לזהות שהוא בשל, ולרכך בבית: המדריך הישראלי השלם לאבוקדו

האבוקדו, מהפירות האהובים והנפוצים בישראל ולהיט מטבחים עקבי, הוא פרי טרופי הנחשב לאחד האוצרות הטבעיים של עולם הצומח, ומעניק חווית אוכל ייחודית ועשירה.

על פי אבי פיין, דור חמישי למשפחת חקלאים ובעלי "משק פיין", כל אבוקדו שנרכש בישראל גם גדל בה. "המטעים בארצנו מתפרשים על פני 150 אלף דונם ומניבים כ-250 אלף טון פרי, ש-80% ממנו מיועדים לייצוא".

רק המגדלים יודעים את האמת: שקר האבוקדו הגדול שכולנו גדלנו עליו
עגבניות, אננס, אבוקדו ואבטיח: כך תזהו פירות וירקות *מישראל* בסופר

משרד החקלאות מחייב את החקלאים לקטוף את האבוקדו בשיא הבשלות, כשיש בו לפחות 10% שומן. "כשקוטפים לפני הזמן, האבוקדו נהיה כמו גומי. החקלאים שאנחנו עובדים איתם שולחים את הפירות לבדיקות מעבדה כדי לדעת מתי לקטוף, אבל אם אנחנו רוצים לדעת בבטחה שהאבוקדו בשל, צריך לשקשק אותו ולבדוק אם הגרעין זז", הסביר, "הוא אמור להיות מעט מנותק מהפרי".

בחנות, הוסיף, האבוקדו עלול להיות קשה למרות שנקטף בזמן. "כדי שיתרכך אנחנו ממליצים להכניס אותו לשקית סגורה עם תפוחי עץ *ולא עם בננות*, כמו שרבים חושבים. התפוחים מפרישים גז אתילן באופן טבעי, והוא גורם לאבוקדו להתרכך. הבננה נקטפת ירוקה ומבחילים אותה בעזרת גז אתילן כדי שתהיה צהובה, כך שבתוך קליפתה נמצא גז, אבל הוא לא מצוי בה באופן טבעי. כדאי לדעת גם שאסור לשים תפוח ליד אגס, בדיוק מהסיבה הזאת".

על מנת שנדע לבחור אבוקדו באופן מיטבי, תיאר פיין, חשוב להכיר את הזנים השונים של הפרי, ואת שלושת הטיפוסים שלו - מקסיקני, גואטמלי ומערב הודי - ולדעת שבארץ מגדלים רק את הזנים מגוואטמלה ואת אלה שפותחו כאן.

ההבדלים בין הזנים מתבטאים בעיקר במרקם, בטעם ובכמות השומן שבכל פרי. בעוד שהאס מכיל יותר שומן ומחזיק מרקם קרמי, זן הפוארטה מציע טעמים יותר מתונים וקלילות מרקם. החוזק של האס הוא כמובן בטעם העשיר והמלא שלו, בעוד שהפוארטה מציע שימושים יותר מגוונים, הן לשימוש במנות קרות והן בבישול.

כך או כך, כשמדובר באבוקדו שמיועד לצריכה ישירה, מומלץ לחתוך את הפרי סמוך לזמן השימוש ולשמור עליו במקרר כדי שיישאר טרי.

הזן פותח בישראל. הוא מבשיל בסוף אוגוסט ונמצא במיטבו עד אוקטובר. צורתו היא כשל מלפפון אגסי, קליפתו חלקה וירוקה, ויש לו מעט ברק.

כזן הראשון של האבוקדו בעונה, טעמו עדין מאוד. הוא סיבי יותר ולעתים עשויה להיות בו מרירות.

הזן זמין לאכילה מסוף חודש ספטמבר ועד אמצע דצמבר. הקליפה שלו דקה מאוד, ירוקה, חלקה ומבריקה. יש לו צורה אגסית וגודלו בינוני. טעמו עדין והוא נחשב טעים מאוד וקרמי.

מה שכן, אל תנסו להוציא את הפרי מהקליפה עם כפית. את האטינגר עדיף לקלף בעזרת קולפן או סכין.

הזן הנפוץ והמבוקש ביותר בעולם, שאפשר למצוא כמעט בכל מקום. קליפתו עבה ומחוספסת מעט, צבעו ירוק, הוא קטן יחסית ופחות אגסי, עשיר ומאוד בשרני, עם טעם אגוזי. מוזמנים לחלץ את תוכנו עם כפית.

זן זה נחשב למרוכז ביותר בטעמים, בעל טקסטורה קרמית ורכה. הוא מכיל כמות גבוהה של שומן בריא מסוג אומגה 9. בזכות טעמו העשיר ומרקמו הרך, אבוקדו האס מושלם לאכילה ישירה או להכנה של ממרחים, סלטים, סביצ'ה ועוד.

רוצים ליהנות מיותר אבוקדו? הזנים ג'אם ומלומה דומים מאוד להאס, עד שקשה להבדיל בין השלושה. הם נוצרו בדרום אפריקה והגרעין שלהם קטן יותר, כך שתכולת הפרי גדולה יותר.

אבוקדו פוארטה מאופיין בקליפה דקה ומחוספסת מעט, וצבעו ירוק עמום. הוא נקטף מחודש אוקטובר ועד מרץ ומספק מרקם שומני מעט, וטעם קרמי עשיר שמזכיר אגוזי לוז.

הפינקרטון הוא אבוקדו מחוספס בצבע ירוק כהה, גדול יחסית ובעל צורה אגסית. טעמו עשיר ואגוזי בדומה לאטינגר ולפוארטה, ומרקמו בשרני. הוא נותן יבולים מ-20 בנובמבר ועד מרץ.

ריד הוא אבוקדו עגול וגדול, בצורה של כדור. הוא מחוספס וצבעו ירוק עם כתמים חומים. למרות שאבוקדו הוא פרי חורפי, את הריד אפשר לקטוף מחודש אפריל ועד חודש יולי, מכיוון שהוא מחזיק מעמד על העצים במשך כל הקיץ. זהו אבוקדו נפלא עם טעם טוב, אבל המרקם שלו מעט מימי. הקליפה שלו קשה מאוד, לכן גם אותו אפשר לקלף עם כפית.

משק פיין רותם ניסיון ועבודה בני יותר ממאה שנים לכדי תוצרת חקלאית טרייה ומובחרת, ישירות מהחקלאי לצרכן. שני סניפיו פועלים במתחם חוצות שפיים ובקריית השרון שבנתניה, ונקודת הבסיס הקבועה שלו היא הבית בגבעת עדה