שי ספקטור יכול לדבר על דבורים מבוקר עד ערב, מינואר עד דצמבר, מהדרום המצולק של ישראל ועד הגבולות המסוכנים של צפון ארצנו.
בהתחשב בכך שהבוקר שלו מתחיל בארבע וחצי, שהדבורים אינן פועלות בעונה מסוימת, ושהדבר היחידי שמגביל אותו בשטח - וגם זה בקושי - זה הוראות פיקוד העורף, אתה יוצא לבסוף עם שיחה צפופה ודחוסה, אופטימית ברובה ופסימית בחלקה, מדהימה בידע שלה ומרתקת בתוכנה.
צרפו למילים האלה את התמונות המדהימות של ראובן קסטרו, ובראש כבר מתנגן כמעט באופן אוטומטי פזמון עליז יחסית, כחול-לבן, של שנה חדשה, ודף חדש. דבש.
ספקטור הדבורן מעניק שירותי האבקה מצאלים ועד קיבוץ אל-רום בצפון רמת הגולן, ומייצר דבש בעצמו בחנות המופלאה שלו בבסיס האם שבכפר רות, שבה תריסר סוגי דבש לפחות, מובחני טעם וזן ואזורים ופריחות.
"אנחנו מתחילים מוקדם מאוד את היום שלנו. קצת אחרי חמש בבוקר אני במכוורת, והחבר'ה מגיעים סביב שש ומתארגנים ליציאה מהירה כדי לנצח את הפקקים ועומסי התנועה", תיאר, "העבודה היא לאורך כל השנה וללא עונה מסוימת. למדנו כבר היטב שהיא לא לכל אחד".
הוא מתאר את התהליך המדהים שבסיסו האבקה ושורתו התחתונה אוכל על הצלחת במונחים דרמטיים ואפיים. השנים לימדו אותו, ולימדו אותנו, שהמילים האלה אינן גדולות מדי, ובטח לא חשובות מדי.
"הדבורים 'אחראיות' להרבה מאוד גידולים, והמעבר שלהן מפרח לפרח הוא הבסיס לחיים", הסביר, "בלי דבורים יהיה הרבה פחות מזון בעולם, וההיעלמות שלהן שמטרידה את כולם בשנים האחרונות היא אמיתית. בארץ לא מבינים את זה לצערי. כל שוק הדבש בארץ מסתכם ב-100 מיליון שקלים בשנה. זה כלום. אבל תרומת הדבורים להאבקה היא 2.5 מיליארד שקלים בשנה, וזה מספרים רשמיים, כן? הדבורים זה התשתית של כל החקלאות".
הדי המלחמה לא עצרו אותו. "אנחנו עובדים הרבה בצפון ובדרום, והחלטנו באופן עקרוני שלא משאירים חקלאים לבד. אם אתה לא שם דבורים במטעים שלהם, חלק גדול מהיבול יורד לטמיון. לא הסכמנו, אז נכנסנו עד איפה הרשו לנו".
הוא מדבר על צפון ודרום, אבל רואה במו עיניו - 42 שנות דבורים, בכל זאת - איך שטחה של המדינה קטן. "הדבורים צריכות שטח מחיה יחסית גדול, והן מתמודדות באופן מסורתי עם האורבניזציה ועקירת השטחים, עם החמדנות האדירה לקרקע ומחיקת הטבע. אין כאן חשיבה. אמרו לנו שיביאו עגבניות זולות מטורקיה, ואתה רואה כמה עולות עכשיו עגבניות. דבורים אי אפשר לייבא מחו"ל, ובסוף תהיה כאן בעיה אמיתית של מזון".
הדיבורים על "המדינה" מתנגשים אצלו בדיבורים על הדבורים עצמן. עליהן הוא לא יכול להגיד משהו רע, ובטח לא שאין אצלן חשיבה. "אנשים נוטים לבלבל בינן ובין צרעות. דבורה עוקצת רק כי היא חושבת שרוצים לקחת לה את הדבש", סיפר, "והעבודה איתן מאוד מקצועית וכירורגית. אתה יכול להקשות עליה וזה יפגע בהתפתחות ובגידולים, אבל דבורה יודעת לתקן הכול. מגדל דבורים טוב יודע פשוט לא להפריע להן, אלא לעזור".
הניסיון הזה לימד אותו שזה לא ענף לצעירים. "זאת עבודה קשה מאוד ופיזית מאוד, מצאת החמה ועד צאת הנשמה בערך. אין דבורים בזום, אבל הגידול שלהן זה משהו ששואב אותך. מעניין ומסקרן ומאלף. כשאתה בפנים, בתוך זה, אתה מבין שדבורים זה משהו מדהים, פאר הבריאה".