בירה צ'כית: שלושים ושש שעות שתויות בפראג

כמנהג העדה, נפתח בסיפור טרגי: חיים שלמים ועוד חצי שנה מרגע רכישת הכרטיסים, חיכיתי להזדמנות לראות את ברוס ספרינגסטין, הבוס. ההזדמנות הגיעה בדמות סיבוב הופעות אירופאי, שאמור היה לנחות באחת הערים החביבות עליי בתבל, פראג.

אבל אמור, כידוע, זה שם של אטליז בכפר יאסיף, ויומיים לפני המועד המיוחל לקה ספרינגסטין בדלקת במיתרי הקול. ההופעה שבוטלה, סידרה לעבדכם הנאמן מלווה בצמד חברים שלושים ושש שעות להתמלא בבירה, בבירת צ'כיה.

העצה הכי טובה שאני יכול לתת לכם לגבי שהות קצרה בפראג היא לאכול ולשתות. גם העצה הכי טובה שאני יכול לתת לגבי שהות ארוכה בפראג היא לאכול ולשתות.

מדובר בעיר ידידותית מאוד לתיירים, ומי שיידע לתמרן בין המלכודות שלה, יגלו היצע קולינרי ואלכוהולי משובח, מוסדות ותיקים קנאים לאותנטיות שלהם, חיי לילה שנותנים פייט לתל-אביב, וכל זה במחירים שכבר לא רואים מערבה מכאן.

אז הנה ההמלצות שלי ל-36 שעות בפראג, לפחות מה שהפילזנר לא הצליחה למחוק:

אטליז קטן בחלק הצפוני של פראג 1, שפירוש שמו הוא: "הבשר שלנו", המקום מאכלס ויטרינת בשרים ונקניקים מכובדת מאוד, אך מלבדם גם מטבח קטן שמוציא מנות שכולן על-בסיס דיירי הוויטרינה.

יש כאן נקניקיות מתוצרת עצמית, סנדוויצ'ים של שינקן, פסטרמה או לחי חזיר, וגם את אחד ההמבורגרים הכי טובים שאכלתי מימיי, שמוכן על המקום מבשר טרי ומוגש רק מדיום-רייר כי מי בכלל שואל אותך. ותשכח מצ'יפס. למי אכפת מצ'יפס שיש כזה המבורגר.

אה, ויש גם ברז בירה במזיגה עצמית שאין לי מושג מי מפקח עליו, ממנו זורמת פילזנר טרייה וקרירה שהולכת עם הכל. ההזמנה היא דרך מסך אינטראקטיבי ומקומות הישיבה מועטים, כך שייתכן שתצטרכו קצת סבלנות. אבל היא תשתלם.

אוי, כמה שאתם הולכים לשנוא אותי תוך כדי העלייה שצריך לטפס בדרך ל'או חרוקה' ("אצל ההיפופוטם", בתרגום ישיר) . אוי, כמה שאתם הולכים להודות לי בדיעבד.

הבר הותיק נמצא בסמטה צדדית המקבילה לאחד הרחובות העמוסים והמתוירים באיזור מאלה סטראנה, אך מצליח כמו באורח פלא לחמוק מגורלם של ברים אחרים באזור ולהישאר נקודת מפגש ולגימה עבור המקומיים, עם מיעוט יחסי של תיירים.

בהתאם למסורת המרכז-אירופאית, הישיבה כאן היא בשיטה של מילוי שולחנות; כנראה שתמצאו את עצמכם יושבים בשולחן עם צ'כים ברמות שונות של חברותיות, כך שאם בניתם על ישיבה אינטימית על דג מלוח לאור נרות, תישארו רק עם הדג המלוח. וזה אחלה דג מלוח.

אנחנו מצאנו בר מלא באנשים שהיו אמורים, כמונו, להיות באותה שעה בהופעה המבוטלת של ברוס ספרינגסטין. הרמנו כולנו כוס לבריאותו של הבוס ומילאנו קצת את הסדקים בלב השבור, בדג מלוח. תאכלו דג מלוח.

בביקורי הראשון בפראג לפני אי-אלו שנים הגעתי במקרה ל'או סאדו' ("במטע") ואכלתי את הארוחה הטובה שהייתה לי בכל אותו טיול. אז 'או סאדו' , חזרנו אליך שנית.

אפשר לשבת בחוץ, אפשר להיכנס ולהתמקם בכל אחד מהחללים האקלקטיים בפנים, המהווים בית לכל מיני אוספים ופריטי אקראיים שתלויים מן התקרה ויזכירו ליודעי ח"ן את 'מעיין הבירה'.

המקום פתוח כמעט 24 שעות ביממה ומגיש מבחר יפה של בירות לצד מנות צ'כיות מסורתיות שכמובן שלקחנו הרבה יותר מדי מהן: צלעות חזיר מעושנות שלא זקוקות אפילו לרוטב, גולאש אמיתי, כופתאות מסורתיות שאסור לוותר עליהן וצלי ברווז שגורם ללב לעשות קוואק קוואק.

'או סאדו' מסמן, מלבד את הכניסה שלנו לשעות החשיכה, גם את המעבר לצד השני של הכביש הראשי, לשכונת ז'יז'קוב, שנחשבת קצת-בצדק לאלטרנטיבה הצעירה והמגניבה לפראג 1 העתיקה והרשמית.

במקומות כמו 'או סאדו' אני יכול להעביר גם 36 שעות בלי לזוז, אבל הכבד ביקש קצת הפסקה מהבירות. אז עברנו לתזקיקים.

אין הרבה רשמיות ב'בוקובסקי'. המקום אפלולי-בקטע-טוב וגורם לך להרגיש כאילו אתה יושב בסלון שלך. אם בסלון שלך היו מגישים קוקטיילים ברמה. ואם ככה איפה הסלון שלך וכמה עולה גימלט?

ב'בוקובסקי' השולחנות פזורים במרחק מה זה מזה ומאפשרים גם למתבודדים ולמתבדלים להנות מהמשקה שלהם, המוזיקה בווליום מדויק שמאפשר לך לדבר בנחת עם האדם שלידך מבלי לצותת על-הדרך לשיחות של אחרים, הברמנים רוקחים קוקטיילים במקצוענות בלי לעשות פוזות, רעשים מיותרים והתעמלות אמנותית עם שייקרים.

התפריט, שנראה במבט ראשון ממוקד ונוטה לקלסיקות, מתגלה במבט שני כמקיף למדי, עם משהו לכל אחד. שתינו Greenback, Naked Lunch ו-Singapore Sling שהיו כולם פגז, עם כמות נדיבה של אלכוהול ואיזון טעמים שהניסיון ניכר ממנו.

ייתכן מאוד שצ'ארלס המנוח היה מעדיף לשתות משהו אחר במקום אחר, אבל המקום שנושא את שמו לגמרי ראוי לכמה דרינקים.

מאורת ויסקי וסיגרים שמשדרת אקסקלוסיביות מעונבת, אבל ממש לא דורשת ממך להיות כזה. שני סניפים יש לרשת הזאת, שלה אף שלוחה בניו-יורק, ברחבי פראג.

אנחנו התיישבנו במנסובה (Manesova) עם אג'נדה מאוד ברורה: לשתות וויסקי צ'כי. בניגוד למה שניתן לחשוב, לא קל למצוא וויסקי צ'כי. ודווקא וויסקי כזה. עם שם מצוין, א'-א'. מוכנים לזה? Gold Cock, כלומר תרנגול זהוב, או משהו זהוב אחר...

אבל צחוק ילדותי בצד, מדובר על סינגל מאלט ותיק יחסית עם מהדורות שאף חוצות את רף 10 השנים. דגמנו מהדורת מיוחד בחביות של יין דבש, מהדורה חגיגית שאיש מאיתנו לא זוכר מה היא חוגגת ומהדורה כבולית בדרגת עשן קלה-בינונית של 30ppm.

תקשיבו, זה יופי של וויסקי. לא רק ביחס לארץ המוצא. לא מתיימר, לא מוגזם. פשוט עשוי טוב. המקום עצמו משרה אווירה של לגימה איטית.

היה גם פופקורן בתיבול בייקון. לא בטוח מה יותר חשוב. בימי שלישי יש הנחה יפה על רוב הוויסקי בתפריט, כולל בקבוקים מיוחדים מכל העולם.

"לך לנמר הזהוב, זרקו אותי משם ואז הסתבכתי בקטטה" הפציר בי עורך הערוץ. איך אפשר לומר לזה לא? אל דאגה, כנראה שלא יזרקו אתכם משם. הם רק לא יתנו לכם להיכנס.

המוסד המיתולוגי ששוכן בצנטרום של פראג 1 היה המקום החביב על הסופר בוהומיל הראבאל, שדמותו אף מפוסלת על אחד הקירות, ועל נשיא המדינה לשעבר וצלאב האוול שגם אירח בו את ביל קלינטון בעת ביקורו של האחרון בצ'כיה, ביקור שמונצח בתמונה התלויה על אותו קיר בדיוק.

אם תבואו ל'נמר הזהוב' ותבקשו לשבת, יענו לכם שאין מקום וכל השולחנות מוזמנים, שאתם מוזמנים להמתין אבל אין לכם בשביל מה. כל אותה עת כמובן שתראו מקומיים נכנסים ומתיישבים כאוות נפשם, ללא הזמנה וללא הפרעה.

בפעם הראשונה התייאשנו והלכנו, אך מילותיו של העורך הדהדו בלבנו והחלטנו לנסות למחרת פעם נוספת. עמדנו בעוז בכניסה למקום ולהפתעתנו, לאחר כ-12 דקות של מבטים חשדניים מצד הברמן וסירובים עיקשים מצד המלצר, הובילו אותנו לשולחן ומיד מבלי לשאול הנחיתו עליו כוסות בירה מלאות. אתה יושב? אתה שותה.

חשוב לדעת שמנהג צ'כי ידוע הוא למלא באופן אוטומטי כל כוס בירה שמתרוקנת אלא אם כן השותה אומר מפורשות שהספיק לו. אתם יודעים מה? זו הייתה הבירה הכי טובה ששתינו בפראג. ובסוף אפילו לא היינו צריכים ללכת מכות עם אף אחד!

זמן קצר לפני ששלחתי את הכתבה הזאת למערכת, יצאה הודעה: ברוס ספרינגסטין יחזור לפראג ביוני 2025 ויקיים הופעה במקום זו שבוטלה עקב מחלתו. מה נגיד, בגלל זה הוא הבוס.

הכרטיס כוחו יפה וכו', אז נצטרך לעשות את כל זה שוב בשנה הבאה. אין ברירה.