עבודות וידאו ארט המוקרנות על קיר המסעדה, די.ג'יי שמתאים את המוזיקה לקהל, תערוכות אמנות על הקירות, ערבי שירה ופרוזה, מכירת בגדי מעצבים לצד הארוחה דומה שמסעדני ישראל מחפשים בתזזיתיות ריגושים חדשים. הכל על מנת לספק את קהל המבלים, שכבר מזמן לא יוצא למסעדה רק כדי לשבוע. ריגושים בצלחת? זה, כנראה, כבר ממש פאסה.
"אנחנו מקרינים וידאו ארט או טקסטורות על הקיר, וזה יוצר לאנשים תנועה שוטפת מול העיניים", מסביר דן ארואץ ממסעדת עזיזה החדשה בכרם התימנים. בהמשך מתכננת המסעדה לשלב במקום גם עבודות אמנות נוספות. "לרוב מדובר בעבודות שלי, שיוצרות תנועות במקצבים שונים - החל מקצב מונוטוני למדי, וכלה בקצבי. הדבר הזה מייצר משהו שהוא קצת מיסטי לבני אדם. מצד אחד זה מרגיע, ומצד שני זה מחייה את המקום. את לא משועממת אף פעם".
ארואץ סבור שהווידאו ארט מונע את הרגעים המתים הללו, שבהם זוג או קבוצה נמצאים במסעדה, ובין מנה למנה משתררת בשולחן שתיקה מביכה. "כשאת הולכת למסעדה עם בן זוג, ובאיזשהו שלב משהו לא קורה שם, או שאתם לא מתקשרים, זאת תחושה לא נוחה", הוא אומר, "אבל אם יש על הקיר וידאו ארט, זה יוצר אווירה עדינה ולא מטרידה, שנוגעת באנשים. ככה תמיד יש על מה להסתכל. הווידיאו ארט משרה נחת באופן כזה, שקצת קשה להסביר במילים".
ארואץ מחליט איזה סוג של וידאו ארט להקרין, בהתאם לכמות האנשים במקום או לאווירה שהתפתחה באותו ערב במסעדה. "צריך להבין מה אנשים צריכים באותו רגע", הוא מסביר, "משהו תזזיתי עם תנועה? או משהו רגוע דווקא? זה תלוי בקצב של הערב ושל המקום".
כל הגירויים הללו לא דוחקים הצידה את האוכל?
"לא. אוכל הוא חלק ספציפי בחוויה שלמה, שקוראים לה אירוח, ויש לה ממדים רבים".
רועי ליבפלד הוא בעליה של דילנ'ס ארט קפה - מסעדה חדשה ברחוב פרישמן בתל אביב, שמציגה תערוכות ציור וצילום מתחלפות. במקום מתקיימים גם ערבי שירה, הקרנות וידאו ארט, ואף סרטי קולנוע קולנוע קצרים. "כשפתחנו את המקום, לפני חודשיים, אמרנו שאנחנו יוצרים הפרדה בין האוכל לאמנות", הוא מסביר. "המטרה הראשית שלנו היא אוכל טוב, וזה הדבר הכי חשוב כאן. אבל יש לנו גם מטרה של קידום אמנות, וזו מעין תפאורה דינמית, שעוטפת את היושבים כאן וגורמת להם הנאה כחלק מהאירוח".
ליבפלד (אקס כתית וקיוטו) הקים את דילנ'ס ארט קפה יחד עם חברו סער גולן, מתוך מטרה להוציא את האמנות מהבתים ולתת לאמנים צעירים במה מלאה במגוון תחומים. "אנחנו נמצאים בתל אביב, שבה מצוי הריכוז הכי גדול בארץ של גלריות", הוא אומר. "הגענו למסקנה, שבמקום החדש שלנו יש יותר מרחב תצוגה מרוב הגלריות באזור, אז רצינו לנצל את זה. מרחב התצוגה הזה מאפשר לנו לחבר סוגים שונים של אמנות - ציורים, קרמיקות, פסלים, תמונות, פורטרטים קטנים, ועוד. בהמשך יהיו כאן גם סופרים, שיקיימו ערבי קריאה. אנחנו רוצים לבנות קהל שמתעסק באמנות ובתרבות".
התופעה אמנם תופסת תאוצה בעיקר במקומות חדשים וצעירים, אך לא רק. במסעדת "המטבח של רמה" הוותיקה שבנטף, למשל, מקיימים כבר שנים ערבים המשלבים בין אמנות לאוכל - הקראת קטעי פרוזה ושירה, או הופעת פסנתר או ג'אז. "מדי קיץ יש אצלנו ערבים בעלי פן אמנותי וגסטרונומי, שארוגים זה בזה", מסבירה הבעלים, רמה בן צבי, "זאת לא מוסיקת רקע או עניין זניח שהסועדים לא מתייחסים אליו. בערבים הללו נוצרת מסגרת אינטימית ובלתי אמצעית בין הקהל לאמנים והיוצרים, וזה מאוד מאתגר אותנו, כי צריך להתאים את האוכל לנושאים לא קונבנציונאליים. כך, לדוגמה, היה פה ערב שירים של חנוך לוין, עם אפריטיף ומנות קטנות שזרמו בתוך המופע. או ערב סופרים, שבו היה קטע הקראה, הוגשה מנה, ואז עוד קטע הקראה, וכן הלאה. אנחנו משלבים בין האוכל והאמנות, כך שאף אחד מהשניים לא מהווה רקע אחד לשני".
למה בכלל צריך להשקיע את כל המאמץ הזה בתוכן נוסף במסעדה?
"אנשים מחפשים עוד תוכן, ולדעתי, מסעדה היא מקום מצוין לתת בו במה לאמנים מבטיחים, או לערבים עצמאיים, שלא בהכרח קשורים למקום עצמו. נוצרים ערבים מלאים מאוד ולא קונבנציונאליים. אתה אוכל ומקשיב למשהו באותו מרחב, ולא הולך למסעדה, ואז צריך גם ללכת לראות הופעה. זה יוצר חוויה מאוד שלמה. הכול נינוח וקשור יחד".
סוג התוכן הפופולרי ביותר במסעדות הוא עדיין הצד המוזיקלי. כך בקזינו סן רמו החדשה ביפו, שם מארחים הופעות שונות ומגוונות, ואף ישנה עמדת די ג'יי קבועה, כך גם במסעדת שיין אנד שארפ בתל אביב, שמארחת קבלות שבת עם די ג'יי בלקני, וגם במסעדת סושיאל קלאב בשדרות רוטשילד בתל אביב, המארחת 3-4 פעמים בשבוע די ג'יי במסעדה, ואף הוציאה דיסק של שירי המסעדה לאורחים משתוקקים.
"אנחנו אוהבים להביא למסעדה דברים עם עומק, שאפשר לחשוף את הציבור אליהם", מסביר טל בן ברוך, מקזינו סן רמו. "חשוב לנו לנסות ולתת פה ביטוי לאמנות ותרבות. אירחנו להופעה הרכב שמנגן סהרה גרוב ואפרו ביט, או אמנית יוקליילי מיפן, שהופיעה עם אייל תלמודי ואורי כינורות. חוץ ממוזיקה, יש אצלנו גם מכירות של בגדי מעצבים, ואנחנו אפילו מתכננים בהמשך שיתוף פעולה עם רקדני להקת בת שבע".
למה בחרתם להדגיש את התוכן האמנותי במסעדה?
"היום שמים יותר דגש על פרטים במסעדות. אנשים באים לחוות חוויה שלמה - לא רק אוכל, אלא גם עיצוב, ערך מוסף מהצוות, וכמובן מוזיקה, שהיא חלק בלתי נפרד וחשוב בחוויה. אנחנו שמים דגש רציני על מוזיקה במסעדה. האווירה הכללית מאוד משפיעה על הסועדים בזמן הארוחה. לכל דבר יש תפקיד, לא רק לאוכל, ואני חושב שזה משפר את האווירה. אני גם לא חושב שמישהו שבא לאכול רוצה דווקא שקט. הוא נכנס למקום, ורוצה לקבל מכלול של צלילים, טעמים, צבעים ואנשים. זה ישפיע על כל החוויה שלו במקום".
מוש בודניק, מהמסעדות סושיאל קלאב וגסטרו פאב בתל אביב, מחזק את דבריו של בן ברוך. "מסעדה נשענת על שלושה מרכיבים מהותיים: אוכל מעולה, שירות מצוין ואווירה מדהימה. המרכיב הכי מהותי באווירה מבחינתו הוא המוזיקה. מסעדה לא צריכה לנגן מוזיקת מעליות משעממת, או פלייליסט קבוע, כזה שאם אתה בא לשם יותר מפעמיים, אתה כבר מכיר בו את השירים בעל פה. אצלנו, כל ערב הוא שונה. יש כאן די ג'יי שמרגיש את האורחים, ועובד בתוך מסגרת האווירה שאנחנו רוצים ליצור".
אתה חושב שזה מה שהקהל מחפש היום?
"אולי לא באופן מודע, אבל בהחלט כן. הרבה לקוחות גם מבקשים ממני את המוזיקה ששמים במקום, ולכן אפילו הוצאנו דיסק, לכבוד יום ההולדת של המסעדה. מוזיקה במסעדה היא כמו פסקול של סרט. היא מעצימה את האווירה והחוויה".
זה לא גונב את ההצגה מהאוכל?
"רק אם המוזיקה רועשת מדי או לא מדברת באותה שפה. במסעדת 3 כוכבי מישלן, למשל, צריך לאכול בריכוז רב, כי האוכל מאוד מתוחכם ומורכב. אבל האוכל שלנו ישיר וחד, עם טעמים חזקים, אז זה מתחבר מצוין למוזיקה ולדי ג'יי. אנחנו לא בר, אבל לפחות מבחינת המוזיקה, אנחנו גם לא מסעדה רגילה. אני לא חושב שזה פוגם, אלא מעצים את החוויה".
הדי ג'יי אדי פרטיזני, שעורך בכל יום שישי קבלת שבת עם מוזיקה בלקנית אלקטרונית במסעדת הבשר שיין אנד שארפ, רואה בגיוון הזה תרומה דו סטרית: למסעדה, שמרוויחה ערך מוסף עבור הסועדים שלה, וגם לו, כאיש מקצוע מתחום המוזיקה. "זאת הפעם הראשונה שאני עושה דבר כזה במסעדה רצינית, ועוד בשעות הצהריים", הוא מודה, "זה נהדר, כי מדובר בקהל איכותי. אנשים שמגיעים למסעדות הם רציניים יותר מאנשי מועדונים, ויודעים להעריך את המוזיקה וההיבטים התרבותיים שלה, ומצד שני גם את האוכל במקום. לדעתי, שני הדברים לא מפריעים אחד לשני, אלא יוצרים שילוב חדש".