגו".
את ההתרגשות של דוגו ומשפחתו, שפצחו בשירת "ולנו יש פלאפל" לא ניתן להעביר במילים, אז ניתן לתמונות לדבר בעד עצמן, ונאחל לדוגו עוד הרבה שנים של בריאות ואכילת פלאפל.
