לפני שמתחילים, אני מוכרח להודות שהדרך ל-Tasa+ הייתה רווית באמפרים של סקפטיות. נכון, רשת הממתקים השמחה הבטיחה סניף עם מבטא חו"לי וראשוניות תל-אביבית, ידעה לספר על מותגים בלעדיים ומחירים שנותרים עממיים ונגישים ואפילו הוסיפה מלמעלה קצפת של דונאטסים וקריצה לפרפוצ'ינו הסטארבקסי שרובינו הפכנו לגילטי פלז'ר המועדף של החופשה, אבל בכל זאת.
כי זאת יש להבין, עוד לפני שאנחנו נכנסים אפילו:
1. סבתא שלי עבדה בעלית, בתקופה שבה לענקית השוקולד הישראלית היו ממש חנויות פיזיות ברחובות הערים, שלתוכן יכלת פשוט להיכנס ולהעמיס, ושאליהן היא הייתה לוקחת אותי בחופשות (ונדמה לי שגם לא בחופשות, אבל זה כבר עניין למערכת החינוך של האייטיז) ומשאירה אותי בוהה וזולל עד החתמת הכרטיס של סוף היום. אז מה זה עוד חנות ממתקים, נכון?
2. בתקופה המאוד מוגזמת שבה אנחנו חיים, כמעט כל שיטוט בכמעט כל רחוב בכמעט כל עיר כולל חנות ממתקים כל 300 מטר בערך, עם פיתויי "מותגים בלעדיים" וייבוא מסקרן, דברים מהמזרח ומהמערב, הומאז' לסטארבקס ויזמות מרשימה שמשלבת חוש עסקי מפותח וריפרוש טיקטוק אובססיבי. אז מה זה עוד חנות ממתקים, נכון?
ובכל זאת הגענו, באמפרים וסקפטיות, סבתות והצפות. וטוב שהגענו. כי כזה אין.
לא עוד חנות ממתקים. Tasa+
שנים ארוכות למדי של התעסקות ממותקת מיתגו את "טסה הבית של הממתקים" כחברה מסוימת מאוד, עם לוק מסוים מאוד ויתרונות. מסוימים מאוד, נו מה.
היא מספקת חווית מאנץ' אפקטיבית שאינה גוזרת עליך קופון של מעטפת, ומובילה אותך להסתובבות מחוספסת אך מוצלחת, זולה אך לא צ'יפ, שבסופה שקיות עמוסות בדברים שהגיעו מהמכולה. איזושהי מכולה.
יש לחוויה הזאת, אין להכחיש, אפיל של "מצאתי משהו שלאחרים אין" ונראות של "לא ידפקו אותי במחיר". יש לה גם ביקוש, והתרשתות ברורה ברחבי הארץ. כעת מתווסף לכל זה הדבר הבא, האקס פקטור, שהוא הפלוס הקטן-גדול.
"יש לנו שבע חנויות סיטונאיות גדולות ולפני כשנתיים החלטנו ליצור רשת-בת, חלק מהקבוצה אבל עדיין נפרדת, שמתמקדת בחנויות בוטיק", הסביר גיא סלמן, אחראי התפעול ומנהל החנויות של Tasa+.
הוא מתאר שאיפה להגיע למקומות מרכזיים בארץ ומגבה את זה בפתיחת הסניף בשוק לוינסקי שבו אנחנו משוחחים ובאחיו התל-אביבי ברחוב אבן גבירול - שתי הבלחות ששטפו את העיר בניאון ורוד כמעט במקביל. זה מסליל אותנו כמובן לשאלת ההצפה הישראלית המתוקה ועל היכולת הכמעט בלתי אפשרית לבידול, אבל הוא מוכן לזה. למעשה, הוא מוכן מאוד.
"אין באף מקום בארץ מגוון כזה ותחלופה כזאת", הצהיר, "אנחנו מחליפים דברים כל הזמן ואם תבוא שוב עוד שבועיים תראה חנות אחרת לגמרי. זה מספק לצרכן חוויה שונה כמובן, מעניינת ומגוונת, ומחזיק אותנו דרוכים, מזהים טרנדים ויודעים גם ליצור כאלה בעצמנו, תוך מאמץ אדיר לייבא הכול לבד.
המאמץ האדיר הזה, אם לעשות ספוילר קטן, ניכר. החנות אינה גדולה ואכן משמרת איזושהי בוטיקיות, אבל מסודרת כך שיהיה נוח להסתובבות, מפתה עם סטנדים ומדפים צבעוניים ומחלוקת היטב לאגפים - מלוח ומתוק, שתייה ורטבים, צ'יפס והמזרח הרחוק. גם המחירים - ועוד נחזור אליהם - מצוינים היטב ומוקפד בכל מקום, וחוסכים את ההטרלה הממשלתית המרושעת שהעיפה מחיינו אקט צרכני חשוב כל כך.
אז מה יש פה (נכון לרגע הביקור שלי כמובן)? ערימות של שוקולד, טורינו והיידי עם דובדבנים שחורים או עם תפוחים ירוקים, קולקציית מילקה עם כוכבת בדמות מקס קרמל בוטנים והרבה מאוד אוריאו. מוצ'י היישר מטאיוון וקופסאות פופ טארטס אמריקניות, תערובות מוכנות של בטי קרוקר, סוכריות גומי מסחררות ודגני בוקר בטעם פרנץ' טוסט. הכרחי.
סטנד המשקאות הקלים מרהיב גם כן, עם להיטי סטארבקס כמו דאבל שוט אספרסו וסודה בטעם חרדל (כן כן), דרינק באפלו ווינגס (כן כן ועוד פעם כן) ויציאות קומוניקטיביות יותר של בקבוק בטעם עוגת גבינה ותותים, עוגת גזר או פאי תפוחים. יש גם פריים, כמובן, במחיר די מנפץ שוק וביקוש, פחיות פוקימון מהמזרח וקנדה דריי מהמערב, ובאופן כללי יש כאן סיכוי לרוויה נעימה, או כמו שסלמן מבהיר - "לא תמצא פה זירו ומים".
לבד מאלה, שהרי עדלאידע היא עניין יומיומי ולא בהכרח פורימי, יש גם צ'יפס ככל שהעין רואה, בטעם בשר אדום איטלקי או בטעם ליים, עם תיבול "Finger Lickin Braised Pork" או בוויב של מלפפונים חמוצים.
יש גם רטבים מארצות הברית ומהמזרח הרחוק, קופסאות על גבי קופסאות של אינסטנט ראמן ונודלס, חטיפי אצות ובצק עוגיות של טוויקס, את אותו פיקל ענקי-ויראלי, שוקולד ג'וני דודל הולנדי נפלא, פרוט רולאפס והרשי'ס, מרשלמלו ועוגיות. ואלוהים אדירים זה לא נגמר.
מאחור, ממתינה לה במזימתיות שקטה גאוות החנות, בדמות דוכן מושחת אף יותר, ובו דונאטס מצוינים, ויטרינת "קוקי-פאי" שמאגדת בסלייס מפלצתי אחד בצק עוגיות ואינספור תוספות מושחתות, וגם בר "בלנדי" ששואב השראה מהדרינק הקפוא-קרמי של סטארבקס לכדי יצירה מקומית מושחתת לא פחות (עוגת גבינה ותותים, למשל, נוצ'יטולה או משקה לוטוס - כולם עם קצפת מלמעלה, ברור), ואפילו - שנגיד את זה? - קצת יותר טעימה.
רשת האם של משפחת טסה מדווחת על השקעה ניכרת בשני הסניפים הראשונים, והחדשים - כמיליון שקלים וחצי לפני הדונאט הראשון. היא גם מקפידה לעסוק - כמה נדיר במקומותינו - בתמחור בלתי חזירי.
"נכון, הבאנו את הרצפה מאיטליה ואת הריח אנחנו הרכבנו, על בסיס של משקה קפה וניל, אז החוויה פה היא לגמרי אירופית", תיאר סלמן, "אבל לא ויתרנו לרגע על מה שאנחנו מכנים 'מחירי טסה' - ממבצעים מתחלפים ועד שמירה על רף מסוים. אנחנו כמובן רשת מסחרית שחושבת על רווח, אבל אין לנו שום כוונה להגזים. להיפך. אנחנו רואים את הנושא הזה כחלק מהותי באטרקטיביות שלנו מול הלקוח".
וכך, למשל, ניתן למצוא פה חבילת אוריאו (176 גרם) ב-4.90 שקלים, רוטב חמוץ-מתוק של היינץ ב-15.90 שקלים וחצי ליטר של משקה מונסטר ב-6.90 שקלים. שאר המוצרים, בטח בהתחשב בשוק המעט פרוע המתקיים סביב כולנו בימים אלה בכל תחומי החיים, שומרים על הוגנות, כמעט נימוס תמחורי. זה מספיק בשביל לפרק פסי האטה של סקפטיות וציניות, ומוחשי מספיק בשביל להותיר זכרונות נוסטלגיים על חנויות הממתקים של פעם, ולבנות חדשים, מתוקים יותר.
Tasa+, לוינסקי 31 ואבן גבירול 54, תל אביב