מתן בידרמן נולד ב-27 בפברואר 1981 לאריאלה ליצחק, אח לאורן ויואב.

הוא גדל בקריית מוצקין, למד באורט פסגות ואורט כרמים בכרמיאל ונחשב לילד חברותי ומאושר. ילדותו הייתה עטופה בחום ובאהבה, עשירה בחוויות, טיולים ובילויים רבים בחוג המשפחה, אם כי כבר בגיל צעיר הוא הפגין עצמאות, ביטחון עצמי וכושר מנהיגות.

בהיותו בן שש עשרה, התנדב בארגון "אל-סם" במסגרת פרויקט "מחויבות אישית", והיה לפעיל מצטיין. בשנים אלה התעצבה אישיותו המיוחדת, עם הערכים החברתיים שבהם דגל והאמין - צדק, חברות אמת ואהבת אדם. את לימודיו במחזור הבוגרים הראשון של התיכון סיים בהצלחה רבה, וכאות הערכה זכה במלגה מרשת אורט.

החלום נשבר ביום האחרון של המלחמה: עוגת יום ההולדת שגיא הכי אהב
כמעט ניצח את "חצר המוות": הממולאים שמושיק אהב
"על ארוחת שישי משפחתית הוא לא ויתר": כשנשיא המדינה נחרד לשמוע על חייל שנפל

בשנות התיכון יצר מתן קשרים חברתיים רבים, וקבוצת הנערים שהיה חלק ממנה התלכדה לחבורה שנהגה לבלות יחד. בתחילת אוגוסט 1999 התגייס לצה"ל, ביקש לשרת ביחידה קרבית ובחר בחיל השריון.

כבר בתחילת דרכו כחייל ביקש להצטרף לחטיבה 188, שעליה שמע רבות. הוא סיים את האימון והצטרף לפלוגת גולן בגדוד סופה, והיה מהגאים בהווי שלה ובסמליה. בתום תקופת שירות של כשנה ומחצה, הגשים "חלום" קטן ועבר קורס הדרכה בנהיגה בג'יפ, בדרכו לצוות הפיקוד הפלוגתי. לאחר חצי שנה של שירות ב"קודקוד", ביקש לחזור ולהצטרף אל חבריו, לשרת כטנקיסט ולעזור לחיילים צעירים בפלוגה שעברה למשימה בנצרים.

מתן נפל ביום ראשון, 14 במרץ 2000, בפעילות מבצעית בציר קרני-נצרים. ימים ספורים לאחר שחזר מחופשה, יצא עם הטנק וצוותו לפעילות מבצעית באזור. עם שחר, בגמר הפעילות הלילית, הם המשיכו בדרכם לפתיחת ציר, אך טנק המרכבה שלהם עלה על מטען רב-עוצמה, והתפוצץ. שלושה מאנשי הצוות, ובהם מתן, נהרגו.

"הוא היה משהו מיוחד", ספדה לו מלי פלג, מורתו, " לפני הרבה שנים, כשראיתי הלוויות של חיילים חשבתי שזה ציני להגיד שהטובים נופלים. הפעם אני יודעת שזה כל כך לא ציני וכל כך אמיתי. הוא לא הראה מעולם סימני פחד, ותמיד חשבנו שאולי הוא יהיה ראש ממשלה".

מיזם "מתכון עם זיכרון" מבקש להנציח את הנופלים ולאפשר למשתתפים להכיר את סיפורם דרך בישול המתכונים האהובים עליהם.

הפרויקט, שהוקם לפני כשמונה שנים על ידי עדן קוהלי, מזמין גולשים מהארץ ומהעולם להתחבר באופן אקטיבי ומרגש לסיפורים, לתמונות ולאוכל.

במסגרתו, מתקיימים מפגשים שבהם מבשלים מנה אהובה של חלל צה''ל או נפגע פעולות איבה שלא חזר עוד הביתה לאכול אותה, ובהם טועמים ומשתפים תמונות, סיפורים, קטעי וידאו, ומשוחחים על האדם שמאחורי המנה, ועל משפחתו.

"הרגע הזה, שבו את טועמת מנה שאת בעצמך בישלת, ורגע לפני קראת על החלל ועל הסיפור שמאחורי אותה מנה, הוא רגע מאוד מרגש ומאוד משמעותי", תיארה קוהלי, "זו דרך הנצחה מאוד ייחודית שמאפשרת חיבור מהמקום הכי כנה, דרך ריחות וטעמים, דרך זכרונות".

סיפורי נופלים, ומתכונים נוספים, ניתן למצוא באתר "מתכון עם זיכרון"