שבע בבוקר, אפילו קצת לפני, והרבה זמן לא הרגשתי מאחר כל כך למרות שאני בעצם מקדים. נבוא מוקדם, תוכנן, ונראה את שוק האיכרים של נמל תל אביב מתעורר לתוך עצמו, ולתוך סוף השבוע. אתה עושה תכניות, והחיים צוחקים עליך עם תירס גילי.
"הוותיקים מבינים עניין ובאים כבר בשש", מסבירה נטע שמעיה רזניק, מנהלת השיווק של השוק, בזמן שאנחנו אוספים את עצמנו לתוך כוס קפה. זאת לא ביקורת עוקצנית על הרגלי ההשכמה של אף אחד, נדמה לי, אלא עובדה, ומסביב אינספור "מביני עניין" שכאלה שממחישים אותה.
שבע בבוקר, אפילו קצת לפני, והרבה זמן לא הרגשתי עירני כל כך.
15 שנים ועוד קצת מול הים, והשוק לא מאט ולא מוריד הילוך. להיפך. חקלאים שהתחילו איתו מימיו הראשונים עדיין נמצאים כאן, ואינספור נוספים הצטרפו אליהם לאורך הדרך, הפכו גם הם חברים קבועים במועדון הצבעוני הזה.
"השוק התחיל מתוך איזושהי אג'נדה ותפיסה של חיבור לחקלאי, מין הבנה ואמונה שאם אתה מכיר את מי שמגדל את האוכל שלך, אתה בהכרח אוכל יותר בריא, יותר טרי", תיארה נטע תוך שהיא מברכת לשלום מספר דו-ספרתי של מגדלים, מזהה לקוחות בשמן ויודעת לעשות סדר גם בקולקציית התמרים המופרעת למדי בגווניה, גם בליצ'י וגם בתפוחים. ברור שבתפוחים. "כאן זה כמעט כמו פעם, תפוח טרי שמשפריץ עליך אהבה בחזרה, תפוח שאתה אוכל בשניות, בלי לחשוב בכלל על לחתוך אותו לצלחת, תפוח כל כך טרי שרק העץ החליט להפיל אותו לקרקע".
מסביב, המולה טובה. אנשי זיתים עם קלמטה ואוחיבלנקה, משקים מנתיב העשרה שהתרגלו למכור בסיטונאות ופתאום פוגשים את האנשים עצמם, מתסיסי ירקות שמכוונים לשיקום מערכת העיכול ודוכן פטריות מרהיב - גולדן אויסטר ובלו אויסטר ורעמת האריה ומה לא - שאנשיו שמחים להסביר, שמחים להכיר, שמחים באופן כללי.
לבד מאלה, יש גם את אותו תירס מיתולוגי מתוק - פעם סוד ליודעי דבר והיום הכרח בכל מטבח מסעדתי וביתי - מתל נוף, חלות שחומות וחמימות של מאפיית טלר, פרחים בתצורתם הטבעית וגם אבטיח צהוב ואבטיח כתום, ומשמש שכף יד אחת לא מספיקה לספור את זניו.
קצת מזה והרבה מזה, לחם וגבינה, משהו למרוח וחתיכות טריות ליד, שמן לתיבול ומתיקות עסיס לקינוח. הפיקניק מורכב כאן כמעט מעצמו, וגם ארוחת הצהריים של היום, ומחר, שלא לדבר על מסיבות גדולות יותר. שבע בבוקר, אולי כמה דקות אחרי. לא הקדמת, לא איחרת. זה בדיוק הזמן.
שוק האיכרים, ימי שישי, 06:00-15:00, האנגר 12, נמל תל אביב