דרינק של אחרי מלחמה

בשבועיים האחרונים, כמעט ולא שתיתי. אלכוהול בכלל ויין בפרט. לא כי לא רציתי, אלא כי לא הרגשתי שיש לי חך לזה, או תיאבון או חשק. לשום דבר לא היה טעם.

אני יודעת שיש אנשים שנאחזו בזה, האמת? הפתעתי את עצמי. בין אזעקה אחת לאחרת, במרחק חצי דקה ממקלט בטון, לא בדיוק פותחים בקבוק סירה לשם הארומה. ואז זה נגמר, בערך. ובסוף השבוע הראשון של "שגרה", חזר גם האלכוהול לדם. תודה לאל.

אלכוהול ישראלי, במיוחד עכשיו הוא תזכורת חדה לאיך ששרדנו, הוא לא תמיד מעודן וקלאסי, לפעמים הוא אפילו מחוספס ועקשן וישיר מידי אבל גם מלא חיים. וחשבתי שזה בדיוק הזמן לחזור אליו, לבקבוקים שחיכו לי על המדף לימים טובים.

את 'ערק גבריאל' של מזקקת 'אדום', פתחתי עוד בעיצומם של הקרבות, כשחבר בא לפגישת עבודה. הוא שותה רק קפה שחור וערק, וזו הייתה הזדמנות מצוינת לפתוח את הבקבוק שחיכה לי על השיש הרבה זמן.

בחמש השנים האחרונות מזקקת 'אדום' שנוסדה על ידי גל כהן מהנדס כימיה במקור, מייצרת משקאות מיוחדים מאד. הכהל, שמופק מתמרים אורגניים מקיבוץ סמר בערבה, הופך במזקקה לברנדי לבן, ברנדי מדברי מיושן, ערק, ג'ין ותזקיק קפה.

הערק החלקלק היה טעים בלי שום תוספת (אני כמעט ולא שותה ערק נקי) וגם חובב הערק אישר שמדובר במשהו אחר לגמרי.

אחרי הפסקת האש, הסתקרנתי לפתוח את "עמליה" של אותה מזקקה, ג'ין עשבוני נפלא, שעם קצת קרח החזיר את הנשימה לסדרה.

המחיר:
ערק גבריאל: 90 שקלים
ג'ין עמליה: 120 שקלים

אחד ההרגלים החדשים-ישנים שלי בימי שישי, רגע לפני שפותחים את בקבוק היין של הערב, זה לשתות ורמוט קטן של אחר הצהריים.

זו כבר שנה שנייה ברציפות שאני מאמצת את הוורמוט כמשקה הקיץ העיקרי שלי, הוא קליל ולא מחייב. זאת אומרת, לא חייבים לגמור את הבקבוק באותו היום אם לא רוצים יותר מכוס אחת.

יש הרבה ורמוטים שאני אוהבת, את הישראלים שבהם במיוחד. אחד שאפילו יותר חזק מהרגיל הוא הוורמוט הגלילי של מזקקת יוליוס מהגליל המערבי.

כמעט 20% אלכוהול, יבש מאד, על בסיס ענבי דבוקי, מיושן בחבית. יש לו גוף ועוצמה והוא מצוין למצב הנפשי של כולנו כרגע.

המחיר:
109 שקלים

בין גלי המלחמה לגלי המדוזות, זו העונה של הים, איך שלא נסתכל על זה. בשנה שעברה כשהושקו פחיות הוויסקי סודה של מזקקת מילק אנד האני, חשבתי שזו ההברקה הטובה ביותר של הקיץ הישראלי.

למה? כי מדובר באלטרנטיבה יוצאת מן הכלל לכוס פלסטיק דלוחה של בירה בחוף במחיר מופקע, אצבע בעין של הפקחים שלא מרשים להכניס לחוף בקבוקי זכוכיות או פלסטיק, והכי חשוב: דרינק משובח של וויסקי כחול לבן.

טיפ קטן: אם אתם בבית, שתו אותו בהיי בול עם הרבה קרח. טיפ קטן נוסף: אל תסתפקו בשישייה. היא תיגמר מהר מאוד.

המחיר:
19.90 שקלים לפחית