הסיבה לטעימה הייתה חגיגת יום הולדת. לא הכרתי את חתן השמחה, מכיוון שהוא מת מזמן. אבל רוברט ברנס, המשורר הסקוטי הידוע בוודאי היה אוהב את זה.
מידי שנה בתאריך 25 בינואר, מתכנסים חובבי הטיפה המרה כדי לחגוג את יום הולדתו של ברנס חובב הוויסקי בארוחה מסורתית המכונה 'ברנס סאפר'. מה עושים שם? שותים ויסקי ואוכלים מאכלים סקוטיים. מיד נגיע גם אליהם.
כשמזמינים אותי לימי הולדת אני מגיעה. תמיד. במיוחד כשזו גם סדנה של 'מועדון הוויסקי הישראלי'. היה משעשע להיות האישה היחידה שם. בעצם לא הייתי ממש היחידה, וזה גם לא היה כל כך משעשע.
הייתה איתי עוד מישהי שהגיעה עם בן זוגה וכמו שקורה תמיד לנשים באירועים הללו, החלפנו מבטים, עשינו צ'ירס ונהיינו חברות. בשנים האחרונות יותר ויותר נשים שותות ויסקי, אבל הן לא מגיעות לטעימות וחבל. בואו בהמוניכן! ממש כייף פה.
ובחזרה לאירוע לשמו התכנסנו, באחד הערבים בחלל אסקפיסטי ביפו: ערב טעימות סינגל מאלט של המותג 'סינגלטון', שאתם חייבים להכיר, גם אם הוא חמק במקרה מתחת לרדאר שלכם.
כשתיינית ויסקי חדשה יחסית, לא הכרתי את המותג או את ההיסטוריה שלו, וזו הייתה הזדמנות טובה לשיעור קטן על 148 המזקקות בסקוטלנד ועל הקרבה הפיזית הדי מדהימה של כמה מהן.
בדאפטאון למשל, עיירה קטנה בת 1500 תושבים בלבד, שנחשבת לבירת הוויסקי של אזור ספייסייד, יש לא פחות משבע מזקקות ויסקי, מוקפות במקורות מים ומזג אוויר מושלם.
שווה להכיר
רגע לפני שהזמנתי כרטיס והחתמתי דרכון, כמה מילים על סינגלטון, ועל איך איך שהכל התחיל? זה קרה במשרדים של דיאג'יו, תאגיד משקאות האלכוהול הבריטי, בעל המותג ג'וני ווקר ועוד כארבעים מותגי ויסקי נוספים, שהבינו שבקטגוריית הפרימיום בעולם הסינגל מאלט, הם לא מממצים את הפוטנציאל האדיר שלהם עד הסוף.
בשנת 2006 השיקו בתאגיד את 'סינגלטון', שהוא מה שנקרא: "מותג מטרייה". התאגיד בחר שלוש מזקקות: 'גלן אורד', 'דאפטאון', ו-'גלנדולן', כינס את הסינגל מאלטים שלהם תחת מותג אחד וכיוון כל מזקקה לשוק ספציפי. האסיאתי, האמריקאי והאירופאי, הכולל גם את ישראל.
מאז פרוץ הקורונה, עבר עולם הוויסקי סוג של "פריומיזציה", יותר אנשים שותים ויסקי, יותר אנשים שותים סינגל מאלט. אם הם לא יוצאים מהבית, הם גם עוברים לשתות את המותגים היקרים יותר ונשארים איתם. ישראל אגב אם תהיתם, ממוקמת במקום התשיעי בעולם בצריכת סינגל מאלט לנפש. נתון יפה מאד, אבל תמיד אפשר להשתפר.
הפשטות מנצחת
סינגלטון ממזקקת דאפטאון הוא הסינגל מאלט המכוון לקהל האירופאי וכמובן גם לישראלי, ומתאים בול לחיך שלנו וגם לכיס. אבל עוד לפני שטעמנו (אני גנבתי שלוק), יוני ישי יו"ר מועדון הוויסקי הישראלי, שגם העביר את סדנת הטעימות, סיפר שכבר שנה אחרי ההשקה, 8 מתוך 12 מיליון בקבוקי סינגל מאלט של דיאג'יו שנמכרו בעולם היו של סינגלטון. הצלחה מסחררת. מדובר במותג החמישי הנמכר בעולם כיום.
מה סוד ההצלחה? חזרה לפשטות. כיום, כשעולם הוויסקי משתגע ויש אין סוף מהדורות מיוחדות בשלל מותגים, רצו בדיאג'יו לעשות ויסקי ואליו פור מאני, נעים וטעים שעושה את העבודה עם כמה קוביות קרח וכייף לשתות אותו. כיף זו לא מילה גסה.
עוד בוואלה!
- עלא ראסיי: מזקקת הוויסקי החדשה שמסקרנת את העולם
- אנחנו על הכוסית: כך שפטתי בחצי גמר אליפות העולם בוויסקי
- סקוטלנד פינת טוקיו: ויסקי חדש שמפתיע את בלוטות הטעם
- תאכל אבק מקאלן: זה הוויסקי היקר ביותר בעולם
- מה שטעמנו בארבעים ושמונה: ויסקי ב-11,000 פאונד (לפני מס)
- מכשיר ביתי ייחודי משלב 3 סוגי אנרגיות לפתרון עוצמתי נגד כאב
מה שתינו
צללנו לטעימה רוחבית של חמישה ביטויים: מתוך המהדורה המוגבלת Special Release -"אגדות שלא סופרות"., סינגלטון מאלט מאסטרס, וסינגלטון 12, 15 ו-18 שנה ממזקקת דפטאון.
לצד השתייה הוגשו נקניקיות מבית היוצר של אלן טלמור, שגם הגיע עם המאכל הסקוטי המסורתי המכונה: האגיס. לא הטיטול, אלא משהו כמו הקישקע מהחמין, רק עם חלקי פנים.
נאמר זאת בעדינות. בארץ, זה בעיקר נראה כמו כבד קצוץ, אבל אלן טלמור הפך את החוויה הזו למשהו שאי אפשר שלא לטעום ממנה.
סינגלטון אוף דפטאון 12 שנה, הוא ויסקי קליל ונעים שהתבגר גם בחביות שרי, והמתיקות המעודנת שלו מורגשת. מומלץ למי שרק מתחיל לשתות ויסקי, או למי שאוהב טעם קליל וחמאתי. המחיר: 170 שקלים.
בגרסה הבוגרת יותר סינגלטון אוף דפטאון 15 שנה, החביות וותיקות יותר, כך שלוויסקי יש יותר עומק והתיבול מורגש. אבל עזבו הכול. הוא קל לשתייה, חמאתי ופשוט טעים. המחיר: 250 שקלים.
סינגלטון אוף דפטאון 18 שנה היה בעיני אחד יחיד ומיוחד. יש בו אלגנטיות שאי אפשר להתעלם ממנה, גם הוא התיישן בחביות אמריקאיות ואירופאיות כמו אחיו, ויש בו ארומה וונילית עם נגיעות אגוזים ואפילו טופי, גם הוא בעל גוף קל עד בינוני.
אגב, זו הייתה הכוס שביקשתי ממנה שוב ושוב ריפיל. המחיר: 380 שקלים.