יאם צ'ה: מצעד בנאליה בלתי משתמע

עיצוב בסיסי, תפריט קצרצר וביצוע חסר ייחוד, הופכים את יאם צ'ה, האסיאתית החדשה של יענקל'ה שיין, למקום סטנדרטי מדי. אבי אפרתי ביקר והגיע למסקנה, שבעל הבית צריך להתאמץ

  • יאם צ'ה
אבי אפרתי

שוכנת בצמידות לשיין אנד שארפ, מסעדת הסטייקים של שיין. יאם צ'ה איננה גדולה, מושתתת ברובה על בר בצורת ח', שסביבו, לאורך שלושה קירות, ממוקמים שולחנות נוספים. העיצוב בסיסי וענייני. את האלמנט האסיאתי מייצגים קני במבוק עבים, המוצבים באחד הקירות. גם התפריט בסיסי וענייני. כל כך ענייני, שלרגע נדמה שמדובר בעצם בקיוסק אסיאתי, לא במסעדה. 6 פריטים בקטגוריית "sides and salads", דים סאם משלושה סוגים, סקציית עיקריות קצרה, וזהו. הקינוחים מגיעים מהמטבח של שיין אנד שארפ. כשהולכים לשירותים מגלים, שאלו בכלל השירותים של שיין אנד שארפ.

כל הפרטים הללו לא היו נורא משמעותיים אם יאם צ'ה הייתה מתגלה כמקום מגובש זהות. מאחר שהארוחה שם השבוע הוכיחה, שהוא לא בדיוק כזה, הם רלוונטיים. תפריט קצר וענייני מוצדק כשהוא מספק אוכל מצוין, או לכל הפחות מוצלח וטוב מסוגו. כשהוא סתם סטנדרטי עד בנאלי, כמו זה שגילינו השבוע ביאם צ'ה, הוא הופך לחסרון. הזמנו לא מעט, והמנות שדגמנו התקשו לשכנע. יאם צ'ה לא הצטיירה כמקום שכולו השקעה, תשוקה ורצון טוב. מצעד הבנאליה חזר על עצמו באופן בלתי משתמע ממנה למנה. שום ייחוד קונספטואלי. שום איכויות חומרי גלם או ביצוע יוצאי דופן. לא, לא היו פאקים של ממש; הכל כמו שכתוב בספר. לא פחות, אבל גם לא יותר.

עוד בוואלה! NEWS

כשפופקורן דג פוגש את הדיקסי

רון יוחננוב
לכתבה המלאה
לרגע נדמה שמדובר בעצם בקיוסק אסיאתי, לא במסעדה (צילום: שרית גופן, יח"צ)

ספרינג רול וייטנאמי (39 שקלים) וסאם ג'אנג (32 שקלים) הוזמנו מסקציית התפריט המכונה "sides and salads". בדף האורז של הספרינג רול היו שרימפס, אטריות שעועית, גזר ועשבי תיבול. הוא היה לא יותר מסביר. סאם ג'אנג הייתה בעצם לחמניית באו מאודה, שעברה טיגון ובתוכה פורטובלו בתוספת אבוקדו, בצל ואיולי צ'ילי, בעלה חסה. מן מנת ביס שכזו, שהייתה, שוב, סבירה, לא יותר.

במחלקת הדים סאם של יאם צ'ה יש 3 אגפים, שבכל אחד מהם 3 אפשרויות. דגמנו אחד מכל אגף: עוף עם ירקות בבצק חיטה (24 שקלים), שרימפס עם ערמוני מים באגף הבצק השקוף (32 שקלים), ופטריות עם טופו משי בלחמניית באו (32 שקלים).

צר לי אם השורות הבאות, אלו שתתארנה את הדים הסאם, עומדות להישמע כמו אלו שקדמו להן, משהו ברוח "היה תקין, בנאלי, סטנדרטי וקצת חסר השראה". הכותב המנוסה והסביר יכול גם יכול להתאמץ ולאתר בארסנל מילים נוספות לתיאור החוויה, גם כשזו חוזרת על עצמה שוב ושוב בכל שלבי הארוחה. העניין הוא שגם המסעדן המנוסה והסביר, שברצותו לבנות מקום המייצר טעם ועניין, צריך להתאמץ. קצת לפחות. יאם צ'ה לא נראית כמו מקום שמישהו התאמץ בו על משהו.

כאלו היו גם הדים סאם. ללא כל עוולה אבל גם ללא טאץ' או חן כלשהו. בסדר, אבל סתם. תמצאו כאלו במספיק מקומות "על הדרך" מז'אנר "דים סאם סטיישן".

הזמנו שרימפס טום יאם עם באק צ'וי (79 שקלים) ועוף בקארי אדום (64 שקלים). השרימפס, בלאק טייגר למי שתהה מדוע המחיר כה מתון, היו נטולי עסיס. לא פשוט להשאיר עסיס בשרימפס שמוצאם במקפיא, אבל גם לא בלתי אפשרי. כאן לא הצליחו במשימה. הטום יאם, פחות מרק ויותר רוטב במקרה הנוכחי, היה בסדר, אף אם חף ממורכבות. אותו כנ"ל בדיוק אמור לגבי הקארי האדום, שבו נחו נתחי חזה העוף הדקים מדי. גם הם, אם תהיתם, היו מכובסים.

סטנדרטי וקצת חסר השראה. דים סאם

כשהגיע תפריט הקינוחים, עליו כתוב "שיין אנד שארפ", הושלמה לגמרי תחושת ה"באיי פרודקט". עוגת השוקולד (38 שקלים) הייתה ייצוג הולם לקלקולים, הטיפוסיים למסעדנות המקומית להמונים לדורותיה. לא מספיק קקאו, יותר מדי סוכר. מקדם השוקולדיות שלה היה נמוך. הגלידה לידה הייתה אוורירית ומתוקה מדי, ואם לא די בכך, פיזרו המון סוכר מסביב. זה הרגיש יותר כמו מנה לילדים מכורי ומסוממי סוכר, מקינוח אנין וראוי. המחיר – 340 שקלים לפני שתייה ושירות – מייצג ערך תמורה לא גבוה לכסף. לא אכלנו המון. הרוב היה יותר נשנושי מחלבוני.

יאם צ'ה היא, אם כן, יותר הערת אגב, ממקום משמעותי באמת. יענקל'ה שיין הקים מסעדות לרוב, מכל הסוגים, בתל אביב ובמקומות רבים על פני הכדור. נכון לעכשיו לפחות, מרגיש המקום החדש שלו כמו עוד קוויקי, אחד מיני רבים, על הדרך; כזה שאמור להביא ממון טוב בהשקעה מדודה. כדי שזה ישתנה, צריכים להתאמץ שם הרבה יותר.

יאם צ'ה. יגאל אלון 65, תל אביב. טל' 03-5364762. לא כשר.

יח"צ פסטיבל הקולנוע ירושלים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully