הרחוב הראשי בשכונת המושבה הגרמנית בחיפה מרשים בלי לעשות יותר מדי. משהו בזווית הטיפוס של האוטו לעבר הגנים הבהאיים מטיס אותך מהר מאוד לאירופה, ואת כל השאר עושה הארכיטקטורה. אתה מאט בלי לשים לב, זורק את הראש ימינה ושמאלה לסירוגין, רואה מסעדות וברים ובתי קפה, ומפנטז על מה יהיה פה ברגע שתמצא חניה.
מוקדי חג המולד הכי יפים בישראל
זה, כמובן, ייקח קצת זמן. לא כולם מכירים את המגרש האחורי והחינמי (והפנוי!) שמסתתר בגבה של אחת המסעדות השוקקות באמצע הרחוב. אבל כשזה כבר קורה, אתה יוצא ומחלץ עצמות, לוקח אוויר מלוא הריאות (ומדחיק על הדרך את איכות האוויר שזה עתה לקחת), ומתחיל לדבר אנגלית על אוטומט.
אחר כך, תתחיל לפסוע בשדרות בן-גוריון בקצב הליכה חו"לי, בלתי ישראלי במובהק. צעדים קטנים, מדודדים, המאפשרים לנפש להתרחב. בשגרה, זה אחד הרחובות הכי יפים בישראל. בדצמבר הוא כבר מטפס לפסגה. רק שימו לב שאתם אוכלים במקום הנכון.
לא סתם חציל. שטרודל
מסעדת "שטרודל" של עלאא ועיסא אסעד עושה כבר 15 שנים את מה שהיא יודעת - אוכל של בית, במקום שמרגיש לך כמו בית.
זה אומר קצת ערבי וקצת ים-תיכוני, קצת איטלקי וקצת צרפתי, קצת אמא עיטאף וקצת משפחה מורחבת, והכול באמצע של האמצע של השדרה, ובמיקום שגורם לך לשים מגננות לפני שאתה נכנס, ואז להשיל אותן הכי מהר שאפשר ברגע שאתה מבין לאן באמת נכנסת.
"בשבילנו, אמא היא הבשלנית מספר אחת בעולם", סיפרו, "אז לקחנו את האוכל שלה מהבית, התאמנו אותו למסעדה ולא הגשנו עד שהיא טעמה ונתנה לנו אישור".
התפריט מתחיל מוקדם בבוקר, עם אופציות בלתי שגרתיות כמו "אל חג'ה" (ביצים ותפוחי אדמה בשמן זית ותרד, יוגורט עזים ושתיה, 54 שקלים),"הבלאדי של סבתא" (מגש מטבלים גדול ונדיב עם ביצים ושתייה, 62 שקלים), "בוקר של אמא" (מקושקשת עם בשר טלה ולאבנה בצד), שקשוקה, חומוס וגם מנאקיש (לחם מהטאבון עם זעתר, גבינה ערבית, בצל וירקות, 56 שקלים).
הרחוב מתעורר לאט, אבל העובדים הנהדרים של "שטרודל" לא מחכים לו. דברים טעימים נערמים מסביב מול עיני הלקוחות, מרחיבים מטראז' על השולחנות ומרחיבים חיוך על הפנים. אתה לא בדיוק רעב, אולי רק משהו קטן הוא הסיפור שסיפרת לעצמך לפני שהתיישבת. כמה דקות אחר כך - ניגוב ועוד ניגוב, מזלג ועוד מזלג, כף עמוקה ולחם טובל - אפשר לשים את הסיפור הזה במדפי הפנטזיה.
העסק הזה - ליהטוט גיאוגרפי-קולינרי נפלא - אפילו מעלה הילוך בצהריים ובערב. "פאטוש שאמי" ושנקליש (לאבנה מיובשת עם עגבניות ופריקה ובצל סגול) הם סלט רק בהגדרה. בפועל, זה יותר בכיוון של ארוחה שלמה, או פשוט מנת חלוקה לשולחן שלם, כמו שמנת חלוקה לשולחן שלם אמורה להיראות וכבר לא נראית פה מזמן.
הראשונות ידלגו בין ג'יבנה לוהטת ורכה מהטאבון ומנת חציל מהטובות בארץ, גבעה גבוהה של עלי גפן ממולאים וקובה עם בשר וצנוברים שהוכנה ביד.
אחריהן, אפשר (אבל כמעט בלתי אפשרי) להמשיך לדגים ולפירות הים - דניס על תבשיל סיאדייה "של פעם", למשל, או פאייה מבוססת ציר דייגים - או לבשר. האגף האחרון כולל, לדוגמה, שיפוד עראייס שמצליח סוף סוף לצאת מהקופסה ולנער את המנה הכה-זקוקה לניעור הזאת, "שיח אלמחשי" (קישואים במרקם אידיאלי עם תבשיל בשר, יווגרט עזים ואורז-זעפרן, 89 שקלים), וגם סינייה או מסח'אן עוף, "שיש טבאק" (עוף במרינדה "של פעם"), קבב בלאדי שאיכשהו מצליח להיות גם עסיסי וגם מעושן, גם נגיס וגם רך או מעין פלטה של שווארמה עגל, עם פיתות קטנות וחמוצים, וגם טחינה-עמבה כמובן.
סירים של בית. שטרודל
שטרודל לא מפחדת להגדיר את עצמה כסמל חיפאי וישראלי לדו-קיום, וכבית של ממש - אם הבית שלך טובל בירוק של צמחיה ועצי פרי, אם יש במרכזו טאבון ענקי ולוהט, ואם נסעת במיוחד לחו"ל כדי ללקט עבורו מציאות יפות בשווקי הפשפשים הכי יפים בעולם.
אם תגיעו - סליחה, כשתגיעו - עלאא ועיסא יהיו כאן, במרפסת המאולתרת שמשקיפה מהמסעדה על הרחוב הזוויתי. זה לא הימור הרפתקני מדי, אלא יותר הערכה מבוססת על אופי, וגם על העיניים שלהם, שנפתחות בחיוך עם כל ביקור. "זה הבייבי שלנו", הסבירו, "כאן נולדנו וכאן גדלנו, כאן אנחנו אוהבים להיות וכאן אנחנו אוהבים לארח".
מסביב יש קישוטים אדומים-ירוקים-זהובים, שמפזרים באוויר נצנוצים של מעבר לים. האווירה חו"ל, אבל גם כשהם יירדו, הבית יישאר.
שטרודל, שדרות בן גוריון 39, המושבה הגרמנית, חיפה. א'-ש' 9:00-24:00. 077-7004312