ארז קומרובסקי מסרב להתפנות. האנרגיה שלו מזכירה מעט חיילים ביומם הראשון בבקו"ם שלא קיבלו את השיבוץ המיוחל, וכעת משתמשים בכוח השלילה כדי לשנות סדרי עולם. להם, ברובם המוחץ של המקרים, זה לא ממש עוזר, כנראה בצדק. לו, כמעט כרגיל, זה עובד, הכי בצדק שיש.
ארז קומרובסקי מסרב להיות פליט, בטח בארצו-הוא. ארץ השממה מעשה ידי אדם שהיא כמעט כל צפון הארץ כרגע - בטח באזור ביתו הגלילי שבמתת - עלולה הייתה לדכא כל אדם עם מעט חיות. מה זה "עלולה"? מדכאת בוודאי. אבל הוא מגיע. נוסע. מתהלך בשבילים וממשיך לספר לעולם על עישוב וערוגות, על ירקות שיוצאים מהאדמה ועל חתולים שלא נענים לאזעקות. שקט שם, ורועש שם, אבל גם השקט וגם הרעש לא חודרים לחייו. אי.
ארז קומרובסקי מסרב להתמסכן. במקום זה הוא עובד. כמה כיף שזאת הבחירה שלו.
המעז מנצח. שווארמה וייסברג
שווארמה וייסברג לא הספיקה לחגוג ארבעה חודשי פעילות במתחם שרונה שבתל אביב, ויצאה להפוגת מלחמה כפויה. הימים עברו והפכו לשבועות. השבועות דממו ולוח השנה הראה חודשים, עד שסימני השאלה התרוממו כמעט מעצמם, והתהיות זחלו לראש. יכול להיות שזהו?
ובכן, זאת אכן הייתה הפסקה ארוכה, אבל כעת היא חוזרת. שנעז לומר אפילו טובה יותר? שנעז, למה לא. לימדו אותנו הרי שהמעז אמור לנצח, וכולנו תקווה שזאת לא אחת מהקונספציות.
"הגיע הזמן, סוף סוף", בירך קומרובסקי. הוא סיפר כמובן על העובדים החסרים ואנשי הצוות שגויסו למילואים ממושכים, אבל הוסיף במקביל שהעצירה הזאת לא הייתה הרמטית, ונוצלה לעבודה מאומצת על השווארמה. כן, אחת השווארמות הכי טובות בתל אביב - עיר שהשיקה בשנים האחרונות שווארמיות מדי שבוע, פחות או יותר - רצתה להשתפר. התוצאה היא "וואי וואי וואי בריבוע", כהגדרתו.
וכך, התפריט הודק וקם לתחייה בגרסה רזה שלו. אבל זה הרזון האחרון שתפגשו מבעד לדלתות. פיתת הכורכום הצהובה עדיין כאן (ועדיין מוכיחה שלא כל מה שנראה כגימיק הוא אכן כזה, וכדאי לפעמים להשיל ציניות מחייך), ובתוכה נבנית מנה נהדרת, אדריכלות בשר שמקפידה על האסתטיקה ועל הטעם כאחד, ואז נותנת לך להשתולל ולהתלכלך ולהרוס הכול אבל גם לבנות הכול מחדש, וחוזר חלילה.
חוץ מהפיתה (שווארמה עם טחינה, סחוג, בצל-סומק, ירק וצ'יפס "מתנפח", באותו הומאז' למזללות המיתולוגיות של שוק בצלאל, 51 שקלים), יש גם גירסת צלחת (72 שקלים) וסלט (שווארמה עם עגבניות, זיתים, מלפפון, קולורבי, בצל סגול וירק, 67 שקלים), ואת אותו סביח מצוין (32 שקלים) - נתון אמנם למסגרות של חציל-ביצה-ירקות, אך שובר מוסכמות ובעיקר טעים. הכי טעים.
קומרובסקי מדבר על עונתיות, ולא מפחד לדבר על עונתיות בתוך מזללת שווארמה. נכון, הבשר זה הבסיס והפיתה היא המעטפת, אבל תנו לו לשחק עם מה שטרי עכשיו ותראו איך כל פעם יש גירסה אחרת לשווארמה, נכונה יותר לעכשיו.
"הפתיחה המחודשת של 'וייסברג' מסמלת נירמול קטן נוסף של החיים עכשיו", תיאר, התגעגעתי מאוד וכעת נוכל אולי להחזיר ליומיום של כולנו קצת כיף, כיף גדול, ולעשות את 'באלאדי שיק' שוב שלם".
באלאדי שיק, והשלם שלה, חזרו לפעול עוד לפני וייסברג, וסימנו לקומרובסקי את הדרך - אותה דרך, עם כמה מעקפים הכרחיים וצמתים שמחים.
הוא העביר את פברואר בסיבוב הופעות אורח בברי האוכל המובילים של תל אביב, וניצל את ההזדמנות להקשיב וללמוד, לראות בעיניים את "הדור החדש" ולהבהיר - ככה, על הדרך, בלי הצהרות מפוצצות - שהוא עדיין שייך. שלא לומר בטאבו.
הערבים האלה התקיימו עם גיא אריש בסנטי, עם רז רהב בתרצה ועם גיא גמזו בהלנה, ותועלו כעת לבישולי גומלין של השלישייה, שתוצאתם סירי אוכל חתומים על שמם, שיוצאים משרונה הביתה, ומכניסים פנימה, למטבח הפרטי, ארוחה שלמה, חמה, ומחממת.
מחוות טוניס של גיא אריש הסתיימה כבר, אך רהב וגמזו עדיין רוקעים בסירים - קודם ברעש, ואז בשקט, עם קולות אכילה בלבד.
רהב רקח עם קומרובסקי סיר "עוף של אמא" (זמין עד 21 במרץ, 265 שקלים לסיר שיאכיל רביעייה בקלות) ובו קציצות עוף וכרעיים ברוטב אדום עם ירקות שורש. התבשיל הזה הרבה אדום ועוד יותר מזה צבעוני, הוא אולי הבית של רהב, אבל גם די הבית של כולנו, עם תיבול שלוקח מכאן ומכאן, ירקות רכים שעדיין מצליחים לשמור על זהותם, ועוף שלהגיד עליו "נופל מהעצם" זה כמעט פוגעני. הוא לא נופל מהעצם, הוא מתמסר למזלג, ולכף.
הסיר של גמזו (24-28 במרץ, 295 שקלים) תוקף מכיוון אחר של הגלובוס, אבל נוחת ממש כאן, בול. יש בו קציצות עוף עם ירק, ארטישוק ירושלמי, תפוחי אדמה וגרגרי חומוס על אורז שמתחיל לבן, משחים ככל שאתה יורד איתו למטה, ומתגמל את המסע הזה בפריכות חומה לחלוטין בשכבה שנגעה במתכת. "סיר אורז שיראזי שמח", כינו אותו כאן. בדיוק.
קומרובסקי מלהטט במילים ובסירים, מתאר סרוויסים נפלאים בברי האוכל הללו, ואנרגיות-על - ממנו לקהל, ובחזרה. הוא קושר היטב בין תרבות טבחי האינסטנט ויוצאי הריאליטי שזכאים בעיני עצמם למסעדה, ומיד, אבל יודע להבדיל, להבחין, ואף פעם לא מזלזל.
"השפים שלנו מדהימים, הם ראו עולם ויודעים גם לחבר אותו למה שנכון לישראל", תיאר, "גם הקהל החדש, הצעיר, כזה. מתוחכם ומעודכן, טייל במקומות ועשה דברים ורוצה עכשיו לאכול כמו שצריך ולשתות כמו שצריך. בשבילי זאת דרך מצוינת להרגיש אותו, להרגיש אותם, ולהמשיך הלאה, עוד".
סירים של רז רהב (עד 21 במרץ) וגיא גמזו (24-28 במרץ) בבלאדי שיק, ושווארמה וייסברג בכל שאר הימים, מנחם בגין 121, מגדל עזריאלי שרונה (קומה 1, כניסה גם ממתחם שרונה), תל אביב, 072-3305730