יותר משש שנים לאחר הקמתו, ומתחם המכולות (כלומר, הקונטיינרס) שצופה מלמעלה על אזור הבורסה ברמת גן עדיין קצת מחפש את עצמו. הרעיון היה ונשאר הגיוני - רחבה ריקה שהונדסה היטב כדי לקלוט רעבים מכל בנייני הסביבה, ולמשוך מבלים מהרחובות המתרוקנים לעת ערב - והאוכל היה ונשאר מוצלח, אבל משהו פה לא תפס עד הסוף. אולי זה עוד יקרה.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
יותר משש שנים לאחר שחנכה את מתחם המכולות (קונטיינרס, נו), פריז טקסס כבר איננה חלק ממנו. היא צמחה והתפתחה שם, ועברה במהלך התקופה קורסים מזורזים ודחוסים במנהל עסקים ובשירות לקוחות, בשיווק ובדיאלוג מול רשויות, באוכל ובדברים שהם הרבה יותר מאוכל. פסיכולוגיה ואימון מנטלי, למשל, אך גם כלכלה התנהגותית ומדעי השליחים. כל אלה דווקא כן תפסו, והתקופות הקשות והמאתגרות באמת (אפילו שריפה דרמטית הייתה כאן) אפילו עזרו לה.
שש שנים, ופריז טקסס לא צריכה שום מתחם, שום עזרה, שום כלום. היא פה, שם, ומתחילה להגיע לכל מקום. ברוכה הבאה.
ברוכה הבאה. פריז טקסס
מה שהתחיל אז כשיחת שאיפות, כמעט חלומות, על התרחבות וצמיחה, ותובל במשפט השגור שעניינו "אנחנו יודעים איזה מוצר יש לנו ביד", גובה בתחילה במעשים יסודיים ובלתי נמהרים. רמת גן ואז קפיצה קרובה לגבעתיים. ומגבעתיים לתל אביב, עדיין במרחק נסיעה קלה. עד כאן הגיוני. טבעי. אחיזת ידיים בשרנית שלא מצריכה לוליינות.
העסק התפתח, תרתי משמע, עם הגיחה המתבקשת לראשון לציון, והקמת נקודה לקהל שכמו נולד להמבורגרים האלה. משם, נולד גם אח קטן בהוד השרון, וממש לאחרונה נחתכו סרטים גם באילת. מבט קליל על עמוד הסניפים הגדל באתר של פריז טקסס מלמד על המשך הדרך - קריית אונו, איך לא, ונתניה. תל מונד והרצליה. חלק מהמקומות פועלים כבר כזכיינות, וזאת בדיוק הנקודה שבה ההתרשתות הזאת עלולה להיות מתוחה מדי, נוקשה מדי.
ביקור של צהרי שבת באחד המקומות הללו הציף את הפחדים, ואז השתיק אותם. עם המבורגר כמובן.
שלוחת פריז טקסס של הוד השרון אינה משחקת משחקים. היא משויכת אמנם למרכז המסחרי שעוטף את שולי פארק עתידים, אבל בכל מובן אובייקטיבי היא הרבה יותר חלק מהפארק, והרבה פחות חלק מהמרכז.
זה מתחיל בנדל"ן עצמו - מטבח אחורי עם חלון איסוף להזמנות שכאילו צורח לך באוזן לשבת עם הטלפון בגינה ולנצח את המערכת, כמה שולחנות חוץ גבוהים ומעין חצי חממה מעוגלת ושקופה שיוצאת מקירותיו ונשפכת למדרכה - אבל ממשיך הלאה.
הקירות בפנים צבעוניים ולא עושים עניין מעצמם, וכשהמזגן מתחיל לעבוד אתה מוצא את עצמך באקווריום נעים יחסית ושקט יחסית. בהינתן שעדיין שבת, ועדיין אין בחוץ מבוגר אחד שאינו נדרש לסחוב איזשהו כלי דו-גלגלי של איזשהו ילד, אתה מתחיל להזמין ומודה למי שצריך להודות לו על חלקך.
התפריט מוכר, משתדל להפתיע עם ספיישלים נקודתיים אבל בעיקרו מתבסס על להיטים מוכחים, על ידע בשרים מרהיב ועל אנשי מקצוע שיודעים לעשות הרבה דברים עם אותו ידע. זאת נקודת פתיחה שעבור רבים ממקומות ארצנו והמבורגריה היא התקרה, אולי.
העסק קצת מבולגן, אבל זה בלגן שמח. יש כאן פתיחות של לחם הבית, טראפל צ'יפס, "אולטימייט צ'יפס" מיתולוגי לחלוטין (55 שקלים, עם בייקון טלה, רוטב צ'דר וגם עירית כי ירוקים זה חשוב), קרפצ'יו, צ'יקן פינגרס, שיפוד קצבים "מדמם" (44 שקלים, עדיין דיל מנצח) וגם כנפיים מצוינות (41 שקלים לשישייה, 59 שקלים לתריסר) עם רוטב חמאת אלבמה "חריף אש" או ברביקיו טקסני.
משם, אפשר לדחות את הקץ עם סלט (וגם עליו אפשר למזוג סטייק פרגית, למשל), אבל זה יגרור בהכרח מבטים בוחנים מהצוות, ומבטים בוחנים עוד יותר מהשולחן שלכם, אז בשביל מה?
ההמבורגר הבסיסי של פריז טקסס הוא "ביפבורגר קצבים", והוא יכול להגיע קלאסי (עם איולי צ'יפוטלה, חסה, עגבניה, בצל, מלפפון כבוש, חלפיניו ובצל אומאמי, 58 שקלים), כחלק מארוחה (77 שקלים), עם גבינה (64 שקלים, 83 בארוחה), קטוגני (ללא לחמניה, 44-63 שקלים) ובגירסת אייסבורגר (ללא לחמניה, אבל עטוף בחסה, 58-77 שקלים).
מלבדו, יש גם סנסיישונל טבעוני ועוגן בדמות סמאשבורגר - כפול, על בסיס שתי קציצות מקסימות, עם טריפלקס צ'דר (שאפשר ומומלץ להחליף אחת מקומותיה בגבינה אחרת, נסו ותיהנו) וכל העניינים שלמעלה. ב-64 שקלים (ארוחה ב-83) מדובר בחבר של קבע על השולחן. על כל שולחן. גם על שולחנות שלא שייכים למקום. בדקתי.
האולסטארס של פריז טקסס, כהגדרתם, מייצגים חמישה כריכים מובנים, עמוסים ומתפקעים מחלומות על עולם נטול ייסורי מצפון קלוריים.
"פנטסטיק מאשרום" (76 שקלים), למשל, מעמיסה על ההמבורגר חמאת כמהין, ראגו פטריות ביין וחמאה, גאודה ופרמזן, איולי כמהין ואיולי שום. "סטייקהאוס בורגר" מגדיל ל-300 גרם את הבסיס ומנדב עוד תפוחי אדמה דקים, קרם פלפלים ופלפלים קלויים. צ'ילי סמאש בורגר (72 שקלים, 91 כארוחה) מחריף את הסיטואציה ומשחקי עוף - פרגית על הגריל, קריספי צ'יקן בצלחת ואותו קריספי כחלק מסנדביץ' מושלם בזכות עצמו - הופכים אותה לכמעט בלתי אפשרית.
בסוף, אתה הולך על "רודיאו דרייב" ובוטש עם הרגליים בתחושת הפספוס רק עד שהצלחת מגיעה. המבורגר שמנמן אבל סופר-מיצולוגי מאזן היטב בין ורוד ושחום, ועטוף מכל עבר בריבת חלפיניו מתוקה-חריפה, פריך מירקות ועם כתר עבה של גבינת סנט מור עזים על הראש. פנורמת החיתוך הלסתית מתקשה רק בתחילה, ואחר כך ניכרת התמסרות רכה, אך חייתית.
הסיפור המתואר פה איננו לרכי לב, אבל הוא מייצג רק חלק מקווי העלילה. אגף קטן ומהודק של נתחים מזכיר את מקצוע-האם עם מדליוני שייטל, 200 גרם של וואסיו (79 שקלים) וסינטה (145 שקלים ל-300 גרם) ומשיכת עיניים שמאלה מוסיפה אינספור אפשרויות של תוספות - עוד קציצה ועוד בייקון, ביצת עין ושום קונפי, שש גבינות עם אופי מובחן, וגם צ'יפס. הרבה ממנו. "דירטי" עם אמבטיה של צ'דר או בפורמט פוטטוס.
ההתעסקות הזאת מזכירה מאוד תפריטים מארצות רחוקות, אמריקנה בלתי מתנצלת, אבל שם זה נגמר תמיד - או לפחות כמעט תמיד - צעד אחד קצר מהיעד. פה, דברים מתקשרים ושילובים מתאפשרים לא סתם, כגימיק, אלא כי מישהו חשב עליהם וניסה אותם. התוצאה היא ידיים מלוכלכות בשמחת חיים נוזלית, זרימה בלתי פוסקת של מגבונים, וחיוך מטופש מאוד על הפנים. שבת בצהריים, איך לא.
פריז טקסס, הנשיאים 1, הוד השרון, 050-6456445