הדרך מבית וואלה! למגדל המאה בתל אביב - שבע דקות הליכה איטית מאוד, ובערך 500 מטר אם אתה לא לוקח בחשבון את כל המכשולים המכוונים והרנדומליים כאחד שהוצבו כדי למרר את חיי הולכי הרגל העירוניים בימים אלה - אינה אלא אסופה מצטברת של אבק וחפירות, ניגוד מוחלט בין ההווה האסטמטי ובין מה שאמור להיות פה ממש אוטוטו, לכאורה.
הניגוד הזה נמשך עם הכניסה לבניין המיושן, החיפוש אחר המעליות המוסתרות, וההתמודדות עם המבוך הישראלי-ביורוקרטי המושלם, הכולל כמובן קופת חולים שהיא בו-זמנית גם בעלת כניסות מרובות, וגם בלי כניסה אחת נראית לעין. פלא של ממש.
המעלית, אחרי שאכן מצאת אותה, מטפסת באיטיות מעוררת חשש לקומה ה-16, ושם האנומליה נמשכת, מביטה בתימהון על מדפים ריקים שהוצבו מחוץ לדלת, ונועדו לתוצרתם של שליחי וולט. אני חוזר - סטארט-אפ, וולט, אבל מדפים ריקים.
כל הבילבול-סחרור הזה, מיותר לציין, זולג גם פנימה, למשרדים שמצד אחד מדגמנים עשייה טכנולוגית אינטנסיבית - פגישות מתחילות, פגישות נגמרות, לפטופים וטאבלטים משונעים מאופן ספייס אחד למשנהו - ומצד שני מכנסים את הנוכחים לסדנה דחופה יחסית שבלבה עוגת גבינה פירורים. מבולבלים much?
AI21 Labs הוקמה על ידי יואב שוהם, אורי גושן ואמנון שעשוע כדי לשפר את הדרך שבה אנשים כותבים וקוראים באמצעות בינה מלאכותית. Wordtune, שהושק לפני כשנתיים כמוצר הראשון שלה, מסייע כתוסף כרום (וכאפליקציה) למיליוני משתמשים ותוכנת Wordtune for Teams החדשה יותר עוזרת לשפר את רמת האנגלית במקום העבודה.
עובדיה מדברים ערכי וענייני במקביל, ולגמרי מודעים להייפ ה-AI החובק כרגע את העולם, אך עדיין שואפים "לפתח מודל שפה כדי אנשים ומחשבים יוכלו קשר ביניהם, לסכם מאמרים וטקסטים ארוכים, ולתמצת סרטוני יוטיוב", בלי לגרום לכל זה להישמע תלוש גם עבור סף קשב של עורך אוכל.
כל זה ראוי כמובן, ומתכתב לחלוטין עם כל מה שחיבור המילים "ישראל" ו"הייטק" יזרוק לכם אסוציאטיבית, אבל במטבח המרכזי העוגה הגבינתית ההיא מתקדמת, אז אנחנו יוצאים לכיוון.
הסיפור פשוט יחסית, אם אתם נוהגים לתייג מאמץ יומיומי ליצור ולשמר תרבות ארגונית כ"פשוט". תמציתו, פחות או יותר, היא כ-160 עובדים ומנהלים שעושים דבר אחד טוב מאוד, אבל נהנים אחר כך (ותוך כדי) לדבר על אוכל, לעשות אוכל, להראות לאחרים איזה אוכל התרחש אצלם, לתכנן אוכל, ובעיקר למנף אוכל לכדי חיוכים במקום העבודה. מהפכני, אני יודע.
זה מפגש עוגת הגבינה ההוא, למשל, שאיחד לדקות ארוכות - בעזרת האסרטיביות הנינוחה של מאיה - כתריסר עובדים לכדי שמנתיות תעסוקתית שוברת שגרה. זאת גינה הידרופונית באותו מטבח ממש, שמספקת עשבי תיבול וצמחים. זה תנור פעיל מכשיר נינג'ה מתקדם, נתחי בשר גדולים שמדי פעם מגיחים לחלל, קבוצת סביצ'ה שנפגשת פעם בחודש וערוץ קולינרי נלהב למדי (בסלאק, ברור שבסלאק). כל אלה מרכיבים מסעדה קטנה-גדולה, בתוך חברה קטנה-גדולה.
היהלום הגולמי של כל זה, עוגת גבינה או לא עוגת גבינה, הוא דווקא "צירקיס", ציר מרק עצמות ממטבחה של תמי סירקיס, שמתווך לעובדים באמצעות דריה אקרמן, בתה שהיא גם מנהלת בחברה.
מדובר, באין דרך אחרת לתאר את זה, בפצצת בריאות צלולה, יעילה וכמעט קטלנית בפשטותה (אך לא בהכנתה כמובן, שימו לב למתכון הזה). היא כבשה את המזרח הרחוק לפני שנים ארוכות, היגרה לארצות הברית מזמן וחולשת על השוק הדומיננטי מאוד של כוכבות הוליוודיות (האלי ברי, אני מדבר עלייך). כאן, בקומה ה-16, העסק עדיין מבעבע ליודעי דבר, וטוב שכך.
"זה מאוד משביע ומאוד מפקס", הסבירה אקרמן, "אני יכולה לשתות מעט ממנו בבוקר ולהרגיש מאוד רגועה אחר כך, בלי קרייב של צהריים". התכונות הללו הולידו באופן טבעי גם ביקוש, וקו משלוחים פעיל הוקם כדי לספק את הקרייב שמונע קרייבים. "מאוד אהבתי את האווירה שיש כאן סביב אוכל, שהיא סקרנית ומאתגרת ומעניינת ואינטליגנטית", הוסיפה, "אנשים משתדלים להרחיב אופקים ולטעום ולנסות, זה מוציא מאזור הנוחות, ומקסים בעיני".
ביעבוע ליודעי דבר. צירקיס
ברק לנץ, ה-CTO שיודע דבר או שניים על אוכל (ואנשים) מ"מטבח לילה" שבה הוא שותף, מודע לכך שמדובר באמצעי, וגם במטרה. "אנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו כחברה שלא מעסיקה רק שכירי חרב", הסביר, "חרטנו על דגלנו את התשוקה לאוכל, ואנחנו מנסים לקדם בעזרתו ערכים אחרים וחיוביים".
ימי חמישי אחר הצהריים מוקדשים עדיין, כמיטב מסורת הענף, להאפי האוור באוריינטציה אלכוהולית, אך הדרך אליהן עוברת בדרך כלל דרך הסנדביצ'ים שלו - מוכנים במקום ומחולקים למקדימי ההגעה כנדרש. "זאת חלה טריה, ביצים וחמאה. לא סיפור גדול אבל בעצם הסיפור הכי טעים שיש", תיאר.
אחר כך, ייפתח גם "שוק איכרים" שתכליתו הוצאת כל המצרכים החוצה, מהמקרר המשרדי למקררים הפרטיים בבתים, ולוח זמנים עתידי ייפתח, ישרטט טעם טוב לשבוע הבא. "אנשים שאוכלים ביחד, אין לזה תחליף", סיכם.