32 שנים אחרי שנולד, התינוק הג'ינג'י של במבה מסרב להתבגר, ומדגמן פיטר-פניות ישראלית ממרומי גשר התמיכה הגבוה של מפעל אסם בקריית גת. מרחוק, ומאוד מלמטה, זה מרגיש כמעט כאילו הוא מסתכל עליך בלעג, אבל בהכירך את הנפשות הפועלות אתה מבין שאין סיכוי, וככל שמתקרבים מבינים שהיד המורמת מנפנפת בכלל לשלום, ושהפנים המחויכות אמנם אינן זזות, אבל בהחלט משדרות ברוכים הבאים.
ואי אפשר להאשים אותו. באסם מתייחסים למרכז המבקרים החדש כמפעל האמיתי בהחלט של ווילי וונקה, וככזה מותר לו לכופף מעט את הכללים ולאפשר לתינוקות - לתינוק אחד ספציפי, כלומר - לטפס לגבהים ולנדנד משם רגליים. גם אתם הייתם עושים אותו דבר במצבו, במעמדו. לפני שבכלל נכנסתם פנימה, ועל אחת כמה וכמה ביציאה.
אמבטיית חלומות. מכל חמאת הבוטנים במפעל במבה
אסם אינה זקוקה לי כדי למכור במבה. זאת תובנה פשוטה שבפשוטות, הבסיסית ביותר שיש. המפעל הזה שאליו אני נכנס מוציא איתי, ובעיקר בלעדיי, מיליון שקיות ביום. תנו לנתון הזה לשקוע לפני שאני שם עליו כוכבית (*לא כולל כל מיני מהדורות במבה ממולאות, שמיוצרות בכלל במקום אחר).
כך, הרבה יותר קל לבקר. ברור שמדובר ביח"צ וברור שמדובר בשיווק וגם אם אני לא מקדם מכירות ברור הרי שיש לי תפקיד כאן, אבל בהינתן שמדובר במותג הישראלי מהמושלמים שנוצרו על האדמה הזאת, קונצנזוס של ממש במדינה שאינה יודעת עוד לאיית את המילה הזאת בלי לריב, כיף לפתוח דלתות ולהיכנס לארץ הפנטזיות הצהובה-כתומה.
הסיבה הרשמית לסיור היא חגיגות ה-60 להולדת המותג, שנכנס לחיינו ב-1964 (בטעם גבינה בכלל, וללא זכר לחמאת הבוטנים) וידע מאז מעט מאוד תהפוכות וטלטלות. אולי זה חלק מהקסם. ואולי הקסם הוא חלק מהסוד.
יום ההולדת הזה הביא למדפים מארז אספנות חגיגי שמאגד קריצה וינטאז'ית ומציב בין שתי שקיות בובה גדולה של התינוק כמובן. כרגיל במקומותינו, השמועות על ביקוש מוטרף ושוק שחור התגלגלו כמעט מאליהן, ולמרות שצפיתי במו עיניי במדפים עמוסים בכאלה, עדיין ביעבעו לי בטלפון בקשות קשיחות לקופסה.
במקביל, משיקה אסם מהלך שהרף התחתון שלו הוא מקסים, ופסגותיו נוגעות ברגש כמו שאף חברה כנראה לא יכולה, וכל חברה בוודאות הייתה רוצה.
מדובר באתר אונליין שבאמצעותו אתה יכול להזמין אריזות במבה מעוצבות אישית. האתר, בפורמט "החנות של במבה" כמובן, מאפשר לך להעלות תמונה ולבחור כיתוב, לעצב קלות, במסגרת התבניות המוצעות, את הבחירה ולקבל במשלוח עד הבית את ההזמנה (20 שקיות מינימום, במשקל 50 גרם ובמחיר של 120 שקלים, ומשלוח ב-28 שקלים נוספים).
יש כאן משחק יפה בין אירועים משפחתיים ותאריכים משמחים, אבל גם אופציה להתפרעויות גדולות יותר - מסיום קורסים בצבא ובתנועות הנוער, למשל, ועד יציאה לטיול של אחרי אותו צבא, סגירת מעגל חכמה בהינתן שהחטיף הוא פק"ל במזוודות ובתרמילים גם כך.
המהלך מורכב (דמיינו 14 מכונות אריזה, במפעל שמפרנס 200 עובדים ופועל 24 שעות ביממה, כל השבוע למעט שבת, שצריך כעת לעצור ולהכניס מהדורת במבה אישית בת עשרים שקיות, ואז לחזור חלילה), ודרש שיתוף פעולה יעיל עם מפעל הדפוס "דיג'יפק אריזה חכמה" בשדרות ועם הטכנולוגיה המתקדמת של HP Indigo. ודים מור, מנהל המפעל, מחייך בואכה צוחק כשאני שואל אותו על האתגר, אבל עונה בסוף עם "היענות משמחת לדרישה של הלקוחות" ומסתיר בוודאי עבודה מאומצת, מרשימה, שלו ושל אנשיו.
התוצאה נהדרת, מתמוססת בלב, ומחקה את התמוססות הבמבה עצמה בפה. יש כאן, באופן טבעי, צנזורה נדרשת של אנשי אסם - והרי מה יותר ישראלי מלהטריל עם תמונות וכיתובים בלתי הולמים? - אבל פסי הייצור במפעל כבר מגלגלים את ההזמנות הראשוניות, ועליהן תמונות משפחתיות והקדשות לחיילים, מחווה לכלב הביתי שלא יודע מה מצפה לו ועוגן של שקיות הפתעה ליום הולדת ולבר מצווה. חגיגה, וחגיגה כחול-לבן, בדיוק כשנדרשת כזאת.
אנחנו מסתובבים במפעל עם ודים ועם נחום זיימן, מנכ"ל חטיבת החטיפים והמאפים באסם שסוגר כבר רבע עשור בחברה, עדיין עם חיוך גדול על הפנים. "החיבור הרגשי שיש לישראלים עם במבה הוא מיוחד, זה ברור", הוא מתאר, "המותג הוא חלק מההוויה הישראלית, והפרויקט מביא משהו שגם ככה קורה בשטח, ובחיים. ישראלים הרי לוקחים במבה איתם לכל מקום, מהרגעים הראשונים שבהם מותר להם לאכול מוצקים ושנים קדימה. אנחנו רק מחזקים את האפשרות לחבר את הבמבה לרגעים מאושרים בחיים שלהם".
בין לבין, נחשפים הסודות (רובם לפחות, כי את החדר הסודי בהחלט, קודש הקודשים שבו מצופה החטיף בחמאת הבוטנים, לא נתנו לי לראות. כלומר, אמרו שייתנו, ואמרו שיצטרכו להרוג אותי אחר כך, אבל לא אמרו את זה עם חיוך על הפנים אז ויתרתי).
הטכנולוגיה עובדת כך - גרעין תירס נכנס לתא לחץ ויוצא משם תפוח, כשהוא כבר "במבון" (כן, כך מכנים באסם את הבמבה ביחיד, סוגרים ויכוח פומבי סוער מאוד שלא קיבל עד עכשיו מענה רשמי). משם, הוא עובר לסיבוב בתנור כדי לקבל פריכות, ולציפוי חמאת הבוטנים החשאי - וזהו. זה כל מה שצריך למעשה.
התחנות הללו ממכרות, ואתה מוצא את עצמך בוהה. בוהה בצהוב ובאדום. בוהה במכל הענק של חמאת הבוטנים הסמיכה ובוהה אפילו במכונות הרובוטיות האורזות את מה שפועלות בשר ודם הכניסו לארגזים. "כל פעולה עם במבה נעשית אצלנו בחרדת קודש", יסכם מאוחר יותר זיימן.
הוא ייתכוון באופן טבעי למיצוב ולפעולות מיתוג כלליות יותר, אבל חרדת הקודש מחלחלת גם לרצפת חלל הייצור. 60 שנה אחרי, ניכרת כאן עדיין התרגשות של עשייה והתרגשות של חידוש, התרגשות של ילדים משחקים והתרגשות של כתבי אוכל ציניקנים. אין עוד כאלה פה, כנראה, כי אין כמו במבה.