יוקר המחיה, והתהליך הזוחל של שחיקת הכסף שלנו - שנע בכיוון אחד, תמיד - מקשים מאוד על ניהול משק בית. מוצרי בסיס הפכו למותרות, פירות וירקות לפינוק ודברים שנהגנו לקנות ללא מחשבה יתרה הם פתאום נושא לחישוב צרכני מדוקדק. זה גורף, וזה מתסכל. "לבקר בסופר באירופה ולבכות", הגדיר את זה היטב ניר קיפניס. לבקר בסופר בישראל ולבכות עוד יותר, כמובן.
וכך, אנחנו מוצאים את עצמנו בחיפוש סיסטמטי אחר טריקים וסודות של עיגולי פינה, פטנטים שלא חשבנו עליהם קודם, ואפילו יהיו אלה תרגילים שהולכים רחוק אחורה, עד תקופת הצנע. זה אולי לא דרסטי כל כך, אבל זה בהחלט מרגיש קרוב מדי.
בגלל כל אלה, ומשום שקסמים אמיתיים אינם צריכים לחיות רק במוחם של הקוסמים עצמם, הבנו שכדאי - ורצוי, וחייב - להסביר אחת ולתמיד איך מכינים תמצית וניל, או מחית וניל, ביתית מעולה. בעשירית מחיר, בערך, כן, ובלי אותיות קטנות.
הנוזל השחור-עמוק הזה, שמופק כמובן מתרמילי הצמח הסחלבי, הוא אחד מבסיסי האפייה. שולי, לכאורה, אבל הולך רחוק מאוד בהשפעתו. אתה מתפתה לוותר עליו, אבל אתה יודע היטב שקשה מאוד להגיע לתוצאה הרצויה בלעדיו. למעשה, וקשה לחשוב על מתכון מתוק שאינו כולל כמה טיפות ממנו, לפחות.
והבעיה היא שהטיפות האלה יקרות, ורק הולכות ומתייקרות. גם בשל תהליכים גלובליים שאינם בשליטתם של היבואנים המקומיים, נכון. אבל גם בגלל תאוות בצע ומנטליות ידועה של ניצול, ועושק. הבקבוקונים הטובים באמת - ומקלות הווניל עצמם, מן הסתם - מדגדגים כבר זמן רב את המאה שקלים, וחוצים את הרף הזה בקלות כשהכמות עולה במעט. וניל הוא עסק יקר, ולהתפשר על התמציות המלאכותיות קצת דופק את התוצאה הסופית.
ולכן, קדימה לעבודה.
אז איך מכינים תמצית וניל ביתית? קודם כל, קונים 4-6 מקלות וניל. נכון, זה בדיוק ההיפך מכל מה שאמרנו הרגע, אבל שניה, קצת סבלנות. אתם תצטרכו אותה ממילא.
ליד המקלות, וודקה נייטרלית בטעם (כלומר, לא וודקה אבטיח, נגיד. וודקה זולה תתאים, וגם ברנדי, רום ובורבון, אם כי אלה מגיעים עם קשת טעמים בלתי נייטרלית, כמובן) ובקבוקים מעוקרים (כלומר, כאלה שנשטפו, ואז מולאו עד הקצה במים רותחים ויובשו).
מפה, חוצים את המקלות לאורך בעזרת הצד הקהה של סכין חד, גורפים את הזרעים ומכניסים אותם לבקבוק, או למכל. את המקלות חותכים כעת גם באמצע, ואפילו לכמה חלקים, כדי שייכנסו אף הם פנימה, ומוסיפים. שופכים מעל הווניל וודקה עד כיסוי, סוגרים ומנערים.
את העסק הזה מאחסנים במטבח, מחוץ למקרר, רצוי במקום שאינו חשוף לשמש, כמו ארון. הבקבוק דורש ניעור יומיומי במשך השבוע-שבועיים הראשונים, ואז מדי פעם, כשאתם נזכרים בו. עם הזמן, הנוזל יהפוך לשחום-זהוב וידיף ארומות וניליות עשירות כמובן. חודשיים זה פלוס-מינוס המועד שבו התמצית מוכנה לשימוש, אבל זה תלוי בכמות המקלות שהכנסתם פנימה, בגודל המכל ובכמה וודקה שפכתם. כמה שיותר זמן, ככה יותר טוב, אז רצוי ללכת מראש על הרבה.
הקטע המוצלח באמת של הדבר הזה הוא שניתן להוסיף וודקה לתמצית שהולכת ואוזלת, ולתחזק ככה מערך שלם של בקבוקי וניל ביתי מצוין. כשמבחינים שהארומה חלשה ודלילה יותר, מבינים גם שזהו הסימן להחליף את התרמילים והמקלות, ולהתחיל מחדש.
כמו שאמרנו, קשה עד בלתי אפשרי להתמודד עם המחירים כאן, אבל לפעמים גם נצחונות קטנים יכולים להעלות חיוך, וריח של מאפייה במטבח.