מהפכה צרפתית: טליה לוין נערכת ליום הבסטיליה

אם היה משהו שיכול היה לעשות לי תיקון אדיר ליום הבסטיליה (14/7) זו הנסיעה הראשונה שלי לפריז לפני שמונה חודשים בערך. למה תיקון? כי בתחילת שנות העשרים שלי, עם אקס שעדיף שלא לדבר עליו, שעבד בשגרירות הצרפתית, זה לא היה כל כך נחמד. אולי זה מה שיצר אצלי אנטי לכל מה שצרפתי. חוץ מזה, אני באה מבית אנגלופילי חובב בית מלוכה ונסיכים וכל מה שקשור לקבוצת הכדורגל של ליברפול. מפה לשם, בעבר לא הצלחתי ליהנות מהיום הזה.

אבל כמו שאתם אולי יודעים, חזרתי בתשובה, הפסקתי לנעול כפכפי הווייאנס לאירועים, אמא שלי לימדה אותי להתאפר בעדינות, התחלתי לגלגל סיגריות דקות לחברות והפכתי לפרנקופילית מדופלמת, עד כדי כך שאני אפילו מחפשת מקום ללמוד בו צרפתית. גילוי נאות: בתיכון בחרתי במגמת הערבית, והנה, היום, הודות למערכת החינוך הישראלית, אינני דוברת את שתי השפות.

כשהבטתי ביומן כדי לחפש סיבה לחגוג בעונת המלפפונים וחרחורי המלחמה, ראיתי שיום הבסטיליה נופל בדיוק על הוויקנד. שלחתי מיד הודעות לקבוצת החברים שרק ממתינים להקפצה שלי ל"אירוע" קונספטואלי עם הרבה אלכוהול, שהלוואי והייתי עושה בדירה בפריז אבל יש רצוי ויש מצוי.

היות ואנחנו הישראלים מנכסים לעצמנו כל דבר, נתתי ליום הזה את הכותרת: יום העצמאות הראשון שלי. אלוהים יודע שהסיפור הזה כל כך משמעותי בשבילי השנה, בכל מיני מובנים. זו גם הפעם הראשונה שלי כפרנקופילית גאה עם דגל צרפת שתלוי לי על המקרר.

בנסיעה השנייה שלי לפריז הבנתי שגם הצרפתיים החלו לגלות את היינות הטבעיים ולתת להם יותר מקום. זה מהלך מאוד לא מובן מאליו, שהחל להתרחש בשנים האחרונות. בצרפת כמו בצרפת כל מה שקשור ליין צריך להיות רשמי. אז ברכות. צרפת הכירה רשמית, לפני שלוש שנים בערך, במה שמכונה: 'יינות המיוצרים בשיטה טבעית'.

אני מודה שפחדתי לבקש אפילו משהו שלא נמצא בתפריט ובטח שלא לשאול על 'נטורל' ועוד באנגלית, כדי לא להרגיז אף אחד. אבל בבר יין צידי בסן ז'רמן, ממש במקרה, שתיתי בפעם הראשונה מבעבע אלזסי טבעי. מפגש עם היינן פסקל ז'וליבה בשבוע שעבר, סגר לי את הפינה עם ה-'סנסר סובאז'' שלו. יין מושלם ליום הבסטיליה. אגב, סנסר צריך לדעתי לככב כאפריטיף בכל ערב צרפתי וגם בכל בוקר שהוא. היינות מסנסר, אזור יין בעמק הלואר, ראויים לברז משלהם, או חיבור למוביל הארצי.

עוד יין שעמלתי לחפש כמעט בכל מקום אפשרי הוא 'לאנז'ואה, דומיין אוז'רו', גם הוא מעמק הלואר. יין קליל, פירותי, כל כך צרפת בוואקאנס עם בגדי קרוז מפוספסים, וכזה שיק שפשוט אי אפשר להכיל. אבל רצוי לשתות.

גלי החום שבדרך הם, גם חלון הזדמנות לפתוח בקבוק של 'הוי פויטו', סוביניון בלאן חמוד ברמות שגיליתי לאחרונה, וגם 'דומיין גואזו, בורגון אליגוטה'.את גואזו אגב, גיליתי לפני כמה חודשים בחנות חמודה בנווה צדק בשם "לה בושון" במחיר ממש מציאה, ומצאתי שם כל מיני יינות מעניינים מעמק הלואר, בורגון ועוד.

אז שווה לקפוץ בבוקר של הבסטיליה ולמלא סל. בכל זאת, נווה צדק היא סוג של המארה הישראלי. אבל איך אומרים? אסור להשוות. אולי בעצם כדאי, לפחות במהפכות.