"רק אחרי שהוא נפל, הבנו עד כמה": הלוחם שידע לגעת בכולם

בכל ארוחה בבית משפחת שני תמיד תמצאו את הלזניה של דבורה, לא משנה עד כמה השולחן הגדול גדוש ומלא במאכלים אחרים. "אני לא יודעת מתי זה התחיל, אבל בשלב מסוים, אם לא הייתה לזניה בארוחה, עידו היה אומר שאין מה לאכול", היא מספרת על בנה הצעיר. מאז, דאגה שבכל ארוחה תמיד תהיה גם לזניה.

"ילד של אהבה": הלוחם שרצה לשפר את העולם
החלום נשבר ביום האחרון של המלחמה: העוגה שגיא הכי אהב
כמעט ניצח את "חצר המוות": הממולאים שמושיק אהב
"על ארוחת שישי הוא לא ויתר": כשהנשיא נחרד לשמוע על חייל שנפל
"חשבנו שאולי הוא יהיה ראש ממשלה": החייל שהתעקש לחזור לפלוגה
"היא רק ישנה, הרוח שלה איתנו": לוחמת-לביאה, עם אש בעיניים

את המתכון המקורי לאותה לזניה היא מצאה לפני שנים בעיתון, ואהבה את הקלות והפשטות שלו. "אני לא אוהבת לבשל", היא מודה, "אני צריכה דברים שמוכנים מהר". במשך הזמן, החליפה את הקוטג' בבשר טחון, והוסיפה לרוטב גם מרכיב סודי משלה - כמה כפות קטשופ. על הגבינה הצהובה המבעבעת מלמעלה היא לא ויתרה.

אחרי שעידו נהרג, היה ברור לכולם שממשיכים עם מסורת הארוחות המשפחתיות. תמיד, אבל תמיד, עם אותה לזניה.

עידו, בן הזקונים של משפחת שני, נולד בשנת 1994 לדבורה ותומי, בהפרש גדול יחסית מאחותו הגדולה קרן, מנישואיו הראשונים של האב, ומשני אחיו אילון ויונתן. "חיוך עם ילד", מתארת דבורה את בנה הקטן.

כשהיה בן שלוש, עברה המשפחה מגבעתיים לבצרה ועידו, שאהב את חיי המושב, גדל כילד טבע, רץ אחרי אחיו הגדולים ונהנה מהמרחבים הפתוחים. כנער, נשאב לתנועת הנוער של האיחוד החקלאי, מילא בה תפקיד משמעותי ואף נרשם לשנת שירות במסגרתה, שבמהלכה היה אחראי על הקמת סניף חדש.

הוא התגייס לחטיבת הנח"ל, יצא לקצונה, המשיך בשירות קבע והיה לסגן מפקד הסיירת החטיבתית. שבעה חודשים לפני שנהרג נישא למעין.

ב-7 באוקטובר פיקד עידו על גזרת כרם שלום בעוטף עזה, והיה בין הראשונים להבין את גודל האירוע. דבורה מספרת כי בשעה 06:39 הוא אישר ירי מרגמות, ובשעה 06:45 כבר הכריז בקשר "מלחמה. חוזר שנית, אנחנו במלחמה. כל אחד הגנה בגזרתו. להרוג מחבלים, בהצלחה". בכך, למעשה, עורר את כל הגזרה, כולל רכזי הביטחון וכיתות הכוננות של היישובים. תוך כדי, עוד הספיק לכתוב למעין שהכול בסדר והוא אוהב אותה. זמן לא רב לאחר מכן, במהלך חילופי אש עם מחבלים, הוא נפגע באורח אנוש בראשו, ונהרג.

בניגוד לגזרות אחרות, אצלו לא נפגעה אף תצפיתנית ולאחר מותו אף הגיעו לבית המשפחה הוריה של אחת מהן, להודות באופן אישי על כך שבזכות עידו ניצלו חייה של בתם.

"עידו היה ילד כיף", מספרת עליו אמו, "מצד אחד הוא אהב לחיות, אהב את החיים, מסיבות, לרקוד, לטייל, בירות וצחוקים. במקביל, תמיד היה מאוד אחראי ורציני ואנשים סביבו ידעו שיש על מי לסמוך".

לדבריה, "כשהילדים שלנו קטנים, אנחנו יודעים עליהם הכול. מה הם עושים ומי החברים שלהם מהגן ומבית הספר. כשהם מתבגרים, אנחנו כבר פחות מכירים אותם". כך, אחרי שעידו נהרג הם גילו דרך החברים והפקודים שלו דברים שלא ידעו עליו, כמו היכולת שלו לגעת בסביבתו ולדבר עם כל אחד בגובה העיניים.

"עידו ידע לתקשר בהרבה שפות, ובזכות זה להגיע להרבה מאוד אנשים", ציטטה משפט שאמר לה יפתח, חברו הטוב, שאותו היא מוצאת כמדויק מאוד, "לא תיארנו לעצמנו על כמה אנשים הוא השפיע. קיבלנו אפילו מכתבים מחיילים בודדים מאוסטרליה ומארצות הברית".

בפעם הראשונה שביקשה דבורה להכין את הלזניה אחרי השבעה, היא לא הצליחה לה. "אני לא יודעת איך אפשר שלזניה לא תצליח", תיארה, "אבל כולם הסכימו שהיא לא הייתה טובה". זה לא מנע ממנה להמשיך ולהכין לזניה לזכרו של בנה בכל ארוחה משפחתית מאז, גם אם לא תמיד יש מי שיאכל אותה.

• 1/4 כוס שמן נייטרלי
• 1 בצל לבן, קצוץ
• ½ ק"ג בשר טחון
• 1 קופסת עגבניות מרוסקות או חתוכות (400 גרם)
• 1 קופסה (100 גרם) רסק עגבניות
• 3 כפות קטשופ
• מלח
• פלפל
• 3-4 עלי בזיליקום
• ½ כף פפריקה מתוקה
• ½ כף פפריקה חריפה
• 1 כפית כורכום
• 1 חבילה (½ קילו) עלי לזניה
• 6 פרוסות גבינה צהובה

1. מחממים את השמן בסיר בינוני או במחבת עמוקה. מוסיפים את הבצל ומטגנים עד הזהבה.

2. מוסיפים את הבשר ומטגנים על אש גבוהה במשך כחמש דקות, תוך כדי שמפוררים אותו עד שהוא משנה את צבעו וכבר אינו אדום. מוסיפים את שאר המרכיבים וכוס מים, ומבשלים כ-10 דקות.

3. מורחים תבנית פיירקס מלבנית (רצוי בגודל 28*20) בשמן זית ומסדרים בתוכה עלי לזניה. מניחים את תערובת הבשר על העלים עד שמתקבלת שכבה אחידה ויפה שמצפה את כולם. שמים שכבה נוספת של עלי לזניה ומניחים עליה עוד בשר ועוד שכבת עלים, כך שיצאו 3 שכבות עלי לזניה וביניהן 2 שכבות בשר. על שכבת העלים האחרונה מניחים פרוסות גבינה צהובה ומורחים מעט שמן זית. מכסים ומניחים בצד.

4. מחכים 10-30 דקות כדי שהראגו ייספג בעלים. כשעלי הלזניה ספגו את הרוטב, אופים בתנור שחומם ל-180 מעלות - כ-20 דקות מכוסה בנייר אפיה ועליו נייר כסף, ולאחר מכן עוד כ-10-15 דקות לא מכוסה, עד שמתקבל צבע יפה.

המתכון הוא חלק מ"מקום בשולחן", פרויקט הנצחה של אסיף, המרכז לתרבות אוכל בישראל, שנוצר כדי לעזור למשפחות שאיבדו את יקיריהן ב-7 באוקטובר להנציח את זכרם דרך מנה שאהבו במיוחד.

במסגרתו, תוכלו למצוא גם מתכונים וסיפורים לקציצות בסטיל טריפוליטאיות שאורלי בן יהודה עשתה לבתה יובל, טארט חלב שמכינה ליאורה בן צור לזכרה של אמה מרסל טליה, או ארוחת שניצל ופסטה ברוטב עגבניות, שהיא גם זכרון הילדות של נעמי טוויטו מאחיה אביעד וגדעון-הראל.