צלילי הכרם: ביקור ביקב גתו

סבו של מלכיאל הדרי היה איש אמיד בתימן. בעל עסקים שהכין בעצמו יין ועראק לממכר לשכנים ולעצמו. אבל לא זה היה הפתח של מלכיאל, שהכיר את סבו רק מסיפוריה של אימו, לעולם היין. אוטודידקט עם אהבה ליין ואלכוהול, ניסה מלכיאל את מזלו לבד ו"יצא אחלה חומץ", הוא אומר בחיוך.

דינה, אשתו, קנתה לו כמתנת יום הולדת קורס ביקב שורק והצטרפה אליו ללימודים, וכך החל המסע המשותף של בני הזוג לעבר גיתם ויינם. מסע שהחל עם הקמת יקב בהוד השרון ב-2011 וששיאו עוד הרבה לפניו. הבנתו של מלכיאל כי הוא רוצה להקים יקב בישראל אחוזה בשלוש יתדות: איחוד המשפחה סביב הרעיון והעשייה, הוכחה שאפשר להיות עצמאי וליטול סיכונים והקניית תחושת השייכות למקום, לאדמה.

כשאחד מבניו רכש נחלה בכפר פינס, בצפון השרון היתד השלישי העמיקה ובשנת 2017 נטעו בני המשפחה כרם באדמות הכפר, שאמור להתרחב יחד עם מבנה יקב עתידי. צורת הכרם ממעוף ציפור ככנף פסנתר, ולכן שמו "כנף יוסף", מחווה לסב.

מלכיאל ודינה עבדו כל חייהם בתחומים המצריכים חשיבה ויוזמה, הוא בחברת ההייטק הבינלאומית SAP והיא בתעשייה האווירית, עבודה שזיכתה אותה בפרס ביטחון ישראל. לשאלתי מדוע אנשי הייטק משקיעים את כספם דווקא ביין ענה מלכיאל כי התשובה במשפט שאמר בנאום הפרישה שלו "From the cloud to the ground" והוסיף: "אתה עוסק בדברים ערטילאיים ואתה הולך למקום הכי מוחשי, לאמא אדמה, התמצית של החיים. זה הגיוני מאוד...התמלוגים שלך מהירים והסיפוק גדול." הוא גם מעיד על עצמו שהצורך שלו באתגרים עצום: "אני איש של חיפוש, אתגרים, כל החיים... אם דברים נכנסים לרוטינה זה מכבה אותי."

יקב גתו מייצר כיום כ-15,000 בקבוקים, 60% מתוכם לבנים. הוא החל עם השם גתות ולא בכדי. בטיולים מלכיאל תמיד חיפש גתות עתיקות, המחברות את האדם למקום. כשהחליט למתג את היקב (2013-4), הוא בחר לנטרל את האגו, כפי שהוא מסביר, ולהפוך את שם היקב ליקב גתו (הגת שלו). הערך השיווקי שיחק גם הוא תפקיד שהרי כששואלים מהיכן רכשת את היין? יענה הקונה: מגתו.

בתחילה נקראו שמות היין על שם בני משפחת הדרי, אבל במסגרת המיתוג החדש קיבלו היינות שמות הקושרים אותם למקום או לרעיון של יצירת היין. כך למשל בלנד לבן בשם "שֹּׂרֵקָה" - מילה המופיעה בברכת יעקב לבניו (בראשית מ"ט) ומשמעותה לפי חלק מהפרשנים זמורה ארוכה. יין הקרוי "דודאים" - שילוב חדשני של ענבי טוריגה נסיונל ומרסלאן שהחל מרצונו של מלכיאל להכין טוריגה נסיונל יבש ותוך כדי בחינת החביות במרתף מצא חיבור בין הזנים משל היה מעשה הדודאים של ראובן, רחל ולאה.

דרור, בנו של מלכיאל, הצלם הרשמי ומנהל השיווק והמכירות של היקב, מספר כי כיקב שהחל את מסעו מול קהל מקצועי לפני הקהל הרחב, לא היה צורך בשמות בני המשפחה כדי לצבוע את היינות ברומנטיקה. "חשוב הוא שיקשרו בין היין ליקב ולכן תמיד הצגנו גיתו לבן וגיתו אדום. כך חלחל השם לתודעה."

לאורך השנים החליף מלכיאל זנים, שיטות, יינות. מה עם קונסיסטנטיות אני שואל? "אני חושב שפיצחתי את הצרכן עם הסגנון שלי. הם רוצים גתו ומקבלים מה שהם רוצים." משיב מלכיאל ומוסיף "אני לא אוהב את זה אבל כולנו מתחילים כאן עם קברנה סוביניון, מרלו וכולי. גם אני התחלתי כמו כולם ואז גיליתי את הסירה, את הסנג'ובזה שעזבתי בינתיים. אני מבקר רואה והולך. בטעימות אורך אצלי רואים התפתחות של יקב, זה יותר מעניין מלראות התפתחות של יין שעשיתי לפני 12 שנה. זה נחמד לראות איך היין מתישן אבל זו לא התפתחות. שם רואים מה קורה ליין שהוא מתבגר."

עשייתו מתקשרת גם לתפיסתו כי אין במדינה קטנה כמו ישראל טרואר, אלא "טרואר של טרוארים". "בעולם, נושא הטרואר במובן הקלאסי מתפוגג, בכל מיני מקומות מאמצים זנים שלא מאותו אזור... מדינת ישראל קטנה, טרוארים משתנים כל 20 דק', הנוף משתנה ויוצר מיקרו-אקלים קטנים. אפילו יקבים שמזוהים עם אזור אחד משלימים מאזורים אחרים. במדינה שלנו אי אפשר לעשות טרואר במובן הקלאסי כמו באירופה...

מתגברים על זה באמצעות טרואר של טרוארים - לוקחים מפה ומפה ומפה ומחברים יחד. זה הופך את המדינה הקטנה לטרואר אחד גדול שבנוי מתת-טרוארים שמרכיבים הרבה תצרפים יפים. הבלנד שלי הוא לא בלנד של ענבים אלא של אזורים, למשל זן הדוריף (פטיט סירה) מגיע מ-3 איזורים שונים ובכל אחד הוא שונה - הזן אינו יוצר יין מורכב ואני כן אוהב יינות מורכבים אחרת משעמם לי. אז לקחתי אותו מ-3 מקומות וחיברתי. לאחד מהם אפילו הוספתי 5% ויוניה. יין עם אופי ישראלי שלא מתאים לשום טרואר....יוצא דופן".

מלכיאל, כאמור, לא אוהב להשתעמם אז החיים זימנו לו מפגש מעניין עם אורח, שכשחזר בפעם השלישית לביקור ביקב, הציע לו להתמנות ליינן ביקב שהוא רכש בהונגריה באיזור Etyek-Buda (צפ' טרנסדנוביה). איש העסקים, שהעביר בשנים האחרונות את כל עסקיו להונגריה לאחר שמצא את שורשיו היהודיים שם, ביקש להפוך את היקב שרכש לכשר, ברמת איכות גבוהה ולהפיץ את הבשורה לקהילות יהודיות בעולם.

השנה הייתה זו העונה הראשונה ביקב ומלכיאל הפך לנוסע מתמיד על ציר ישראל-הונגריה. צוות היקב הוחלף בעובדים מהקהילה היהודית, מלכיאל מלמד אותם את המלאכה תוך שהוא לומד בעצמו את האזור, הזנים והמסורת, וכבר מרביץ ביקב את תורתו ואמונותיו. "אני עובד בשיטות אחרות...שם למשל לא שמים שרדונה בחבית, כששמתי בחבית כולם באו לראות. הם סקרנים לראות את התוצאות."

מה עם הזנים? "השנה לקחנו מה שיש: מלבק שזה נדיר שם אבל היה למישהו, פינו נואר, פינו גרי, שרדונה וקרלילניקה (Királyleányka) - מדהים בריחות שלו, בד"כ עושים אותו בבלנד עם זניט (Zenit), קצת שרדונה. יש שם זן בשם Juhfark ("זנב הכבשה") גדל באזור בזלתי שמתאים לבלנד עם פורמינט."

"עונה זו היא פיילוט, אנחנו בשלב המסקנות ונראה לאן זה ילך. אני בפנסיה, אני עושה מה שבא לי ומה שכיף לי לעשות... השנה הקרובה תיועד לנסיעות רבות למטרות לימוד, להיכנס ליקבים ולדבר עם ייננים וכורמים. אתה לומד - בהונגריה לא זזים כל כך מהר לדברים חדשים."

לסיכום, חוזר מלכיאל למשפחה שכל כך יקרה לליבו: " אני במסע מאוד מעניין שבו המשפחה התגלתה במלוא תפארתה. הילדים ואשתי תפקדו פה, זה נתן אישור אדיר שיש לי משפחה נהדרת שאני יכול לסמוך עליה בעיניים עצומות."