כמעט בלתי אפשרי לתווך את הפער שבין החוץ לפנים בלי מצלמת וידאו, ובלי צלם שיודע להפעיל אותה.
מסביב בית פנורמה בתל אביב, על כל המשתמע מכך. מובלעת תעשייתית-מסחרית בקצה הדרומי של תל אביב, עם ספירלת המסלולים והקומות הידועה שלה. אתה מטפס לתוך האבק, אבל יודע שמאחורי הדלתות פועלים יזמים יצירתיים וחברות שיודעות מה הן עושות. הפרארי שחונה מול אחת מאותן דלתות רומזת על כך בקווים שחורים בוהקים.
ובכל זאת, ארגזים וברזלים, אשפה ולכלוך, וכדי לשים אופנוע במקום שמוגדר מראש - בצחוק, כנראה - כחנייה לאופנועים אתה צריך לדלג מעל ערימת הפסולת של האתמול, והשלשום, והתמיד.
ובפנים? בפנים גרינאוניקס. לפעמים מהפיכות מתחילות ככה. בטח המעניינות שבהן.
חברת הפוד-טק הישראלית נוסדה ב-2013 על ידי ד"ר ציפי שהם ובני שהם, והיא עדיין שומרת על הגדרתה כסטארט-אפ.
שהם, בעברה חוקרת סרטן, פנתה לעולמות התזונה הבריאה, ובעצם, "רצתה לעבור לצד המונע", כהגדרת מתן גל, סמנכ"ל חווית הלקוח של החברה. "היא הבינה שהמפתח לצרוך יותר ירקות ירוקים הוא הגשה שלהם, והאופן שבו הם מתווכים לאנשים. ברגע שקל לך וטוב לך, אתה מאמץ".
הבסיס הירוק של כל זה הוא וונה גרינס (Wanna Greens), זן של עדשית המים או כדרורית המים (Watermill) שנפוץ מאוד באסיה ובעיקר בתאילנד. "הירק הזה לא חדש. הוא קיים בעולם מאות שנים", הסביר גל, "אבל אנחנו הראשונים שמביאים אותו לשוק, בטח בצורה הזאת".
ההשקעה השתלמה. הרצל 16
אנחנו עולים למפרסת הגדולה והפתוחה, שצופה למקווה ישראל ("המקום שבו התחילה החקלאות הישראלית"), ושבים לשולחן הרחב שבמטבח, ועליו בופה הום-מייד עשיר וצבעוני, עם קו מקשר ירוק כמובן.
זה בראנץ' ככל שאני יודע לזהות בראנצ'ים, אבל יותר טוב. נתחי שניצל וניגובי חומוס, סלקים צלויים ובורקסים, וגם יוגורט עם פירות - כל אחד מהם עם משיחת הצבע הבוהקת הזאת, כמעט נייטרלית בטעמה, אם כי גם ל"אני אוכל עכשיו יותר בריא" יש טעם, טעם טוב.
"אתה בעצם מקבל את הירק הכי טרי בעולם", תיאר גל, "זה כמו לתת ביס לשדה. חי, סופר פרש, קראנצ'י ועם טעם עדין של ירוק. מאוד כיף לאכול את זה, והוא משתלב בכל מנה".
בקומת הכניסה, ומאחורי וילון דרמטי במיוחד, פועלת חוות הגידול של הוונה גרינס, מוקד התרחשות כמעט עתידני בנראותו, עם המון אורות סגולים ומספיק חלוקים לבנים בשביל שבדיחות בית המרקחת יישלפו על אוטומט.
"אנחנו נותנים לצמח כאן את התנאים האופטימליים. מבחינתו זה האביב הנצחי, מקום שמזקק לו את קרני השמש בדיוק כפי שהוא צריך אותן, וכפי שהוא צורך אותן", הסביר גל, תוך דגש על הפן הסביבתי, "כל מכונה פה תופסת 4 מ"ר, אבל 'שווה' בחוץ ארבעה דונם של שטח. ואנחנו בקומה חמישית של מרכז תעשייה בדרום תל אביב. אתה לא תופס אדמה ולא מושפע מהאקלים, השאיפה שלנו היא להקים חווה כזאת בכל עיר שבה נפעל".
השאיפות הללו, וההצהרות בעיקר, סוגרות מעגל כמה מאות מטרים משם, בהרצל 16, בר האוכל המחוספס בכוונה של קבוצת R2M, אחת המשקיעות בגרינאוניקס.
הירוקים משתלבים פה בכמה מנות, ובהן טאקו נורי עם טרטר אינטיאס וקרם אבוקדו-וואסבי, או קערת צ'יראשי שבמרכזה טרטר סלמון, ועליו תלולית קטנה-גדולה של מזון-העל. "כשרותי ברודו אומרת לך שהמוצר הזה טוב, זאת אמירה", מודה גל, "וכשאתה נכנס לאחת המסעדות הכי טובות בעולם (אילבן מדיסון פארק בניו יורק שילבה Wanna Greens בתפריט האביב האחרון שלה), זאת אמירה".
מסביב, המלצריות יודעות להסביר, כמובן, והלקוחות, לפחות בחלקם, רוצים להקשיב. באופן טבעי, לא הכול מתוסרט על פי הפיץ' החד של גל, אבל קשה שלא להבחין בחיוך הגאה, ובצדק. מאחורי הדלתות של בית פנורמה, או בחצר הכמעט נסתרת של רחוב הרצל, אפשר לראות את האבק, אבל בעיקר אפשר לזהות שמדובר באבק של צעדים ראשונים, כל הדרך למהפיכה.