קשה מאוד למצוא מקרים מקומיים דומים לאלה, וקשה אפילו יותר לחשוב על ישראלי או ישראלית שמסוגלים להזדהות עם המשפט הבא, ולכן נכתוב אותו בזהירות, וניתן לדברים לחלחל לאט:
הדבר הטוב ביותר שקרה בחיים (העסקיים) של יאיר רוט וליעד שמואלי היא פגישת ועד בית.
אולי כי החיים כפו עליי להיות חבר ועד בית בעצמי, ואולי כי מעולם לא ניסחתי מילים כל כך קיצוניות סמוכות אחת לשנייה, נאלצתי לחזור ולשאול, ועומתתי עם אותה מסקנה בוטה, כמעט פרובוקטיבית.
הדבר הטוב ביותר שקרה בחיים (העסקיים) של יאיר רוט וליעד שמואלי היא פגישת ועד בית.
שנשקע בתוך הפרוטוקול?
"אנחנו חברי ילדות על אמת", תיאר רוט בן ה-34, "אני גדלתי בשדה ורבורג והוא בנירית. למדנו ביחד בתיכון בית ברל ועבדנו ביחד בקייטרינג, עד שהרגשנו שאנחנו רוצים לעשות משהו עם עצמנו, משהו אמיתי, שיעניין. הייתה לנו תשוקה לגלידה, ואני הייתי אובססיבי, אז ברור שהצעד הבא היה לפתוח גלידריה".
הם חשבו להיות חלק מרשת, דיברו על זכיינות ולבסוף החליטו שאותה תשוקה ואותה אובססיביות שוות יותר מזה. כלומר, מקום משלהם. "לפני שנתיים סגרנו נכס והתחלנו להתכונן. הבאנו תנור שיאפה עוגיות ועבדנו על הכול, אבל פתאום טירפדו לנו את זה. סיפרו לנו איזה סיפור על הוועד של הבניין שלא מוכן שתהיה פה גלידה. איזה כיף שזה לא הצליח".
בין השורות - ולא צריך להיות כאן בלש מסחרי-צרכני מוכשר במיוחד - ברור כמעט לחלוטין, ולפחות בקווים כלליים, מי טירפד ולמה טירפד. ועד, עם כל הכבוד לכוחם של הטרחנים הביתיים בעלי הזמן הפנוי והחלומות על איכות חיים, זה לא היה. מצד שני, למי אכפת כשהתוצאה של כל הסיפור הזה היא סטודיו ג'לאטו?
"כל מה שהנחה אותנו וכל מה שהיה לנו בראש זה לאפשר ולהנגיש גלידה טובה במקומות שבהם לא פוגשים בדרך כלל גלידה טובה", הסביר רוט. זה אומר, בין היתר, מעדניות ועגלות קפה ויקבים, "וכל לוקיישן שאליו אתה נכנס כדי לארגן ארוחה, למשל. בקבוק יין, שתי גבינות, ופיינט של גלידה. בעינינו זה היה הכי טבעי שיש, וחוסר מובהק בשוק, כי עד אז קנית קופסה של קילו בגלידריה או משהו מהפריזרים בסופר".
התהליך הממושך כלל חודשי פיתוח ארוכים, מבחני טעימה לחברים ברי מזל, ומימון הד-סטארט - כולם עתירי פידבקים בעלי ערך, וכולם מקרבים את הגשמת החלום - גלידה שמדברת עברית, אבל אוהבת לראות סרטים רומנטיים מאיטליה.
שותפים לדרך. מקרר של סטודיו ג'לאטו
"התחלנו מבנק של 15 טעמים, שאבנו השראה מרומא ומבולוניה, ואיתרנו לאורך הדרך את השותפים הכי מתאימים לנו, והכי טובים שיש", תיאר. התאמות נעשו, כולל למשל התעסקות מאומצת עם רמת חמיצות היוגורט שמספק להם משק שוורץ, טעמים נגנזו (שמועות מבוססות מצביעות על טעם שוקולד שלא שרד את הסטנדרט, ושמועות פחות מבוססות מבטיחות בקריצה שהוא יעשה קאמבק) ולבסוף התקבעה שביעייה מופלאה ראשונה.
והרי היא - חמאה חומה עם קשיו מקורמל, יוגורט דבש, וניל (או "רק וניל בבקשה"), מנגו-קוקוס, בוטנים מלוחים, ג'אנדויה (שוקולד ואגוזי לוז) וכן מסקרפונה קראמבל וגרידת לימון.
על פי רוט, החלביות של הגלידה הופכת אותה לקרמית יותר, ואת כל השאר עושה הפוקוס המוחלט בחומרי הגלם והבסיס, "מקדימה, ובלי לטשטש", כהגדרתו, "מנגו זה מנגו, חמאה חומה אכן קורמלה במשך חמש שעות, ואת הג'אנדויה אני עושה בעצמי. לא משחרר את פס הייצור. אם אני צריך שירותים, הכול נעצר".
בבית, באותן שניות דרמטיות שבהן כל המילים האלה נכנסות לתוך קערה קטנה (גדולה מאוד) ונעות מעצמן לכורסה מול הטלוויזיה, הכול מתחבר. וניל של ממש, שאתה מאוד רוצה לשפוך עליו דברים ובסוף מחליט שהוא אדון לעצמו, מתיקות-מרירה של חמאה חומה (אם כי פריכות הקשיו שהוספו לקופסה לא מחזיקה כאן, באופן טבעי, לאורך זמן) וטרופיקנת מנגו וקוקוס בלתי משתוללת, וכמעט סקסית.
הבוטנים המלוחים ממשיכים את אותו קו, עם פאנץ' עדין ומאוזן, הג'אנדויה מחזירה באחת לימים שבהם שוקולד לא היה קוד עמום לפצצת סוכר, המסקרפונה הלימונית לא נבעטת מצד לצד בין הבלוטות וגלידת היוגורט דבש כבר משחקת על הקו הבלתי אפשרי של מרקם וטעם, בפיינט שמוקפא מוצלח כמו חבריו, ומופשר מוצלח, ובעיקר מעניק לך רגע נדיר של גלידת מבוגרים.
הפריסה של סטודיו ג'לאטו התחילה לאט ובעקביות, ולא צפויה להסתער גם עכשיו על השוק במין בינג' נדל"ני-עסקי. "רצינו להגיע ולהיכנס למקומות עם קהל שיאהב ויעריך ויתחבר", הסביר רוט, "אנחנו מאוד חזקים במרכז-שרון וצפונה, רוצים להיכנס לירושלים, וגם להדרים קצת יהיה נחמד, אבל לא תראה אותנו ב-100 נקודות נוספות תוך שנה".
במקום זה, הוא מדבר על "מערכת יחסים" עם "שותפים לדרך", ומתעקש לא לפגוע באף אחד מהם תוך כדי צמיחה. מבטיח טעמים חדשים (קפה מבית קלייה מקומי, למשל, או מיקס תבלינים מחבשוש בשוק לוינסקי) וגודל חדש (מיני ברמת 100 גרם, מוכן לחיסול), ומסרב להסגיר כמה מסעדות מגישות את הגלידה שלהם ומספרות לך סיפורים על "הום מייד".
התשובה, אגב, היא הרבה, בואכה כולן. ככה זה כשיש משהו טוב ביד. רק ועד בית לא יידע לזהות.
סטודיו ג'לאטו, מעדניות וחנויות שיודעות את העבודה ברחבי הארץ (וגם מסעדות, נו)