תמיד תהיה לנו פתח תקווה

זה היה שבוע של התאוששות מפריז, של חגיגות בוז'ולה ושל נופש בפתח תקווה. כן, אחרי ששוטטתי בגני לוכסמבורג עם בגט וחצי בקבוק יין בקור של תשע מעלות, הייתי צריכה לנפוש קצת, או ליתר דיוק לפצות את החצי השני על היעדרותי הממושכת מעבר לים.

בבוקר לח בשנת תשפ"ג, קצת אחרי בציר הענבים, יצאו מצפון תל אביב בקו 66, שני הרוכבים. המטרה: כיבוש פתח תקווה. ליתר דיוק פגישה עם חברים שעברו לאם המושבות והחליטו להוכיח לנו שיש בעיר הזו תרבות שתייה.

מכיוון שאנחנו לא שותים ונוהגים, עשינו את פעמינו בתחבורה ציבורית, לעיר מהשיר על יואל מוישה סלומון, סגרנו מלון שנמצא ממש בתוך הקניון הגדול. ומכיוון שאחד משנינו הוא טבעוני רחמנא ליצלן , ידענו שלא נצטרך להתפשר, אלא ליהנות תפריט שמכבד טבעונים. תכף נדבר גם על האוכל.

בפתח תקווה, כך התברר, צמחה יש תל אביב קטנה, שהחלה להתפתח כנראה, כתוצאה מההגירה השלילית מהעיר הגדולה. בסיור ברים עם חברים, שלקחו בייביסיטר במיוחד כדי לבלות איתנו את הערב, גילינו אחלה מקומות לשתות בהם, עם מקומות חניה בשפע.

את המסע התחלנו ב-מרלה סינגר, אחד הברים המוכרים בעיר, עם למעלה מ 60 סוגי בירות, ותפריט וויסקי עשיר ביותר -אני ספרתי כמעט 10 סוגי וויסקי (יכול להיות שיש יותר ופשוט הייתי שיכורה מידי). כוס ראשונה עברה בשלום.

התחנה השניה היתה אוסקר ווילד, את הסניף החולוני אנחנו מכירים, כי אנחנו ילדי פריפריה שחוזרים מידי פעם לבקר את ההורים ואוהבים לבדוק מה התחדש בעיר.

אני באופן אישי מתה על אוסקר ווילד, על האווירה שבו, והאוכל (עבור הטבעוני זה קצת יותר מסובך), אבל תמיד אני מוצאת את עצמי עם אלכוהול משובח (יותר מ 100 סוגי וויסקי) ואחלה בירות ומבחינתי זה המקום המושלם לרבוץ בו גם עם המשפחה, לו רק היה לי אחד כזה גם ליד הבית.

בשלב מסוים, החברים הרגישו שזה טו מאצ' אלכוהול בשבילם, ואחרי התחנה השנייה הם נזכרו שיש להם ילדים והבייביסיטר עולה להם יותר מהמשקאות. שילחנו אותם לדרכם לא, לפני שקיבלנו המלצה לקפוץ ל-פטריק'ס, לעוד בירה קטנה.

אני אישה של יין ואתם הרי יודעים את זה, אבל בזמן האחרון גיליתי שאיזה שליש בירה פה שליש בירה שם, זה כמו לשתות כוס סודה או מיץ לרענון החיך. ואם כבר אני שותה בירות אז זה רק מול משחקי כדורגל, ורצוי בירות ישראליות.

אני אוהבת קראפט, ומגוון החביות המקומיות (וגם אלה שמחוץ) בפטריקס פשוט עצום (יש להם אגב גם ברז גינס, שזה תמיד משהו שאני מסמנת לחיוב). ג'ין של מילק אנד האני, מופלא בעיני!) ומבחר גדול של משקאות וקוקטיילים שאני אישית פחות שותה אבל חובבי הז'אנר מצאו את עצמם בתפריט.

בערב אחד, גילינו חיי לילה סוערים ותוססים עם סצנת אלכוהול משובחת מאד בפתח תקווה. אבל הערה קטנה והצעת ייעול - יין. אולי אני לא מכירה ויש בר יין שפספסתי, אבל חבריי לא הכירו לכן מי מכם שמפתח תקווה ורוצה להאיר את עיני - מוזמן. במקומות הללו כמובן שהיו יינות אבל מבחר יחסית דל (לבן, אדום בקבוק פה בקבוק שם), וחבל. אני חושבת שכן כדאי להנחיל את תרבות היין, ברי היין גם מחוץ לתל אביב. אבל אין ספק שאתם בדרך הנכונה.

בחזרה למלון פרימה לינק, שהתגלה כאחת הבחירות המוצלחות שעשינו. למרות שננזפתי על כך שאני טסה לפריז ואותו לוקחת לפתח תקווה, גילינו פנינה מפנקת ביותר, שיש לה גם גג ובריכה ולאונג' עסקי עם תפריט טעים, ונוף מינימום של ניו יורק. בקומה ה 17 כל פתח תקווה וליתר דיוק כל תל אביב נשקפה מהחלון, אפילו את הארובה של רידינג ראינו ואמרנו: 'הנה הבית כל כך קרוב, ומה אנחנו תמיד עושים עניין מלבוא ולבקר את החברים פה'.

נמרחנו על המיטה והזמנו רום סרוויס שניבט מהמסך. אני חייבת לציין את העובדה שמדובר במלון הטבעוני הראשון בישראל, שעדיין מאפשר לאנשים (כמוני) לאכול את החביתה שלהם ולאנשים כמו הטבעוני, לא להתבאס שהוא צריך תמיד להתפשר על סלט. בתפריט יש מנות של redefine meet שאפילו אני אכלתי וההמבורגר היה פשוט נפלא. תודה על ההשקעה.

המסע לפתח תקווה, התרחש במהלך חגיגות הבוז'ולה, ואני אישה של חגיגות, ומועדים ויארצייטים בעיקר כשיש בהם אלכוהול. אני תמיד מכניסה בקבוק יין לתיק כשאנחנו נוסעים לאן שהוא (אפילו לריטריט יוגה!!) כי אין לדעת מה יהיה.

אני יודעת מה כולם אומרים על הבוז'ולה, אבל בתכלס למי שלא מאד בקיא ביינות ולא עם חיך רגיש לעפיצות, אלה יינות נגישים שיכולים בעיני להוציא את "הפחד מיין" למי שנרתע כשמגישים לו כוס של יין אדום. ואכן- כדי לחגוג כמו שצריך, פתחנו, את הבוז'ולה נובו של אלברט בישו שאנחנו כל כך אוהבים.

חמישים שקלים, בובה של יין, בליווי עוגיות שוקולד צ'יפס, כהומאז' למבקרת היין קארן מקניל שהשוותה פעם שתיית בוז'ולה לנשנוש עוגיות שוקולד צ'יפס. תכלס, היא צודקת. עשרים דקות ולא נשאר בקבוק. אני תמיד עושה את הטעות הזאת, חבל שלא קניתי עוד אחד.