לא קלה היא מלאכת הרכבת רשימת יינות מקומיים מומלצים לחגים. הכוונות טובות תמיד. זו ההזדמנות לפרגן לתעשייה המקומית ההולכת ומתפתחת, ולהמליץ על יינות ראויים, שיעלו על השולחן בארוחות הרבות של חגי תשרי. אלא שבדרך כלל, לרוב, כוונות לחוד ומציאות לחוד. די קשה לאסוף מספיק יינות טובים באמת, להמלצה מכל הלב.
ערב ראש השנה תשע"ד מצאתי עצמי בסיטואציה שונה לגמרי בהשוואה לשנים עברו. מספיק יינות ראויים יצאו בתקופה האחרונה. הרשימה הורכבה בקלות. די במבט חטוף בה כדי למלא את הלב בשמחה. נראה שמה שעד לא מזמן נתפס כאלטרנטיבה של כמה משוגעים לדבר, הולך וקונה לו בהדרגה נחלה. שימו לב לזני היינות ברשימה: רוסאן, סמיון, ריזלינג, קריניאן, פטיט סירה. בדיוק הזנים שצריך ללגום בארץ מוכת חום, שהתזונה בה מושתתת, תשעה חודשים בשנה לפחות, בעיקר על תפריט ים תיכוני. אף אחד מהיינות המומלצים אינו עולה על 150 שקלים.
לצד מהפיכת הזנים, שצריך לקוות שאכן מתחוללת כאן, בולטים ברשימה הנוכחית שני דברים: ראשית, יש בה יינות לבנים טובים באמת. בעבר, היה קשה ללקט לבנים סבירים לרשימות החג. איכות הלבנים לעומת האדומים כאן ג'יעג'עה תמיד. אבל דומה שמתחיל פה תהליך, שיביא בהדרגה לסגירת הפערים.
לצד השיפור בלבנים, זו רשימה שמשמעותיים בה לא פחות גם היינות החסרים בה. אלה העמוסים, הכבדים, הריבתיים, המתפקעים מרוב עץ. אם ראש השנה היה חל בסוף דצמבר, ניחא. כשהוא מגיע בראשית ספטמבר, קצת קשה ללגום יינות כאלה. שנים רבות יחלפו, עד שעיקר תעשיית היין הישראלית יושתת על יינות המתאימים לאקלים ולאוכל המקומי. אמנם במספיק יקבים כבר נפל האסימון; רק שייקח זמן לשינוי הרגלים, שהוטמעו בקהל הצרכנים ב-25 שנות שלטון ללא מיצרים של הזנים הבורדלוזיים/אסכולת קליפורניה. החודשים האחרונים של שנת היין המסתיימת בימים אלה מוכיחים, שיש סיבה לאופטימיות.
שנה טובה ולחיים!
מונטיפיורי, לבן 2012 קליל, חסר יומרות וחביב
בלנד לא שגרתי וכייפי, על בסיס 70% פרנץ' קולומבארד ו-30% שרדונה מהרי יהודה. קליל, נעים וגסטרונומי. נציג סימפטי של יקב מונטיפיורי החדש, שחרת על דגלו הפקת יינות מזנים ים תיכוניים בעיקר. מעניין יהיה לחכות ליינות הבאים שלהם. 60 שקלים.
צ'ילאג, ויונייה 2011 - עושה כבוד לויונייה
ויונייה פירותי אך לא מתפקע, שכולו חן ואופי, מיקב הבוטיק האיכותי והחביב של אורנה צ'ילאג. יין שנחמד יהיה לזווג עם עוף, דגים ופירות ים, בארוחות ראש השנה וסוכות. 80 שקלים.
בנימינה רוסאן 2012 זמן לרוסאן
שאפו גדול ליקבי בנימינה על הבחירה לייצר יין המתבסס על רוסאן, זן דרום צרפתי, שמתאים ללגימה בישראל. זהו הרוסאן הזני הראשון בישראל, והוא מתחיל להמחיש מדוע לזן הזה צריכה להיות תוחלת אמיתית כאן. יין אופי לא יקר ונחמד. 73 שקלים.
כרמל, סינגל מויניארד, קאיומי ריזלינג 2012 אלזס זה כאן
בציר השנה שעברה של הריזלינג מכרם קאיומי היה מצוין. הבציר הנוכחי, מצוין כקודמו, מוכיח שמדובר במגמה. אם אתם בעניין של ריזלינג כמו שעושים בגרמניה ו/או באלזס, זה היין שלכם. יין OFF DRY (כמעט יבש), המתאים לא רק לדגים. כל מנה המושתתת על בשרים לבנים תתאים לו אף היא. 75 שקלים.
דלתון,סינגל ויניארד,סמיון,אלקוש 2012 במקום שרדונה
הזן, בה' הידיעה, המתאים ללגימה בישראל, כשמדובר ביינות לבנים. קשוח ומלא אופי מחד, פירותי ועולץ מאידך. יין שלא מפסיקים ללגום ממנו עד שתם ונשלם הבקבוק כולו. 99 שקלים.
בנימינה, רזרב קריניאן 2010 לקנות בארגזים
מאופק, מאוזן, מורכב ואלגנטי, וכל זה ב-79 שקלים בלבד. יותר מזה אנחנו לא צריכים. אדום שאפשר ללגום בקלות גם בקיץ. אם אתם בעניין של טיולי חג, זה היין שלכם למגל של הערב. קנו ארגז.
ויתקין, קריניאן 2010 הכי טוב ש-105 ש"ח יכולים לקנות
מופת של רכות וסטייל. מהיינות הטובים ביותר שיצאו בישראל בשנת היין היוצאת. 105 שקלים הם פרוטות עבור איכויותיו. תענוג ים תיכוני צרוף.
כרמל, סינגל ויניארד, קברנה סוביניון 2010 הקברנה החדש
קברנה סוביניון ישראלי הוא, כמעט תמיד, יין שכולו גוף ומאסה; גבר-גבר מופרז, שלא ממש מעורר עניין עמוק להתקרב אליו, שלא לומר לכונן איתו מערכת יחסים משמעותית. קבלו את "כרמל, סינגל ויניארד, קברנה סוביניון כרם סומקה 2010", להלן הגבר החדש. ככה כן ובהחלט צריך לעשות קברנה סוביניון: מתון ומאופק, רך ועמוק. יין שלוגמים לצד בשר טוב, ותפקידו ללוות את הבשר ולא להאפיל עליו. אידאלי לארוחת סטייקים. 120 שקלים.
עמק האלה, פטיט סירה 2009 הכי יין לצלעות ותבשילי כבש
מתובל היטב, מעט מעושן, רב רבדי, אך לא ריבתי. הפטיט סירה של יקבי עמק האלה, שכהרגלם מצ'פרים אותנו ביינות שכבר החלו להתיישן בתמחור שפוי להפליא, מיטיב לבטא את איכויות הזן המקסים. תענוג יהיה ללגום אותו לצד צלעות טלה או תבשילי כבש. 118 שקלים.
דלתון, סינגל ויניארד, שיראז, חושן 2011 - ממצטייני השנה
מוצאו של השיראז של דלתון, שהגיע לחנויות באחרונה, מכרם יחידני מושקע השייך ליקב. למרות שהוא מכונה שיראז (זן המזוהה עם תעשיית היין האוסטרלית), הוא מזכיר יותר סירה של עמק הרון, וטוב שכך. פירות שחורים ויבשים, תבלינים ומתינות מבורכת, הופכים את היין הזה לאחד האדומים היותר טובים שתוכלו להעלות על שולחן החג שלכם. 149 שקלים.
רקנאטי, קריניאן רזרב, בעל 2011, קלאסיקה בהתהוות
הבציר הראשון של היין הזה, שיצא לפני כשנה וחצי, היה אחד הרגעים המכוננים בהיסטוריה של תעשיית היין המקומית. קבלו את ממשיכו, יין הפרא מבציר 2011. נהדר כמו קודמו, מחזיק בכל המידות הטובות של קריניאן גבוה. רק 4,950 בקבוקים יוצרו מיין הפרא הזה, חלקם נועד ליצוא. שימו יד על בקבוק או שניים, לפני שלא יהיה. 150 שקלים.