לפני תחילת הסבב הנוכחי, הספקתי לחזור מקישינב אשר במולדובה. את סיפרה של הנסיעה הקודמת שלי למדינה המזרח אירופאית שתקועה בין רומניה לאוקראינה, סיפרתי לא מעט פעמים, אבל יש לי זמן עכשיו, בטח גם לכם. חוץ מזה אני עורך את הערוץ הזה, כך שיש לי אפשרות לחזור עליו.
זה התרחש בחודש אוקטובר 2019, קצת לפני שהעולם התהפך, כשהצטרפתי לנסיעה אל מזקקת הברנדי קווינט בעיר טירספול.
סיפרו לי שהיא במולדובה, אמרו לי שהצעד הראשון בדרך אליה יהיה נחיתה באודסה, אוקראינה, על שפת הים השחור, הבטיחו לי שיהיה כיף.
פגשתי את חבריי למסע בנמל התעופה בן-גוריון, ואחרי שקיימנו את כל הפרוצדורות, ישבנו לשתות משהו. ואז עוד משהו. נרדמתי ברגע שהישבן שלי נגע במושב המטוס, ועל פי עוצמת הרחש האנושי בנחיתה, התברר לי שמשהו לגמרי לא בסדר.
חשבתי שאני במולדובה
"נחמד באודסה", התחלתי שיחה עם אחד מחברי המשלחת שעמד לידי באוטובוס, שלקח אותנו מכבש המטוס לטרמינל. שרוולים זה לחלשים. "אנחנו לא באודסה" הוא אמר ביובש. "אנחנו בקייב. היה ערפל."
מבעד לחלון ראיתי זנבות וחרטומים של מטוסי נוסעים מבצבצים בינות עננים לבנים. "אבל גם כאן ערפל", ניסיתי להבין. "כן, אבל כאן אפשר לנחות גם בערפל."
אחרי שמיהרנו לטיסה פנימית שלא המריאה, הוחלט שנעשה את הדרך ברכב, ובשביל שזה יקרה היינו צריכים לחכות שהמארחים שלנו יתעוררו ויגיעו למקום העבודה שלהם, יזמינו מוניות שלקחו אותנו אל אחת היציאות מהעיר וגם מיניבוס שיוכל להכיל את כולנו.
"500 קילומטרים" חשבתי. "כמה זמן זה כבר יכול לקחת?" את כל מה שלא ידענו על הכבישים של אוקראינה, למדנו, הגב שלי ואני בעשר ומשהו שעות הנסיעה הבאות.
אל תפספס
דרכונים בבקשה
היו אלה עשר ומשהו שעות נסיעה בסתיו אוקראיני, כשמשני צידי הכביש, שדות שחורים אינסופיים, תחת שמיים אפורים, כשכל בור בכביש מוציא אותנו לעוד סיבוב בדרכי עפר משובשות. עברנו לא מעט בורות כאלה וזה עוד לפני המלחמה.
כשעצרנו כדי לנסות לאכול משהו, התברר שגם זה לא עניין פשוט. כסף מקומי כמעט ולא היה לנו, ובמזנוני הדרכים בהם עצרנו, לא שמעו על אשראי, או שבדיוק נפלה להם התקשורת, או שלא היה חשמל.
התפשרנו על מאורת הצי'בורקי היחידה שיכולנו להרשות לעצמנו, שהחזיקה בשטחה גם פינות ליטוף, לטובת עוברי האורח שיתחשק להם, מכל הדברים בעולם, ללטף חזיר ענק.
עם חשיכה, כמה שעות לאחר המועד המתוכנן, הגענו אל תחנת ביקורת גבולות. שוטר חמוש עלה לרכב, אסף דרכונים, החזיר דרכונים וקדימה. בשלב הזה לא היה לי כוח לשאול שאלות. אוקראינה, מולדובה, אני לא מתערב באיך מדינות במזרח אירופה מחלקות בניהן את הטריטוריה.
פעם ראשונה בטרנסניסטריה
המלון אליו הגענו, נמצא באחד הרחובות הראשיים של טירספול, מוקף בארכיטקטורה סובייטית, כולל פסלים של לנין.
אנחנו יכולנו להתרכז בעיקר בארוחת לילה שכללה לא מעט בשרים קרים וברנדי, וללכת לישון כמו בני אדם אחרי עשרים וארבע שעות בדרכים.
בבוקר שלמחרת יצאנו לכרמים. שם, לראשונה, שמעתי את שם המדינה שאליה הגענו. לא מולדובה: טרנסניסטריה.
בתנאים רגילים הייתי לוקח קצת זמן לעכל את החדשות וללמוד להגות את השם הזה, ששמעתי לראשונה בחיי בבוקר אפוף אדי אלכוהול, רק שהחברים שלי ברדיו כבר הכינו את הפתיח לשיחה שלנו וגם אותם לא עדכנו בנפלאות הגיאופוליטיקה.
"נעבור ליאיר גת במולדובה", הם התחילו, אחרי שווידאנו כי קו הטלפון תקין. "אני לא במולדובה", מיהרתי להכחיש. "אבל זה מסובך" נמנעתי מלטעות בשם של מדינה שזה עתה שמעתי לראשונה בחיי.
בסך הכל, היה כיף
מבחינת החוק הבינלאומי דווקא הייתי במולדובה. טרנסניטריה, מוגדרת כמדינה עצמאית לא מוכרת שנמצאת ברצועה צרה בין אוקראינה למולדובה.
כמה צרה? עשרה קילומטר. כמה ארוכה 400 קילומטר. כמה לא מוכרת? היא הכריזה עצמאות, כשברית המועצות התפרקה, נלחמה בצבא מולדובה שניסה לכבוש אותה וקיבלה בסופו של דבר אוטונומיה, בתיווכו של נשיא רוסיה דאז, בוריס ילצין.
רוסיה, כמה לא מפתיע, היא המדינה היחידה בעולם שמכירה בעצמאות של חבל הארץ הזה. יש אומרים בגלל מצבורי התחמושת שנמצאים בה ושמאיימים על אודסה.
בסך הכול, היה די כיף שם. היין טוב, הברנדי מעולה, הוויסקי ממש זול, האוכל טעים ואם מצליחים להתעלם מקברי האחים והאנדרטאות, שלצדי הרחוב הראשי, גם האווירה לא רעה.
באחד מימי הביקור, חצינו את הגבול אל מולדובה וכששאר חברי המשלחת קרעו את מרכזי הקניות של קישינב, ישבתי בבית קפה גנרי, שתיתי בירה מקומית, והאזנתי להקלטה של אותו ראיון. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בעיר, וכפי שיתברר מיד, לא האחרונה.
בחזרה למולדובה
קצת לפני פרוץ הברדק הנוכחי, הציעו לי לבקר ביקב במולדובה שמייצר יין כשר. "מולדובה מולדובה?" הרגשתי צורך לוודא.
התשובה הייתה חיובית ואחרי כמה וכמה דחיות מצאתי את עצמי על טיסה ישירה לקישינב, שגם היא נדחתה בכמה שעות, מסורת זו מסורת.
אדוארד פאהומי, מנהל היצוא של יקב קרלוונה, חיכה לי מחוץ לאולם הנוסעים היוצאים בשעה שתיים לפנות בוקר, לקח אותי למלון ולמחרת יצאנו אל ביתו של היקב, הכפר מרני-נוי, מרחק של כארבעים דקות נסיעה מהעיר.
בתקופת הסובייטים, סיפר לי אדוארד, כשעמדנו ליד מכלי בטון עצומים ונטושים מצופים במרצפות קרמיקה כחלחלות, זה היה יקב עצום. כשמולדובה הפכה למדינה עצמאית, צומצמו הכמויות לטובת האיכות.
כעשרים יקבים בלבד פעלו במולדובה בימים שבהם היא שימשה כאסם היין של ברית המועצות. כיום פועלים במדינה כמה מאות יצרני יין, והיא מייצרת הכי הרבה יין לנפש מכל מדינות העולם.
האמת, זה לא מאוד מפתיע. קו הרוחב של מולדובה, 47 מעלות צפון, משותף לה ולאזורי יין נחשבים במיוחד כמו בורגון ועמק הלואר בצרפת.
מחלוצי היין של מולדובה
היקב מגדל קצת יותר מאלף וחמש מאות דונם של כרמים, כארבע מאות דונם בסביבות בכפר וכל היתר לא הרחק משם.
הכרמים פונים ברובם דרומה, והטיפול בהם כולל מינימום שימוש בחומרים כימיים לצורך הדברה או דישון.
קרלוונה, שנוסד בשנת 1959 והחל לבקבק יין תחת שמו בשנת 2000, נחשב לאחד מחלוצי היין של מולדובה.
בשנת 2003 הוא השיק את יין הקרח הראשון במדינה ואת היין הראשון שנעשה כולו מהזן המקומי "רארה נגרה" ובשנת 2004 את יין הבוטריטיס הראשון במדינה. יין כתום מיוצר ביקב משנת 2020.
היות ובעל היקב אלכסנדר בלינקס, שהוא גם מנכ"ל הקהילה היהודית של קישינב, הוא גם בעלים של מפעל לעיבוד פרי, היקב יכול לייצר גם יין כשר בתהליך של פסטור מהיר.
לאחר שסיירנו באולמות הייצור ועשינו סיבוב קצר בארכיון של מכון יין סובייטי שנרכש על ידי בלינקס ומכיל כשישים אלף בקבוקים ישבנו לטעום יין.
קרלוונה, אלב דה מרני 2023
כשמו 'הלבן מהכפר מרני', היין עשוי מארבעה זנים לבנים, ביחסים שווים, שגדלו ונבצרו בכרם אחד בכפר: שרדונה, סוביניון בלאן, פינו גרי ומוסקט. הוא מתחיל צנוע, עם ריחות מתונים של פרי לבן ומינרלים ומתפוצץ בפה עם חמיצות נהדרת, וטעמים עשירים ומאוזנים.
רק שבעת אלפים בקבוקים נעשים מדי שנה מהיין הזה ואני שמח שזכיתי לטעום אותו.
קרלוונה, קווה בלאנק 2023
בלנד של ריזלינג, שרדונה וזן מקומי בשם פטאסקה רגאלה. יין פרחוני עם נגיעה של וניל, מרקם קרמי, חמיצות לימונית חדה ומעט מרירות בסיומת שמוסיפה עניין.
קרלוונה, כתום, 2023
היין עשוי מענבי שרדונה ומוסקט ביחסים שווים, ששהו ארבעה חודשים על קליפותיהם. יש לו צבע זהוב, וריחות עשירים של פרחים, פירות יבשים, דבש וקליפות תפוז מסוכרות.
המגע שלו עם החך מאוזן ואנרגטי והטעמים מורכבים ומהנים, על הציר בין פרי עשיר לחמיצות טובה.
קרלוונה, רארה נגרה 2023
רארה נגרה, שבתרגום לעברית יכול להיקרא 'האדום הנדיר', הוא זן אדום, מזרח אירופאי שהתיעוד הראשון שלו בספרות הוא מהמאה הארבע עשרה. ב-קרלוונה, מיישנים אותו שניים עשר חודשים בחביות לא מאוד דומיננטיות.
התוצאה היא יין בהיר עם ריחות טובים של פרי אדום טרי, עשבי תיבול ותבלינים, גוף בינוני, חמיצות גבוהה ורק שלושה עשר וחצי אחוזי אלכוהול. מעין גרסה מקומית של פינו נואר.
קרלוונה, פינו נואר 2023, כשר
ואז עברנו לפינו נואר. קו הרוחב של מולדובה זהה אמנם לזה של בורגון, אבל כנראה שזה לא מספיק. הפינו נואר של קרלוונה הוא יין עשוי היטב, אבל הקשר שלו לפינו נואר מבורגון נעצר פחות או יותר באזור התווית.
יין כבד, שמנוני, עם שמונה עשר אחוזי אלכוהול וטעמי פרי בשלים מאוד, שמפגין כובד לאורך כל הדרך.
קרלוונה, מרלו 2023, כשר
למרות שגם במקרה הזה, קשה להתעלם מאחוז האלכוהול הגבוה מדובר ביין רך, נעים לשתייה, עם ריחות של פרי אדום בשל, עשבי תיבול, אדמה לחה ונגיעה קלה של עץ, טעמי פרי מאוזנים וחמיצות אנרגטית שמונעת ממנו להתמוטט תחת כובד משקלו.
קרלוונה, קברנה סוביניון 2023, כשר
אם היין מאוזן, כך אומרים המומחים, אחוז אלכוהול גבוה לא אמור להפריע. הכלל הזה חל גם על הקברנה סוביניון הכשר של קרלוונה. יין מורכב, עשבוני ומופנם, עם טעמים מרוכזים ונוכחות רכה שמאפשרת לטעמי, למרבה הפלא, ליהנות ממנו גם בימים חמים.
קרלוונה, לה שורק 2022, כשר
היין הזה, שנולד בעקבות בקשה של בעל היקב לפני שעבר לייצור סדרתי, הוא בלנד של ענבי מלבק ומרלו, שמתיישן שניים עשר חודשים בחביות וזהו למעשה היין הכשר הראשון שנעשה ביקב לאחר עשר שנות הפסקה.
יין עשיר, מלא ומוצק עם ריחות של פירות שחורים ואדומים, פרחים, תבלינים ופירות יבשים, מבנה מוצק וסיומת ארוכה.
קרלוונה, מלבק 2023
נכון, גם כמות האלכוהול ביין הזה עומדת על לא פחות משמונה עשר אחוז, אבל בשונה מהציפיות שלי, לא מדובר בריבת ענבים אלא במלבק מרוכז ומהודק, שהתיישן שנה בחביות.
יין בעל ריחות של פרי אדום ותבלינים, מבנה קשוח יחסית למצופה, חמיצות נושכת וסיומת ארוכה. לא דומה לשום מלבק שאני מכיר.
קרלוונה, מרלוטאז' 2023
בלנד של מרלו, קברנה סוביניון ומלבק שמתיישן שנה וחצי בחביות ומיוצר ביקב למעלה מעשרים שנה.
יין עם צבע אדום כהה, ריחות עשירים של פירות יער טריים, פירות אדומים בשלים, עשבי תיבול ותבלינים מתוקים, טעמים מורכבים, סיומת ארוכה ולמרבה השמחה רק 13.5 אחזי אלכוהול.
קרלוונה, רובינוס 2023
יין הדגל של היקב הוא בלנד של קברנה סוביניון, מרלו ומלבק, עם תוספת של רארה נגרה מקומי, שהתיישן שנה וחצי בחביות.
יין עשיר ורך עם ניחוחות מורכבים של פירות יער, פירות שחורים, עשבים יבשים, פרי אדום טרי, מבנה מוצק, מרקם רך, טעמים מאוזנים, סיומת ארוכה ורק 13.5 אחוזי אלכוהול.
יין בלי פוזה
הצניעות של יקב קרלוונה, שמקורה לדעתי הוא בסוג הפעילות שלו רוב חייו: ייצור של יינות מתוקים וחזקים עבור השוק הרוסי, טבועה עמוק בסגנון היין.
נראה כאילו גם היינות מושקעים והיקרים לא נועדו לעשות רושם על אף אחד. אלה יינות רכים, מאוזנים וידידותיים שנוצרו כדי שאפשר ליהנות מהם אפילו כאשר הם מכילים אחוזי אלכוהול גבוהים במיוחד.
אישית נהניתי יותר מהיינות הקלים יותר, אבל אין לי ספק שליינות הכבדים והעשירים של קרלוונה לא תהיה בעיה למצוא את הדרך אל ליבם של חובבי הז'אנר.
גם קישינב הבירה, מצאה את הדרך אל ליבי. אולי רק כי היה נחמד לבלות יומיים במקום שבו לא מנסים להרוג אותך. עיר ירוקה, שקטה מאווררת ומנומסת, עם רחובות ראשיים רחבים, מדרכות שבורות והמון פארקים. בקיצור, תרשמו אותי גם לנסיעה הבאה.