כל מי שטייל קצת באירופה מכיר את מסורת המסעדות הארוכה שהיבשת הזו יכולה לייצר.
אני לא מדבר על מטבח קולינרי עילי, אלא על מסעדות שפונות לכולם. ביסטרו בן 60 ויותר בפריז הוא לא מחזה נדיר, פאבים אנגליים עם מסורת מהמאה ה-19 תמצאו בכל שכונה ובכל אזור. ובמדריד, בילבאו וברצלונה תמצאו טאפס בר עם דור רביעי או חמישי שמתפעלים את העסק עם בעלים שעוד לא נולד כשהמסעדה המשפחתית נפתחה.
רק אצלנו, ללא קשר להיסטוריה היחסית קצרה של ישראל, מסעדות נפתחות ונסגרות בקצב מסחרר, בית קפה בן חמש הוא כבר מוסד ואם יש מסעדה ותיקה שעוד מחזיקה מעמד משנות השבעים או השמונים, ברגע שדור המייסדים יוצא לפנסיה, דור ההמשך מסרב לקחת עליו את המסורת עקב הקושי בסצנה המקומית. אז עוד מוסד מפנה את מקומו, גם בעיתות שלום. לכן, תמיד מרגש לראות מסעדה שחוגגת 18 שנים ועוד מחוץ לסצנה הקולינרית של הערים הגדולות.
מסעדת פטרה שוכנת בחוף הקשתות האשדודי, והיא כל מה שאנשים שאוהבים לאכול ולשתות צריכים כדי לנקות את הראש. רחבה ענקית עם נוף לים (לא כמו בתל אביב, שיש טיילת ומכוניות וצפצופים בין השולחן שלכם למים, אלא ממש נוף לים שאפשר לשקוע לתוכו), מטבח ענקי שיודע את העבודה מוציא מנות בקצב מסחרר והשוס הגדול - התמחות במטבח הגיאורגי המופלא, ששווה ארוחה גם אם אתם לא יוצאי העדה.
"לקחתי את המסעדה לפני 18 שנים", מספר סימו בן חובל הבעלים, "היה פה פאב קטנטן מול הים, ורציתי להתמקד במטבח הגיאורגי כדי לבדל את עצמנו ממקומות אחרים. מאז, פטרה רק צומחת ומתפתחת".
הוא מדבר כמובן בצל מציאות פסיכית של מלחמה, אחרי הקורונה, ובאופן ייחודי לאשדוד ולדרום, גם ירי טילים בכל סבב וסבב לחימה שעבר עלינו ב-15 השנים האחרונות, סבבים שהותירו מאחוריהם נזקים כלכליים אדירים למסעדות האזור וסגירה של רבים מהמוסדות הקולינריים בסביבה שהתייאשו מעוד גל של קשיים.
כשבן חובל מדבר על צמיחה והתפתחות, הוא נזכר במסעדה המקורית, ההיא שהתחילה כפאב קטן ומתפקדת היום כחדר אינטימי, לעומת הרחבה הענקית שפונה לים. "אפילו המטבח הנוכחי הענקי שלי היה בעבר מסעדה אחרת, עד שאני לקחתי אותו", תיאר, "שברתי קירות והפכתי אותו למטבח שרציתי. יש בכל תחנה סו-שף מומחה - בחלק הגיאורגי יש לי מאמות שמכינות אוכל מסורתי, יש לי עמדת גריל עם גרילמנים מעולים וצמד טבחים שמובילים את המטבח האיטלקי".
פטרה, למרות הגדרתה כמסעדה גאורגית, רוצה להיות הכול ודי מצליחה בכך. גלילות חצילים גאורגיות במילוי אגוזים ועשבי תיבול במחיר 48 שקלים מהווים פתיחה מוצלחת לארוחה, ו"סלט פטרה" ענקי במחיר 84 שקלים יכול לסגור את פינת הירקות והגבינות לשולחן של ארבעה, עם שפע סוגי עגבניות, ארטישוק משומר איטלקי ונהדר, ועוד מבחר ירקות, כשמעל הכול נח כדור גבינת בוראטה. יש גם אימרולי, מאפה בצק שמרים פריך בצורת עיגול, ממש כמו פיצה, במילוי תערובת גבינות גאורגיות (72 שקלים), ואפילו תפריט המבורגרים מושקע למכורים.
התפריט מציג גם שפע פירות ים, וכמובן תפריט חצ'פורי שלם ומקיף, "יש לנו מאמות שמתמחות בחצ'פורי", מתגאה בן חובל, "הן מכינות מאפס את הבצקים, הגבינות, הבשרים ומתבלות את הכול ביד מאוד ייחודית, וברמה מקצועית. יוצאי העדה, עובדים גאורגיים ותיירים, למשל, אומרים כולם הרבה פעמים שהמנות שלנו מוצלחות יותר מאשר בגאורגיה עצמה".
פטרה פתוחה גם בשישי ושבת ומגישה גם ארוחות בוקר החל מהשעה תשע, ואפילו שרות משלוחים שהחל במלחמה הזו במטרה לשרוד, ולא מפסיק, עם פיזור בעיר, באזור יבנה, ועד רחובות ונס ציונה ועוד. כעת, בפעם הראשונה מאז שהמסעדה נוסדה, היא מציגה גם עסקיות בימי חול עד השעה חמש אחר הצהריים בשלוש דרגות מחיר שונות (שבתכלס נראה כאילו כל עסקית מספיקה לזוג סועדים).
פטרה, מפקורה 1, חוף הקשתות, אשדוד, 08-8651610