המכתב הענקי שתלוי מעל מדרגות הכניסה ל"תריסר" מכריח אותך לעצור את העלייה ולנסות לקרוא את השורות, ובין השורות.
כתב היד עגול, השפה עגולה לא פחות, ומדי פעם מתחברות כמה מילים לכדי מניפסט אהבה, בעוד מילים אחרות מורידות אותך מיד לקרקע, כך שסימני השאלה והתמיהה מתרבים על הפנים כמעט מעצמם.
"נבנה את חיינו מחדש, כדרך נאהבים", ואז "אהבה מינית בין גברים". זכרונות מבית ההורים לצד פניו של חבר שנשארו "חלקים למשעי", כל הדרך לערגה הבסיסית ביותר - "לחזור ולראותך יושבת וסורגת", כמובן.
המילים קופצות עליך, אבל המדרגות קוראות יותר, ורק לקראת סוף הארוחה אתה מבין, ומחייך.
המסעדה החדשה בשוק הנמל של תל אביב נכנסה ברגל בוטחת לחלל שאיכלס במשך שנים את קיטשן מרקט של יוסי שטרית.
הזוויות מוכרות - צופות מלמעלה על ההמולה השמחה של המתחם, מנותקות כמעט לחלוטין מהרעש, אבל מחוברות בכל מובן אחר כמעט. התוצאה כמעט משעשעת, ומדמה אוזניות מתקדמות עם מסנן רעשים אפקטיבי למדי, אבל כזה שמכלה את הסוללה, ידרוש הטענה תוך שעה-שעתיים ויחזיר אותך בבום למציאות.
הרעש הלבן הזה שואב אותך בבת-אחת. רגע היית בין הדוכנים והנה הגעת לשולחנות הקטנים הצמודים לקירות הזכוכית. כך, כל הפסקת סיגריה, ולמעשה כל מבט לנוף - ים ברחוק, כל מה שבדרך לים בקרוב - נוטע אותך במקום, לטובה אם אתה מהסוג שיודע להעריך את הרגע, פחות לטובה אם אתה מאלה שמעדיפים לוותר על ההדרן כדי לא להיתקע בפקקים.
כפות של תקווה טובה. תריסר
שתי המילים השחוקות ביותר בהקשר של תריסר הן "מיקרו-עונתיות", אבל המלצר מבטל אותן מיד במשפט השני שלו, ובן רפאל מוודא את הריגתן כבר בזמן שהוא מרכיב את מנות הפתיחה.
הכוונה הייתה, יש להניח, להדגיש את שינויי האדמה וטריות חומרי הגלם שלה, וליצור תריסר עונות קטנות במדינה שבה יש - ואני נדיב - עונה ושליש בקושי, אבל יש מילים מדכאות תיאבון, ויש את האוכל הנפלא הזה שמרים לו, אז הבחירה ברורה.
שנאכל משהו?
התפריט מחולק לארבעה - ירקות קרים, ירקות חמים, דגים ופריות ים, ובשר. חלקו אולי נקרא כמשהו שכבר ראיתם, ואכלתם, אבל כמו המכתב ההוא בכניסה, מראית העין הזאת מטעה, כמעט מרמה. וכמה שהרמאות הזאת ממזרית, ולטובתך.
פטה אבטיח (ציר אבטיח, סלט קליפות אבטיח, פטה רותחת בגרעיני דלעת וחמניה, 66 שקלים) היא טייק מהסוג המתוחכם שזוכר שהוא צריך להיות גם טעים על אבטיח עם גבינת פטה, הקורץ לחוף הים הקרוב, פנקוטה עגבניה ממשיכה את פזמון הקיץ הזה, וכך גם במיה עם לאבנה מעושנת וקריספי שום. סלט תמרים, ובו ירקות פריכים וגאונות בדמות טמפורה מג'הול (74 שקלים) מציבה את החלק הראשון של התפריט גבוה מאוד. אתה לא באמת משתוקק להזמין סלט תמרים, בואו נודה, והצלחת שמגיעה לבסוף לשולחן - בהפצרת אנשי הצוות הבקיאים - מוכיחה לך, שוב, כמה משתלם לא להיות אתה לרגע.
משם, ממשיך התפריט הלאה, כשידו אוחזת עדיין בירקות. המגע הזה, כצפוי מבן רפאל, לא ייפסק עד סוף הארוחה. "בצל שזור" עם גבינה גרוזינית וזעתר (64 שקלים), דלעת צלויה עם צ'ירשי (74 שקלים), אספרגוס מהגריל עם מיץ ענבי איזבלה וגבינת עיזים בשלה (88 שקלים), פיצ'י קובה במיה (88 שקלים) ו"לב חציל" (62 שקלים) שמהתל בך שוב.
למה לבזבז מקום על חציל-טחינה-תטבילה, אתה תוהה, ומיד מתמסר לתיקון הטעות כשהצלחת העמוקה מגיעה. פשוטה-פשוטה - אכן, רק חציל וחברים - אבל תיקון שלם של כל מנות החצילים שהוגשו בעיר הזאת, ובארץ הזאת, ולא הותירו דבר מלבד כתם.
שני החלקים "הרציניים" יותר נוגעים יפה בדגה ובבקר המקומיים, עם סשימי שהוא לא *עוד* סשימי (84 שקלים), לבבות טלה בגלייז דיבס (82 שקלים), שיפודים וסטייקים וגם שתי מנות שזורחות מעט יותר בהיר ונוצץ - קבב דג וטלה מעושן עטוף בעלי גפן, וסרטנים בחמאה חומה ומרווה. הראשון (102 שקלים) בנוי כך שכל טעמיו ימוצו, ואף לא אדווה אחת שלהם לא תישטף לעבר הפה, והשני (76 שקלים), כשמו כן הוא, אינו אלא כמה כפות של סרטנים וחמאה, כפות של תקווה טובה.
הרמזור ירוק, סע. תריסר
המעטפת האלכוהולית של כל הטוב הזה נטועה אף היא באדמה המקומית ובשורשיה (אם כי כדאי אולי לשקול הרחבה של תפריט הקוקטיילים, שמציע כרגע שתי אופציות בלבד), וקו הסיום המתוק מדבר באותה שפה מן הסתם.
יש כאן "פירות של קיץ" (ובהם קוויאר ליצ'י, אפרסקים מבושלים ואבטיח מקורמל, 54 שקלים), קרמו פירות יער עם ברטון חמאה חומה, "עלה תאנה" (אנגלז עלי תאנה, קונפיטורה תאנים, תאנים טריות, 54 שקלים), עוגת סטיקי טופי עם קרן מסקרפונה (46 שקלים) ששיכנעה גם מתנזרת אדוקה של פירות בקינוח, וגם "כדור לאבנה", שהוא עוגת גבינה עגולה עם זיתי טאסוס, מתובלת בשמן זית וזעתר (42 שקלים), שהייתה בו-זמנית גם מחווה מרגשת (ובלתי נפוצה בין קולגות ישראליות) לשטרית ולקינוחיו הזכורים, וגם רמזור המתחלף לירוק מיד עם הגשתו לשולחן, מסמן לך שבסדר גמור לנסוע, להמשיך הלאה, להתקדם.
בן רפאל, למוד הפלאות המסעדניות, לטוב ולרע, של "מונאר" ו"אלטער", "איגרא רמא" ו"איגרא במשק", ניגש לתריסר, אם יותר לי לנתח בשטחיות, כאל מישהו שסוף סוף הוכיח עצמו, ולעולם, שהוא אינו צריך להוכיח יותר כלום.
בהתאם, המטבח הפתוח רגוע אך לא מפוהק, בטוח אך לא שחצן, ובעיקר מאזן היטב בין הסיפור ובין טעמיו. בדיוק בנקודה הזאת, ובתוך מה שנדמה רוב הזמן ככדור פורח המרחף לו בקומה השנייה מול הים ומעל האנשים, מתנקה האוויר ומתחיל החיוך.
מאוחר יותר, הוא יספר שהמכתב בכניסה נשלח מלוחם אצ"ל שהיה כלוא באריתריאה לאהובתו בפלסטינה, ועובד מחדש כחלק מתערוכת "מכתבי אהבה" של ארז גולן לפני כעשור וחצי, רק כדי להגיע לקיר החשוף של המסעדה בדיוק כשהחלו להתייאש ולתהות מה ייתלה עליו לבסוף, אם בכלל.
בדרך החוצה, אתה מתעכב שוב על המילים, אבל נותן יותר מקום לסיפור כולו, למסגרת שתוחמת אותו ולמערכת היחסים שבאמצע. אהבה, געגוע, אדמה. והיד עוד כותבת, ומבשלת.
תריסר, האנגר 12, נמל תל אביב, הקומה השנייה של שוק האיכרים, 074-7585353