רן קוניק יהיה הראשון שיתקומם כנגד המוסכמה הזאת - ויתקומם באופן טבעי, כדון קישוט העירוני - אבל עובר אורח תמים שיחלוף באמצע הלילה במורד רחוב שינקין בגבעתיים לא יצפה לאקשן כזה.
נכון, זה אקשן מהסוג שמסתתר מבעד לזגוגיות סגורות ולדתות נעולות, אבל אתם יודעים, גבעתיים וכו', אז אקשן הוא אקשן ככל שאנחנו (והעיר) יודעים לזהות כזה.
ומה שקורה בתוך "אלה ותמר" בשעות הקטנות של הלילה, לא נשאר בתוך "אלה ותמר" גם כשהשמש זורחת. להיפך.
המקום הצבעוני והשמח של שחר דבח הוא לא בדיוק דוכן מיצים ושייקים, גם לא מזללת פירות וכנראה גם לא בית קפה. ההגדרות קצת חוטאות לו, אז דבח, שף מולקולרי שיודע דבר או שניים על תבניות ומסגרות (ובעיקר איך לנפץ אותן), ונתי אלטיט, בעלי רשת River, זיקקו את הקונספט לשלוש מילים - המעבדה לחיים טובים.
השאיפות גבוהות ("לעשות משהו תל אביבי לגבעתיים"), הכיוון הכללי זהה ("להביא לפה משהו אחר"), אבל דבח מסביר ומפשט. "לא באנו לחנך ולא באנו להטיף. חיים טובים זה חיים טובים, והם אישיים. אתה יכול לקחת טוסט עם דאבל צ'יז, וקוקטייל בצד, ואלה יהיו החיים הטובים שלך. אנחנו לא רופאים ולא מסתכלים קודם כל על בריאות, אלא חושבים שכל דבר שאנחנו אוכלים ושותים, כדאי שיהיה טוב, וטרי, ועשוי כמו שצריך".
התפריט מהדהד את כל זה, עם מבחר מסחרר של פירות, שילובים מצוינים ותחושה כללית של אקסטרה.
העוגן, ולב העניין בעצם, היא מכונת ה-Cold Press שמוציאה משקאות (28 שקלים לחצי ליטר מיוחד יותר, וכ-36 שקלים לליטר קונבנציונלי) ירוקים (תפוח ירוק, סלרי, לימון וזרעי בזיליקום, או מלפפון, אגס, נענע, סלרי, עשב חיטה, לימון וספירולינה), כתומים (תפוזים, קלמנטינה ואשכוליות או תפוזים, גזר, ג'ינג'ר, שורש כורכום, לימון, מלח ים, פלפל שחור נהדר), סגולים (סלק, גזר, תפוח אדום, רימון וג'ינג'ר, או גזר, פסיפלורה, תפוח אדום, תפוז, סלרי וסלק) וגם קומבינציות קשת אחרות, קלאסיות יותר או פחות.
לידה, יש גם סמותי'ס, שבכל אחד מהם מקפיד דבח לשזור משהו עם קיק, ועומק - מחמאת שקדים ואבוקדו, עד מלח ים אטלנטי ומנקאי. מים בטעמים גם כן מחכים במקרר, עם ספירולינה כחולה, אננס מיובש, כוסברה או סירופ מייפל - כולם במתיקות עדינה שבעדינות, ואמיתית.
העסק מעלה הילוך עם חליטות, ממשיך לשוטים של אלוורה, ג'ינג'ר עוצמתי, כלורופיל ואגוז קוקוס טרי, יודע לעשות גם קערות כיפיות עם הרבה דברים טובים, לחתוך סלט ירקות (עם פילה תפוז, אפונת וואסבי, קוויאר אוכמניות ושני סוגי קינואה, כן? עדיין מעבדה), ולהרכיב כריכים טריים, מצוינים, ליד הדרינק.
לבד מאלה, יהיו גם מרקים כשצריך וכשאפשר, ריבות הום-מייד, מוצרי מעדניה כמו ממרחים (ארטישוק דיז'ון), סלטים (כרובית בטחינה), וגם מגשי גבינות רומנטיים, בואכה תכנון לקוקטיילים מסקרנים, עם פירות בקולד פרס.
"יש לנו עשרות שילובים, ובדרך שבה הכול קורה פה הפרי שומר על הוויטמינים, ובקבוק יכול להחזיק לך שלושה ימים במקרר", תיאר דבח, "נעשה גם אולי בובה טי וקערות אבטיח, מוזלי ועוגות ועוגיות גדולות, אבל העקרון נשמר - מה שרשום על הבקבוק, ועל האריזה, זה מה שיש בפנים. בלי דילולים ותוספים, המים של הפרי".
דבח בן ה-37 מחזיק עבר עשיר בעולם האוכל. הוא התחיל לבשל עם דודתו בירושלים, למד תוך כדי (ואז רשמית יותר), עבד שלוש שנים במסעדת מסה, שמע את רנה רדזפי מבשר במטבח של נומה הדנית על הכתרתה של המסעדה למקום הראשון בעולם, התגלגל למצפה רמון, והמשיך ליצור עד שהגיע הזמן להגיד די, כהגדרתו.
ההצעה מאלטיט תפסה אותו לא מוכן ("זה לא היה העולם שלי"), אבל האתגר התקבל, והרבה מאוד מיץ עבר במכונה עד ההבנה שיש כאן משהו טעים, עם ערך מוסף.
הוא מספר, וניצה בת ה-91, מורה לספורט בעברה, מתיישבת לידינו, משחזרת חורף דכאוני, ומעדכנת שחזרה לעצמה רק כשהשמש יצאה. בשגרה, הסבירה, היא קונה גלידה במכולת ומכינה לעצמה מילקשייק מושחת בבית. "סוכרים זה טוב. נהדר", הדגישה, לפני שלקחה טו-גו "אייר פורס וואן" עם שומר, לימון, עשב חיטה, סלרי ואננס.
"אמרתי לך", צחק דבח, "חיים טובים זה חיים טובים. כל אחד קובע לעצמו".
אלה ותמר, שינקין 49, גבעתיים