"הוא היה האדם הכי קרוב אליי": מסעדת הניצחון של חני חוזרת בצל הטרגדיה המשפחתית

מתקפת הטרור שעברה המדינה גבתה עד עתה יותר מ-1,400 קורבנות. הסיפורים שאנו נחשפים אליהם קשים ובלתי נתפסים, והלב נשבר מאז השביעי באוקטובר פעם אחר פעם.

אחד הקורבנות הוא ראובן הייניק, בנם של יוסף וגבי הייניק, שרבים באשקלון והסביבה מכירים מזה עשרות שנים, לאחר שמסעדת "הניצחון" הרומנית בניצוחם הייתה אבן שואבת במדרחוב העירוני לדורות של סועדים.

המסעדה נסגרה לפני ארבע שנים, אך לאחרונה נפתחה "הניצחון של חני", מסעדה רומנית בהובלת חני הייניק, בתם של יוסף וגבי. המסעדה משחקת על הקו הקולינרי שעובר בין המסורת של בסיס האם ועולם האוכל העכשווי. רק בספטמבר האחרון ביקרתי בה, כדי לשוחח עם חני, ופגשתי אישה מרשימה, שלקחה על עצמה כחזון להחזיר פנינה קולינרית לאשקלון. והנה, אנחנו מדברים שוב בנסיבות טרגיות במיוחד, בדיוק כשהיא יוצאת משלושים ימי האבל, לאחר ששכלה את אחיה.

"אחי היה בן 56, נשוי ואב לשלוש בנות", היא מספרת לי וקולה נשבר, "הוא היה האדם הכי קרוב אליי. הכול עשינו ביחד. מדברים בטלפון כמה וכמה פעמים ביום, ככה כל החיים. הוא היה אמנם תושב אשקלון, אבל כבר 17 שנים ניהל את הרפת בקיבוץ כיסופים. בשבת השחורה הוא הבין שפשוט רבים מהעובדים שלו נרצחו ולא ידע את נפשו מרוב צער. אבל הוא גם הבין שעדיין יש פרות ברפת, שאותן הוא אהב עד מאוד".

חני מסבירה מעט על העבודה הסיזיפית במתחם, שבדומה למסעדות, לא נעצרת אף פעם. "פרות צריכות שיחלבו אותן, אחרת הן מתחילו לסבול ומפתחות דלקות", תיארה, "זה מחזה לא נעים שמלווה ממש בזעקות כאב, וצריך בנוסף כמובן להאכיל ולהשקות אותן. החזקנו אותו בכוח שלא ייסע לכיסופים בראשון בבוקר כי המצב היה מאוד מסוכן. אמרתי לו שלא תהיה ברירה ושיצטרכו לשלוח את כולן לשחיטה אבל הוא לא רצה לשמוע על כך".

ראובן הסכים לחכות יממה, אבל בבוקר יום שני שוחח עם המח"ט בשטח, וזה אמר לו שהמצב רגוע יותר והוא יכול להגיע, בתנאי שיחכה להם לפני הכניסה לרפת.

הוא נסע בליווי מרכז המשק של הקיבוץ, והמתין יחד איתו. הצבא לא הגיע, וראובן נכנס למשרד שלו לאחר שנמאס לו לחכות, רק כדי לגלות שם שני מחבלים שהסתתרו במקום מאז שבת.

הם ירו לכיוונו צרור, והוא נהרג במקום. לאחר הרצח שלו, התחיל קרב של ממש במחלבה בין כוחות הצבא למחבלים, "עד שטנק ומסוק קרב הפילו את המבנה כולו על ראשם של המרצחים כדי לא לסכן עוד חיילים", סיפרה בכאב, "האבסורד הוא שבסוף באמת שלחו את כל הפרות לשחיטה".

עוד פן בלתי נתפס בתוך כל הסיפור הנוראי הזה קרה מעט לפני הרצח, כשראובן פגש את אחיינו, בנה בן העשרים של חני, חייל שסיים ממש בימים אלו קורס קצינים. "הם נפגשו בדרך ממש במקרה ומאוד שמחו. התחבקו והתנשקו ובעצם חצי שעה לאחר מכן ראובן כבר לא היה בחיים".

ומה עכשיו? איך ממשיכים מפה?

"פתחנו אתמול שוב את 'הניצחון של חני' לאחר 30 ימי האבל", היא מספרת כשפתאום שם המסעדה מקבל משמעות נוספת. "חייבים להמשיך. אשקלון לאט לאט מתאוששת. אני רואה שעסקי מזון מהיר כבר נפתחים. פיצריות, מסעדות שווארמה ודוכני פלאפל. כרגע המסעדה תהיה פתוחה מ-12:00 ועד 18:00 כי למרבה הצער בשעות הערב העיר נהפכת לשוממת לגמרי".

ומה הלאה?

"אין מה לעשות. אנחנו מקווים לחזור לשגרה ומתפללים כל יום שכל החטופים והחטופות יחזרו הביתה ושחיילי צה"ל יחזרו בשלום", היא מסכמת.

הניצחון של חני, יכין 1255, אשקלון, 050-2005810