עונת החגים האמריקנית מספקת מעצם טבעה ירידה מסוימת בכותרות החדשות הנורמטיביות, והתעסקות הולכת וגוברת בכל מה שמסביב - סרטי הולמארק עמוסי סוכר, למשל, או סיפורי ביזאר שגם הם ברובם, וביתר שאת כשמדובר באמריקנה כמובן, נוגעים עמוקות במתוק.
והשנה, מעט לפני השקתה הרשמית של אותה עונה עם ארוחות הטירוף של חג ההודיה, וימים ספורים בלבד לאחר Halloween, הגיע סיפור מושלם על תרמית מושלמת. בואו נקרא לו פשוט שוד הקיט קט הגדול.
גם כעת, כמעט חודש לאחר התקרית, פרטיה עדיין לא הובררו לחלוטין, אך המהות התבססה, ובעיקר הסחורה הגנובה - משלוח ענקי של 55 אלף חטיפי שוקולד מיפן, בשווי של כרבע מיליון דולר.
המשלוח כלל טעמים נדירים מהמזרח הרחוק, כאלה שהמותג נוהג לשחרר למדפים באופן עקבי ונמרץ. היו שם גירסאות מלון, מאצ'ה לאטה, דאיפקו מוצ'י ועוד התפרעויות מיוחדות במהדורות מוגבלות שתיירים כמונו נוהגים להעמיס למזוודותיהם כשמתמזל מזלנו לצאת מפה החוצה.
דני טאינג, בעליה של חברת משלוחי קופסאות הפתעה מיפן לארצות הברית, עמד מאחורי המשלוח. הקיט קטים הגיעו בשלום, אך כשהגיע הזמן לנייד אותם מקליפורניה למחסני חברת Bokksu שבבעלותו בניו ג'רזי, החלו הבעיות.
שיין בלאק, שמנהל חברת שינועים גדולה, חתם על החוזה האמור מול טאינג, בשווי 13 אלף דולר, והיה אמור לפקח על המהלך השגרתי. הוא העביר את המשימה לקבלני משנה שהתבררו כנוכלים, ואלו הריצו על גבו את אחת ההונאות הוותיקות והיעילות בספר העבה של ביזנס בתחום האפור - התחזות למובילים, איסוף של המשלוח וגניבתו.
כשבלאק חשף את המהלך, הוא נפל קורבן פעם נוספת להונאה, הפעם ממקום המחבוא של ממתקי השוקולד. בשלב הזה, חצי מהמשלוח כבר נעלם לבלי שוב, והחצי השני נתקע במחסן, בלופ ששילב ביורוקרטיה אמריקנית ידועה, שרשרת אספקה קורסת ורשת סבוכה של רמאויות ורמאויות-משנה.
על פי גורמים המעורים בתחומי העיסוק הללו, מקרי "גניבה אסטרטגית" כאלה זינקו ב-700% בשנים האחרונות, תוך שהם מנצלים אינספור בקיעים וחורים שחורים בעולם ההובלות והמשלוח.
כך, נולד יש מאין חלל איכסון גדול ובו סחורה מתוקה ונחשקת, אקזוטית ונדירה, שאף אחד לא יכול לשים עליה ידיים, ובטח לא לנעוץ בה שיניים. "כעת, אני בכלל לא בטוח שזה יהיה נכון וראוי למכור את הקיט קטים ללקוחות שלי", הודה טאינג בפני הניו יורק טיימס, "מה אם יקרה למישהו משהו בגלל כל מה שהחטיפים עברו, והכול יסתיים בתביעה?".