כשמחזיקים בקבוק וויסקי או ג'ין של מזקקת Isle of Raasay הוא מרגיש גס, מחוספס, גולמי. אך אם מעמידים אותו באור, אפשר לראות איך בזכוכית מפוסלים סלעים משוננים, מאובנים קדומים וגלי ים, תווי פניו של האי הסקוטי ראסיי, אחד מהאיים ההיברידיים הפנימיים, השוכן מרחק של 25 דקות של שייט ו-25 שנות אור של יחסי ציבור מהאי הסמוך סקאיי, מהיעדים מפורסמים והמתוירים ביותר בסקוטלנד, וביתה של מזקקת טאליסקר.
אבל ראסיי הוא כבר לא רק השכן המנומנם של האי סקאיי, הוא גם ביתה של אחת ממזקקות הוויסקי הכי מסקרנות של השנים האחרונות.
161 איש ואישה חיים על האי. לא צריך לפתוח ויקיפדיה, זה כתוב על הבקבוק. פחות משלושה אנשים לקמ"ר, שהופכים אותו לתא השטח עם הכי הרבה מזקקות וויסקי לנפש על פני כדור הארץ.
בימי הזוהר מנתה אוכלוסיית האי קרוב לאלף נפש, אבל תהפוכות היסטוריות כאלה ואחרות, ביניהן אציל בן המאה ה-19 שאסר על התושבים להינשא כדי למנוע ילודה ולהשאיר יותר מקום לגידול כבשים, הובילו לגלי הגירה ממנו, שגם מספר ניסיונות שיקום לאורך המאה ה-20 לא הצליחו לבלום לחלוטין.
היזמים באים
בשנת 2014 נחתו על חופי האי שניים; איש המקצוע, אלסדאיר דיי, יזם וויסקי שהגיע מתחום הגבינות והפטריות (כן כן) והמשקיע ביל דובי, שהקים בשעתו אימפריה של אתרי היכרויות. לא בהכרח החשודים המיידיים כשזה מגיע להקמה של מזקקת וויסקי חדשה. מצד שני, גם ראסיי הוא לא בדיוק המקום הראשון שחושבים עליו בהקשר של מזקקה כזאת.
מה חיבר את כל המשתנים האלה? אולי זה יופיו הפראי של האי, אולי אלה המים המינרלים המשובחים מן הבאר הקלטית העתיקה שחצובה בו, או שאולי הייתה זו ההזדמנות
להקים את המזקקה החוקית הראשונה בתולדות האי.
בחודש ספטמבר 2017 זרם מן הדודים התזקיק הראשון של מזקקת הוויסקי Isle of Raasay והופקד בחביות שבוקבקו לראשונה בסוף שנת 2020, אז נחשפה מהדורת הוויסקי הראשונה של המזקקה.
שנה לפני כן הוציאה המזקקה את הג'ין שלה. עד כאן זה נשמע כמו סיפור מוכר של מזקקה חדשה, אבל בראסיי לא הסתפקו רק במיקום מיוחד, הם רצו לעשות דברים אחרת. לא להיות עוד מזקקה של חביות אקס-ברבן ושרי. לפחות לא בינתיים. אז מה כן? אני צמא. זה מה כן. אז בואו נשתה משהו תוך כדי סיפור.
עוד בוואלה!
ראסיי, וויסקי סינגל מאלט
הוויסקי סינגל מאלט של מזקקת ראסיי מיושן 3-4 שנים, בשלושה סוגי חביות שונים: אקס-ריי (חבית שהכילה לפני כן וויסקי שיפון אמריקאי), אקס-יין בורדו וחביות חדשות מצ'ינקפין, זן של אלון אמריקאי שמתאפיין בטעמים מתובלים יותר לעומת המתיקות שבדרך-כלל מאפיינת את הסוגה.
רגע, זה לא עוצר כאן. את החביות ממלאים לסירוגין בתזקיק כבולי-קלות (סביב 20-25 ppm, בתחושה) ובתזקיק שאינו כבולי, כך שבסך הכול מגיעים לשלב הבלנדינג, לא פחות משישה סוגי חביות המשולבות יחדיו כדי ליצור את הוויסקי הסופי. וויסקי שמבוקבק בחוזק של 46.4% אלכוהול, ללא סינון בקור וללא תוספת צבע.
הכבול מתבטא באף, כעשן מעודן אבל יציב, עם נטייה לרשמים של מדורה ומליחות. אל העשן מצטרפים תפוח אפוי עם מעט קינמון וממש לקראת הסוף רעננות המזכירה עלי אקליפטוס. על הלשון מתבלטת חריפות של גרגירי פלפל ירוק, אדמתיות של טבק וחיזוק של שזיף מיובש. בסיומת מתגבשת נוכחות של אלון קלוי וממש בקצה חוזר העשן ומזכיר שהוא למעשה לא הלך לשום מקום.
התזקיק בעל גוף בינוני-קל, עם טעמים בוגרים ביחס לגיל החביות ולמיקום הגיאוגרפי. אך אחד הדברים המעניינים ביותר בוויסקי הזה הוא דווקא מה שנעדר ממנו במידה רבה: מתיקות. כן, יש רמזים פה ושם, אבל הבחירה שלא לעשות שימוש בחביות אקס-ברבן ניכרת בתוצאה. מן העבר השני, העשן שאינו דומיננטי משאיר מקום לכל מה שקורה באמצע - מורכבות מצוינת ולא מטושטשת. יהיה מעניין בהמשך לנסות מהדורה בחוזק חבית. המחיר: 420 שקלים.
ראסיי, ג'ין
אבל לא על הוויסקי לבדו, במזקקת ראסיי עושים גם ג'ין. עשרה מרכיבים מתחברים לכדי מה שמכנים בראסיי כג'ין הברידי, כלומר מהאיים ההברידיים, ובהתאם לכך מכיל בראש ובראשונה גרגירי ערער שלוקטו ברחבי האי. אל הערער מתווספים קליפות תפוזים ולימונים, שורשים של אנג'ליקה, ריבס (רובארב), שוש קירח (ליקריץ) ואיריס, פלפל קובב (cubeb), וזרעי כוסברה. המרכיב העשירי, למקרה שספרתם, הוא התזקיק עצמו.
לטובת הג'ין, בראסיי מזקקים תזקיק עם גוף קל יחסית ופירותיות מודגשת. גישה עדכנית לג'ין שהולכת כנגד תורת הלונדון דריי, ונותנת מקום של כבוד לטעמי התזקיק בתוך הג'ין. כבר כשפותחים את הבקבוק מציף את האף ריחו הרענן של הערער ובעקבותיו מרירות נעימה של קליפות התפוז ועקצוץ מפולפל מצד הקובב.
בפה הערער שוב פותח, כאשר דווקא הצדדים המתוקים שלו באים לידי ביטוי בתמיכת התזקיק שמתאפיין גם הוא במתיקות. כשהמתיקות מעט שוקעת נחשפות שכבות האדמתיות של השורשים - אך מבלי להכביד, כאשר הסיומת רעננה ולימונית, לא ארוכה מדי.
איך לשתות? קודם כל נקי. אם לערבב, אז עם טוניק איכותי וגילוח של קליפת הדרים. המחיר: 248 שקלים.
התחנה הבאה קמפבלטאון
אחרי ששתינו, נותר רק לחכות. מבחינת מזקקת ראסיי והאנשים שמובילים אותה, מדובר רק בהתחלה. אם לשפוט על פי המוניטין שהמזקקה הצעירה צוברת כבר עכשיו, בעתיד ודאי יצטרפו לקטלוג שלה מהדורות חדשות ומסקרנות,. אבל מעבר לזה, נראה כי אלסדאיר דיי וביל דובי עדיין צמאים לעוד וויסקי, ותוכניות להקמת של מזקקה נוספת נמצאות על השולחן.
היעד? קמפבלטאון, שם צפויה לקום המזקקה החדשה הראשונה שנפתחת בעיר האייקונית אחרי למעלה מ-180 שנה. האם הצמד ימשיך את מסורת הוויסקי המפוארת של קמפבלטאון, או ישבור מוסכמות? לנו נותר רק להמתין, רצוי עם כוס מלאה בוויסקי וחצאית למי שיש. רק זהירות מסלעים משוננים.