לא צריך להיות עורך אוכל מתוחכם במיוחד כדי לדעת שאנו זקוקים עכשיו לנחמה, לחיבוק, ורק למעט טעם. חיפושי הגולשים מבהירים זאת היטב, ונעים בין הקל לקל יותר, בין הזריז למהיר מאוד, ובין המוכר והאהוב לאחד שתמיד-תמיד עובד.
"מחבלים ניסו להיכנס לבית שלי, רעדתי כולי": רגעי האימה של אור יוסף | העוגיות של רחל מאופקים הצילו חיים, ושברו את הרשת | "תנו להם בראש": עולם האוכל נכנס מתחת לאלונקה | 2,000 ארוחות שנשלחו מת"א לחיילי צה"ל נזרקו בגלל כשרות | איזה אוכל מנחם את הישראלים עכשיו? הציוץ ששבר את הרשת | אייל שני ביקש לסייע ליולדות בעזה, והטריף את הרשת | הבמבה, הקולה והטירוף של המים: כשפיקוד העורף הלחיץ את ישראל
"הלב של כל אמא": חמ"ל הגלגולים שחילק 10,000 קובה לחיילים | עם הלוחמים, על מדים: גם אסף גרניט גויס למילואים | מה יש בתוך מנת קרב של חיילי צה"ל? | לאט, שקט, שפוי: מקומות שחזרו לעבוד | החלום שלה על טיול אוכל בישראל הוגשם. זה מה שהיא מספרת *עכשיו* | המילואימניקים עזרו לה לנקות. היום היא החזירה להם, בגדול | "בני ז***ת, יש מישהו בבית?": קלארו חוזרת עם דמעות בעיניים | "רצח חפים מפשע, ישראלים או פלסטינים, כואב לי באותה מידה" | מגן דוד גדול, לב ענק: עידן חבסוב לא עוצר בחלות | חרם ערבי על החומוסיה המפורסמת?! הישראלים הגיבו, בגדול
זה יכול להיות שניצל פשוט של בית, מוקפץ קליל, מוסקה מבעבעת או עוגה בחושה שדורשת רק 5 דקות ריכוז. יותר מזה לא יהיה פה בימים האלה הרי.
ולמציאות המורכבת הזאת הגיחה, ובעצם חזרה (אם כי מעולם לא הלכה, אם חושבים על זה), רות סירקיס. חמישים שנים, כמעט על היום, עברו מאז שכבשה חזית שלמה של חיילי צה"ל במלחמת יום כיפור עם עוגיות ד"ש מתוק מהבית שלה, ומבצע חרבות ברזל סיפק לה, לצערה ולצערנו, הזדמנות לחזור ולהמתיק קצת, ככל שניתן.
"אם מישהו יפגע בילדים שלי, אני פאקינג אהרוג אותו": השף האמריקאי שעלה על מטוס לישראל
סירקיס היססה רבות והתלבטה ממושכות לפני שהסכימה לעלות לריאיון רדיופוני בקול ישראל ב-25 באוקטובר 1973. היא לא הייתה בטוחה שזה הזמן וזה הצורך, אבל בסופו של דבר סיפרה לתמר עמית על המתכון החדש שלה, והקריאה לכל עם ישראל בעצם את הדרך להזכיר לחיילים טעם מתוק של בית מהו.
בדיוק כמו אז, כך גם היום, הפשטות הזאת ממכרת. אין כאן מיקסר ולא מיכשור מיוחד, שום טכניקה ראויה לשמה ואף תהליך דורשני בזמן או באנרגיה. פשוט-פשוט, כדי שכל בית יוכל להכין ולפנק את חייליו וחיילותיו.
ככזה, העוגיות האלה הפכו לפופולריות, ואז למיתולוגיות. רכות אך פריכות, מתוקות אך לא מדי, וניליות-חמאתיות, חזית ועורף.
בשבוע שעבר, ובצל הלחימה הממושכת בדרום ובצפון, הסכימה סירקיס להגיע לאולפן ערוץ האוכל עם דפי המתכון ההיסטוריים, ולספק עוד מאותו דבר, אבל קצת יותר טוב - אותן עוגיות ד"ש מתוק מהבית, עם עדכונים קלים ושדרוגים קלילים. יותר מזה כולנו לא צריכים.
חזית ועורף. העוגיות של רות סירקיס
המצרכים (45-50 עוגיות)
- 200 גרם חמאה ללא מלח
- 1 כוס סוכר
- 2 ביצים
- 1 כפות תמצית וניל
- 2 כוסות קמח
- 1 כפית אבקת אפיה
תוספות אפשריות
- 1 כוס קוקוס טחון
- 3 כפות קקאו
- חצי כוס צימוקים
- חצי כוס אגוזי פקאן
אופן ההכנה
1. מחממים תנור לחום בינוני-גבוה.
2. בקערה די גדולה מערבבים את החמאה, הסוכר, הביצים ותמצית הווניל, ובוחשים בכף עד שהתערובת נראית אחידה.
3. מוסיפים את הקמח ואבקת האפייה ובוחשים עד שמתקבלת עיסה ללא גושים. מכניסים את התוספות - קוקוס או קקאו או צימוקים. אגוזים כדאי להוסיף בכל מקרה, כי הם מוסיפים את ה"משהו המיוחד" לעוגיות.
4. ממלאים כפית גדושה בצק ובעזרת כפית שנייה דוחפים את הצבק ו"מפילים" על התבנית במרחק של כ-4 ס"מ מעוגיה אחת לשנייה (העוגיות מתפשטות בשעת האפייה). שיטת השימוש בכפיות חוסכת את הצורך של רידוד עלה בצק וחיתוך עוגיות.
5. אופים 8-10 דקות, עד שצבע העוגיות הופך לחום בהיר. יש להקפיד שלא לאפות יותר מדי, ולגרום להשחמה חזקה בתחתית העוגיות.
6. מוציאים את העוגיות במרית מתכת ומניחים אותן על רשת ברזל לצינון, כך שתתאפשר זרימת אוויר מתחתן. העוגיות יוצאות מהתנור די רכות אך הן נעשות פריכות בעת הצינון.