בסוף כל הירידות והעליות, הנמל והגבעות, קצת קשה לתייר החוץ-פנים המגיע לחיפה להבין איפה הוא נמצא ואיך בדיוק הגיע לכאן, היכן לעצור ומה עשוי להיחשב למקום חניה סביר.
זו לא סתם עיר הרי, עם כללים מוגדרים יחסית, קודים ומערכת חוקים שמדברים את השפה המקומית. לא, חיפה היא יותר הלך רוח - למעלה הוא למטה, קרוב (לים) הוא רחוק (מהכסף), מכבי זה ירוק, ובואו לא נתחיל בכלל לדבר על החזירים.
הרבה מקומות יעשו הרבה רעש. אל תעזו לפספס את הקסם *הזה*
אל תתנו לשלט בכניסה לבלבל אתכם, להיפך. זה כל מה שחלמתם
היוונית של חיפה בדיוק עשתה מהפך אמיץ. האוכל לא ויתר על שום דבר בדרך
עם נוף כזה, לא בונים על האוכל. עם אוכל כזה, לא מסתכלים על הנוף
יכול להיות שמצאנו (בחיפה) את התאילנדית הטובה בישראל
וכך, אתה מסתובב ומתפתל, מודה ביד אחת לאל הטוב על שאינך נדרש עוד למכונית עם גיר ידני, תוהה בשאר איברי הגוף בכמה אמצעי תחבורה אפשר לפנק עיר ישראלית אחת, ומחפש בעיניים את העוגן, המקום האחד. ברוב הערים בישראל ישלחו אותך לארבע רוחות השמיים, לפחות. פה, עיר של מוסדות ומיתולוגיות, השמיים זורחים בצפרירים 1.
המקום הוא המקום. צפרירים 1
"מקום אחד, עם הרבה סיפורים", מכריז הסלוגן המוצדק מאוד של המסעדה במעלה הכרמל. כל כך מוצדק, למעשה, שאתה מרכיב את המעשיות בעודך יושב וצופה מסביב - חייל ביומית עם אבא שרצה לפנק, זוג אמהות צעירות ב"חופשת" לידה רווית עגלות, פרלמנט בוגר ודייט צהריים על הבר, כיסאות בפנים וכיסאות בחוץ, התפרעות בשרנית וארוחת קינוח ותו לא.
בערב, מספרים לך המקומיים, כל זה מתרחש מחדש בעצימות גבוהה יותר, עם דופק חזק ומעט מהיר יותר, ועם אותה נינוחות מקצוענית שמאפשרת למקום לרוץ בהליכה, לספק עניין בלי לעשות עניין. הרבה מאוד סיפורים על מקום אחד, וכל אחד מהם הוא רק פרק בסיפור של צפרירים 1.
מגוחך "להמליץ" עליו. בכל זאת, יותר מעשור של פעילות - חלק אומרים 12-13 שנים, אחרים מדברים על 2012 כנקודת הפתיחה, אז בואו נסגור על האמצע - ועצירה קטנה אחת שניצלה את המגיפה לכדי שיפוץ, היו שמים את רוב עסקי האוכל המקומיים על מצב טיסה, כלומר טייס אוטומטי, אבל כאן לא.
פה עסוקים בלעבוד. סידור פנים חדש שמיטיב עם הלקוחות והצוות כאחד, תפריט אוכל וקוקטיילים שבדיוק התרענן ומחשבות-לוואי שכבר עסוקות בריענון הבא. יכול להיות שזאת הדרך היחידה לשמור על רמה כזאת, ובכלל על עבודה כזאת, במדינה כזאת. אולי. אז למה לא כולם?
הקו כאן, בהובלת ירון וידר, נזהר מהשתוללות אבל לא פוחד להתנסות. קלאסיקות, בוודאי, לצד נגיעות מעכשיו. משהו לדייט הראשון ומשהו ליום הנישואים העשרים.
כך, תמצאו פה טרטר פילה בקר עם סרירצ'ה, צלפים, מלפפון כבוש ופיסטוק (וגם לחם מחמצת קלוי בצד על אוטומט, כאן זה לא תל אביב) וסלט קיסר, ברוסקטת עגבניות עם בוראטה ושווארמת דגים עתירת מרכיבים (טחינה הר ברכה, עמבה, שאטה, צ'ילי, שום, לימון, קריספי שאלוט, פיסטוקים, כוסברה, פטרוזיליה, בצל ירוק) אך כזו שלא שוכחת את מטרתה בחיים (וגם לא שוכחת מיני פיתות על המגש, שוב, לא תל אביב).
יש גם מוסר ים עם חמאת מרווה, סביצ'ה דג לבן שמשלב תפוחים חמצמצים ופלפלים חריפים, סיגר מעורב ירושלמי ופילה בלק קוד במרינדת מיסו ודבש, תבשיל זנב שור ביין אדום עם אורז אסור וירקות שורש ורביולי ארטישוק ירושלמי בחמאת עגבניות צהובות.
עוד? "ג'ק בורגר" (בשר אנטריקוט, מרינדת ג'ק דניאלס, דבש ומייפל, צ'דר, קריספי טלה מעושן, חלת בצל עם קרעי תפוחי אדמה אבל גם סמאש בורגר, קרבונרה ושניצל ממכסה צלחות, באסקית ונמסיס. תפריט גדול, תפריט של ילדים גדולים.
הכניסה למקום, ודאי כתייר שאתה, תופסת אותך מעט מבולבל, מציפה פנימה את כל אי-הוודאות האורבני שהוא חיפה במיטבה, ומתרה בך בציניות לא להיסחף עם מקומות שרוצים להיות הכול - בר דומיננטי אבל גם שולחן אבירים ארוך, ספות נוחות וכיסאות באוויר הפתוח.
כמה שניות אחר כך, סביר שעם דרינק ביד ("Baseline", למשל, עם ג'ין ויין, או פיאסטה על בסיס טקילה, אבטיח וג'ינג'ר), ואתה מבין שזה הדבר בכבודו ובעצמו, ושהוא ממש לא מתכוון להיות הכול, אלא הוא בלבד - אנשים שמותכים יחד, שבעים יחד, מחייכים יחד וחיים יחד. אפשר לשבת, העוגן הוטל.
צפרירים 1, צפרירים 1 (למה, מה חשבתם?), חיפה, 04-8112235