טקס פגאני

האביב מביא איתו לא רק התחדשות, מזג אוויר אלוהי, ושעון קיץ. הוא גם אוחז באקדח ההזנקה הרשמי לפתיחת עונת החתונות, הוא מביא חיוך גדול לשפתי בעלי אולמות האירועים וגורם להתרוממות רוח אצל קונדיטורים באשר הם ששוקדים על קו עוגות החתונה שלהם לעונה הבאה.

לפני מספר חודשים הוצגה לעולם עוגת החתונה היקרה ביותר אי פעם. בטקס לא צנוע כלל שנערך בשכונת בברלי הילס שבקליפורניה, הוצגה לראווה עוגת חתונה ששווייה 20 מליון דולר. איך הגיעו המארגנים לסכום הבדיוני הזה אתם שואלים? הם פשוט ציפו את העוגה כולה ביהלומים. כמובן, שאף אחד מהאורחים לא זכה לפרוסה מהעוגה המדוברת, אבל האירוע מסמל ללא ספק את מעמדה העולה של עוגת החתונה כטרנד חתונות גלובלי מוביל.

שימוש בעוגות חתונה כחלק מטקס הנישואים מתועד עוד מימי הביניים. במקור הוכנו העוגות מחיטה שהייתה סמל לפריון ושפע, וכחלק מהטקס הושלכה העוגה על הכלה. אבל מקורו של המנהג נרשם כבר לפני כ- 1,900 שנים, כאשר החלו הרומאים לאפות עוגות קטנות של חיטה ומלח לאכילה. במהלך הטקס החתן אכל חלק מהכיכר ואת השאר בצע מעל ראשה של הכלה. היה זה סימן למזל טוב וברכה לחיים ארוכים וילדים רבים. ההיסטוריה מלמדת ששבירת או בציעת העוגה מסמלת את מצב הבתוליות של הכלה ואת חזקתו של החתן עליה. על אף שבחלק גדול מהמקרים "הבתוליות" הייתה רק פרי דמיונו של החתן. האורחים שהשתתפו בחתונה ניסו לקחת פירור לעצמם ולחלוק את המזל הטוב של הזוג הטרי.

כשהתפתחה העוגה לגרסתה המודרנית, הפך הטקס המסורתי לבלתי אפשרי. מעשית, לא היה ניתן לשבור את העוגה מעל ראשה של הכלה, אלא רק לפורר עיסה. המסורת נעלמה אם כי עדיין היה ניתן למצוא לה זכר בסקוטלנד של המאה ה-19, שם עדיין נשברו עוגות שעורה מעל ראש הכלה. מנהג דומה היה קיים באיטליה, שם היו מניחים עוגיות טקסיות בשם 'זפולה' על מיטת הכלולות, מהם היו אוכלים האורחים למזל טוב ומשאירים תחתיהם מתנות.

במאה ה- 17, בה התפתחה באנגליה מנה חדשה – " פאי הכלה", אשר אחד ממרכיביו החשובים היה טבעת זכוכית. העלמה שמצאה את הטבעת הייתה, לפי המסורת, הבאה להינשא. במאה ה- 19 הפכה עוגת החתונה המסורתית לפופולארית ביותר ואילו "פאי הכלה" נעלם מין העולם.

כיצד צמחה צורת הבניה המסורתית של עוגת הכלה? יתכן שהמקור לצורת הבניה של עוגות הכלה של ימינו, הוא באנגליה של ימי הביניים. אז תוארה העוגה כלחם על בסיס קמח לא מתוק. מסופר על מנהג בו הערימו את העוגות לגובה בערימה. הרעיון היה להקשות על הזוג להתנשק מעבר לגיבוב העוגות, אם הזוג הצליח להתנשק מעבר לערימה, סימל הדבר חיים ארוכים ושגשוג. עם הזמן, כך נראה, הרעיון של הדבקת השכבות וזיגוגם בקרם אומץ כאופציה הנוחה יותר.