מרגרט תייר הלכה לעולמה בגיל 74. אשת האוכל ניהלה במשך שנים את המטבח המיתולוגי של המסעדה היפואית שנקראה על שמה, ומתה כשלושה עשורים לאחר בעלה, ויקטור תייר.
המסעדה, ששכנה לא רחוק מקו הטיילת של יפו, ביעבעה החוצה דורות של סיפורים ובישולים, אגדות מקומיות שהיו באמת, רוחב יד ורוחב לב. היא הבליטה מטבח צפון-אפריקאי ביתי, אבל הפליגה מהנמל הסמוך הרבה-הרבה מעבר לנקודות הספציפיות האלה על המפה, ועצרה להטיל עוגן רק כדי להאכיל, לדאוג ולשמור על אורחיה.
תייר ובעלה ויקטור רכשו את שטח המסעדה בשנת 1972, אבל השתמשו בו בתחילה כמטה תנועת הפנתרים השחורים בראשותו. "האזור פה היה נראה כמו מזבלה", סיפרה לוואלה לפני מעט יותר מעשור, "ואף אחד לא היה בא ליפו. אמרו לי שאני משוגעת, אבל האמנו. אמרנו שנעשה אוכל טעים שירגש אנשים והם יבואו. בשביל זה פתחנו, לא חשבנו לא על ביזנס".
עם השנים, הפך המקום למוסד של ממש, והפעילות החברתית תיבלה את המנות בטעמים שכבר נדמה שבלתי אפשרי להשיג כאן. "עד יום מותו, היו מגיעים אנשים עם צרות כדי לדבר עם ויקטור", שיחזרה תייר תוך שהיא מתארת את הקשר המיוחד שטיפח עם אסירי כלא באר שבע, "זאת לא עבודה קלה, וגם אני אוהבת אנשים. זה מאוד חשוב לי. באוכל כאן יש גם צחוק, גם שמחה וגם בכי. צריך לטעום כדי להבין".
"הצוחקת לחיים". הילה אלפרט נפרדת
מותה של תייר הותיר את עולם האוכל הישראלי מוקיר וזוכר, וכבר מתגעגע. "הצוחקת לחיים גם איפה שכואב", הגדירה אותה יפה הילה אלפרט בפוסט שהעלתה לעמוד האינסטגרם שלה, ובו שיחזרה את "מוכנותה למלא סרדינים לאלוהים".
ההודעה הקצרה לוותה בתגובות צער רבות, בזכרונות מפתיחת השולחן של צהרי יום שישי ומהצדעות לידי הזהב של תייר. "אני מקנא במלאכים שהיא תבשל להם", חתם ברגש עומר מילר.