"תמיד יהיה פה זול, ותמיד יהיה פה טעים": החומוסיה שמבטיחה הרבה, וגם מקיימת

אם חוויתם בזמן אמת את סצנת הרוק הישראלי בשנות התשעים, אתם אולי זוכרים את ה"חומוס בר" ששכן ברחוב קרליבך בתל אביב, שילוב בלתי הגיוני של מועדון רוק שאירח להקות והרכבים כמו זקני צפת וסאבווי סאקרס (אם אתם עדיין חובבי רוק מהניינטיז ולא מכירים את סאבוי סאקרס, חפשו ביוטיוב) כשאת כל חווית הרוק הזו האורחים היו משלבים, במקום לרקוד ולקפוץ מהבמה כמו רוקרים מהוגנים, עם מנת חומוס בשעה משוגעת כמו חצות, לצד בירה מחבית.

אין לי מושג איך התמודדה הסצנה עם החוויה הקולינרית הייחודית הזו, אבל אני יכול להעיד על עצמי שאת החומוס שלי אני אוהב לאכול בשעות הבוקר, או הצהריים המוקדמות.

ומדוע חזרתי אל העבר הנוסטלגי? כי באופן מפתיע יש חומוס חדש בתל אביב, שכבר שבועות ארוכים מעורר שמועות חזקות וחיוביות אצל מכורי המסבחה והחומוס פול, ובאופן עוד יותר מפתיע ממוקם בתוך מועדון הופעות שכבר 17 שנה מוביל את סצנת האינדי הישראלית, "לבונטין 7" כמובן, ששוכן, כמו שמו, ברחוב שבדרומה של העיר, במתחם שמאז שגמר להשתפץ לכבוד הרכבת הקלה, הולך להיות כנראה האזור הרותח הבא.

אם הלוקיישן לא הפתיע מספיק, "חומוס 7" מונהג על ידי ג'וליה אורלנקו בת ה-42, שפית צרפתיה שעברה דרך המטבחים הנחשבים ביותר גם בצרפת וגם פה בישראל (קוצ'ינה תמר ומנטה ריי, למשל) ואז תיפקדה כסו-שפית בבית השגריר הצרפתי במשך כשמונה שנים.

אז מה יש לנו עד עכשיו? חומוסיה בקומת הבר של מועדון הופעות שפועלת רק משעות הבוקר ועד אחר הצהריים, בהובלת שפית שלא גדלה פה, וכזו שמעידה על עצמה שפעם לא ידעה מה זה חומוס בכלל. "כשהגעתי לישראל, לא הבנתי שזו מנה בפני עצמה. חשבתי שזו איזו תוספת, או ממרח וזהו", הסבירה.

על הצד הניהולי אחראי אסיף צחור, מוזיקאי בעצמו והבעלים הגאה של לבונטין 7 ב-17 השנים האחרונות. "אני מת על חומוס", העיד על עצמו, "וג'וליה היא חברה טובה של אשתי. פניתי אליה ושאלתי אותה אם היא רוצה לפתוח אצלי חומוסיה, כי לדעתי אין חומוס טוב במרכז תל אביב שהוא קל וטעים וכזה שאתה יכול לאכול אותו ולהמשיך את היום ולא לרצות ללכת לישון. אני מכיר את ג'וליה ויודע מה היא שווה, היא נמצאת ברמות הגבוהות ביותר, אבל בכל זאת יצאנו למסע קטן של טעימות חומוס בחומוסיות הנחשבות בישראל וגילו לנו ברצון המון סודות בדרך, כדי להבין לאן אנחנו רוצים לקחת את המקום".

על פי ארלנקו, "מאוד נעים לעבוד פה. יש לי ילדים ואין לי רצון לעבוד בערבים ובחגים במסעדת שף. מה צריכים בשביל להגיש חומוס? לא הרבה, לא ציוד יקר כמו מנדפים או גריל שעולה עשרות אלפי שקלים".

באופן מעט מפתיע, כל העסק הזה עובד - ובגדול. מלבד המנות הקלאסיות כמו חומוס גרגרים וחומוס פול, התפריט מכיל יציאות יוצאות דופן כמו סלט שומר עם תפוח ירוק, רוקט, צנוניות ובצל, או סלט עדשים שחורות עם עגבניות, סלרי, בצל בסומק וטחינה.

"כשעשינו טעימות" מסביר צחור, "פתאום היא כבר הוציאה סלטים מעולים ומנות כאלו מדויקות. זו הייתה הפתעה נעימה, היא הביאה את הקטע שלה שהוא קצת אחר, אני לא חשבתי בכלל בכיוון הזה".

ארלנקו מוסיפה כי "דווקא בגלל שאני כביכול לא באה מהתרבות הזו של החומוסיות, לא בא לי להכין סלט קצוץ רגיל שגם מצריך המון עבודה. בא לי לעשות סלטים נעימים ונוחים לי שהם גם טעימים. הכל פה מתופעל על ידי, אני מכינה את האוכל, אני מגישה, בלי עובדים נוספים, רק אני. לפעמים אני מכינה מנות לפי החשק, מחר למשל אני אכין סלט שורשים עם לימון כבוש, ותמיד גם יש תבשיל שמשתנה".

הסועדים יגלו בתפריט (שהוא אגב טבעוני) שני גדלים של מנות במחירים אחידים - 15 שקלים למנה קטנה ו-25 שקלים למנה גדולה. זול לכל הדעות.

"היום מסעדות מגיעות עם תכנית עסקית קשוחה", מסביר צחור את המחירים האטרקטיביים של המקום, "ועוד לפני שנכנס הלקוח הראשון לעסק, הם בהפסד שאותו חייבים לכסות. בטח בתל אביב. אצלי אין את כל זה. המקום שלי והוא עובד 17 שנה, הוא פשוט לא היה פתוח כשיש אור יום בחוץ, אפילו שולחנות וכסאות לא היה לי צורך לרכוש", חייך, תוך שהוא מבטיח "שתמיד יהיה פה זול ותמיד יהיה פה טעים".

ואכן, השילוב של שני גדלי מנות נותן אופציה מרעננת לאכול ארוחה שהיא לא רק חומוס, ולשלב סלט או שניים בפחות מ-50 שקלים (זה בסדר, גם מנת חומוס רגילה ב-25 שקלים תשביע אתכם כמו כל חומוס אחר בארץ), ולקנח במלבי קוקוס מעולה עם סירופ הדרים ושברי פקאנים מסוכרים, גם הוא במחיר של 15 שקלים.

חומוס 7, לבונטין 7, תל אביב