המוסד: אל ג'נינה

שנת הקמה: 1943

בעלים אז: אבו מאהר

בעלים היום: בנו של אבו מאהר, אבו עלי, הוא כיום הבעלים והמנהל הראשי. תחתיו, נמצא אחד מבניו: מוחמד עונאללה שמנהל גם הוא את המסעדה.

אז בתפריט: המקום התחיל כבית קפה קטן בתוך צריף שהגיש קפה, תה ואלכוהול. כמה שנים לאחר מכן נוספו מעט מנות של שיפודים. בשנות השישים, הפך אבו עלי את אל ג'נינה למסעדה שמגישה אוכל ערבי מסורתי.

היום תפריט: ההיצע של אל ג'נינה עמוס ומגוון. ניתן למצוא בו שלל מאכלים כמו ספיחה, קובה ממולאת בשר, סמבוסק שעושים במקום מדי יום, צוואר כבש ממולא בהזמנה מראש, מנסף, עלי גפן, מלוחייה, שיפודים על האש, דגים שונים, קישואים ממולאים, כנאפה מצוינת, וכמובן שמגוון סלטים שנעשים במקום כדוגמת סלט זעתר (בעונה), סלט עגבניות, סלט חצילים, טחינה, חומוס, מטבוחה ועוד.

אבו מאהר החליט לבסס את הצריף שלו בסמוך לכיכר המעיין והכנסייה, במרכז העיר נצרת. "פעם נצרת הייתה הרבה יותר קטנה מהיום אבל מאז ומתמיד היו בסביבה הזאת הרבה אנשים שיושבים ברחוב פה ומשחקים", אומר אבו עלי, "כל האנשים הגיעו לאזור הזה לכן אבא פתח דווקא פה, במוקד של העיר".

שנים בודדות מאז שנכנס אבו עלי לעסק הוא לקח את השליטה מידיו של אביו, אך אבו מאהר המשיך לעבוד במסעדה, עד שנפטר לפני כ- 15 שנה. תמונתו עדיין תלויה במקום ונוהגים בזכרו בכבוד רב. מלבד אבו עלי, לוקחים חלק במסעדה גם ילדיו, ובייחוד מוחמד.

הצוות של המקום מלווה את אבו עלי כבר שנים ארוכות מאוד, לעתים אפילו מעל 50 שנה. "מלצר שעובד פה רק 15 שנה נחשב צעיר", צוחק מוחמד, "האמת שזה אחד מהסודות של המקום. כי עובדים כאן אנשים שהתחילו פה כילדים. אבו עלי חיתן אותם ואז חיתן גם את הילדים שלהם. גם אני למשל, גדלתי פה בגינה ושיחקתי כאן כילד וכך גם אבא שלי".

כל בני המשפחה, שלהם גם קייטרינג וגן אירועים בסמוך לנצרת, נמצאים באל ג'נינה מדי יום ועובדים בה באדיקות. "כולנו כאן כל יום", מספר אבו עלי, "המסעדה עובדת 7 ימים בשבוע ואנחנו עובדים איתה משעת ארוחת הבוקר עם ארוחות בוקר של פול וחומוס ועד 12 בלילה".

על אף שכאמור, כל בני המשפחה תומכים בתפעול העסק, אבו עלי נושא את נטל רכש הסחורה והכשרת הטבחים. "כדי לשמור על זה שלאוכל שלנו יהיה כבר עשרות שנים את אותו הטעם הכי חשוב זה להביא סחורה טובה, שיהיה פה נקי ושמי שמבשל יידע איך להכין את הדברים", הוא אומר, "כל חומרי הגלם שלנו מגיעים מנצרת - אנחנו קונים כל יום ירקות מהספקים ובשר מהאטליז שאנחנו עובדים אתו כבר שנים. "אבו עלי הוא מנהל שנמצא בכל דבר פה מ-א' ועד ת' מהקנייה ועד ההגשה של המנה", מוסיף אחד המלצרים הוותיקים במקום, "הוא כל הזמן במסעדה ולא מנהל אותה מרחוק".

משפחתו של אבו עלי היא אחת המשפחות הוותיקות בנצרת ומתגוררת בה כבר מעל ל-250 שנה. אביו, פתח את אל ג'נינה בימים שלפני קום המדינה, שהיו לא פשוטים ליהודים ולערבים כאחד. "המצב הכלכלי היה קשה אז בכל הארץ, לא משנה אם היית ערבי או יהודי", מספר אבו עלי, "אנשים בקושי יכלו לשלם על קפה או תה, בטח שלא על בשר וסלטים או דברים כאלה. זאת הייתה תקופה באמת קשה". בהתאם לרוח התקופה, אל ג'נינה החלה כבית קפה שתושבי העיר (המועטים דאז), התרכזו בו ושיחקו משחקים כמו שש בש וקלפים.

בשנת 1964, נכנס לעסק אבו עלי. הוא עזב את בית הספר בגיל 14 והחל לעזור לאביו בבית הקפה המשפחתי. אט אט, החלו למכור באל ג'נינה גם אוכל והיא הפכה למסעדה הראשונה בנצרת. " כשאבא שלי היה פה הגשנו קצת קבבים, שישליק, ודברים קטנים לחטוף. הגדלתי בהדרגה את המקום והפכתי אותו למסעדה של ממש", מספר אבו עלי, "בשנות ה-60 התחלנו להגיש כאן עוד מנות מבשר טרי ואוכל ערבי אותנטי שאמא שלי זיכרונה לברכה לימדה אותי להכין. בהתחלה הייתי מבשל במטבח ועושה חומוס, טחינה, קובה או סלט ירקות טרי והיום, אני רק מתעסק בפן הניהולי".

אמו של אבו עלי לימדה אותו לעמול על מטעמים כמו עלי גפן ממולאים, תבשיל סידייה של דגים עם בצל, אורז וטחינה ועוד. המסעדה החלה לפרוח בשנות ה-60 וגם הישראלים לא איחרו להגיע. "באותה תקופה שלפני המלחמה ב-67 הישראלים היו מגיעים הנה בהתלהבות מהקיבוצים שבסביבה על משאיות, כי לא היו אוטובוסים. הם היו אוכלים חומוס, צ'יפס וחמוצים ומי שהיה לו כסף אכל גם שישליק. לכולם היה כיף. אחרי המלחמה לקח זמן עד ששבו דברים לסדרם".

לאל ג'נינה היו במשך השנים ועד היום אינספור לקוחות מוכרים אך אבו עלי אינו אוהב להתרברב באושיות הפוקדות את המקום. מספר שמות שכן הוזכרו כלקוחות המסעדה היו שמעון פרס, אהרון ברק, שרי אריסון, סמי עופר, גידי גוב, ריטה ועוד מגוון אנשים מכובדים. כמובן שבמהלך השנים אכלו במסעדה גם שלל סלבריטאים ערבים כמו למשל מחמוד דרוויש ועוד.

אחרי גלגוליה השונים של אל ג'נינה כבית קפה וכמסעדה, הגיע בשנת 1980 מהפך. "בשנת 1980 החלטתי להתחתן כאן במסעדה בחתונה הראשונה בנצרת שהייתה מעורבת, שישבו בה גברים ונשים יחד. אצלנו אכלו, שתו ורקדו ביחד", מספר אבו עלי. הצעד הזה, הוביל לכך שבמשך שנים, עד שנת 1995, פעלה אל ג'נינה בערבים כאולם אירועים מצליח ובשעות הבוקר והצהריים, כמסעדה לכל דבר. עד היום עדיין נערכים כאן אירועים.

"אחרי הגל של החתונות התחלתי לעבוד עם תיירים וגם אנשי עסקים ומבקרים מהמרכז. עד שנת 2000 בעצם לא היו כמעט מסעדות אחרות בנצרת. רוב הזמן הייתי לבד", אומר אבו עלי. כיום, יש כבר לא מעט מסעדות ערביות ומודרניות סביב אל ג'נינה ובכל זאת היא נחשבת למצליחה, אך לא למפורסמת כמו חלקן. "אבא שלי אף פעם לא פרסם את עצמו", אומר מוחמד, "הוא מאמין בפרסום מפה לאוזן והוא חושב שאנשים צריכים להעיד עליו ולא הוא על עצמו. אנחנו תמיד עבדנו בשיטה אחרת כי מסעדנות זה המקצוע שלנו ואנחנו לוקחים אותו ברצינות. לדעתי, מי שנכנס אלינו רואים את זה".

"היום יש הרבה מסעדות בנצרת אבל כולם הוקמו סביבנו", ממשיך אבו עלי ומוסיף, "יש הרבה יותר תחרות אבל אלה גם מסעדות שונות מאתנו. הן מגישות אוכל מודרני יותר, מנסות לעשות אוכל גורמה. ואנחנו, הולכים על האוכל המזרחי. אז יש הרבה שמחפשים גורמה, מנסים במסעדות האחרות ואז חוזרים אלינו. האוכלוסייה הערבית בנצרת לפחות, מחפשת לפעמים שינוי, אבל חוזרת למסעדה הקבועה ואוהבת בסוף את האוכל שהיא רגילה אליו. האוכל שלנו".

משהו בחזרה הזאת נובע גם מנוסטלגיה ומהעובדה שרבים מתושבי נצרת גדלו על ברכי אל ג'נינה. "הרבה אנשים אומרים לנו שזה לא העסק שלנו בכלל, זה הבית שלהם", מספר מוחמד, "תחשבי שמישהו עשה פה יום הולדת כשהיה בן 5 והיום הוא חוזר בגיל שבעים עם כל המשפחה שלו. ככה זה פה".

אותם מבקרים, גם בפערים של עשרות שנים לא יבחינו כנראה בשינויים רבים. מאז הקמה של אל ג'ינינה היא עברה מספר שלבי התפתחות. מצריף, למסעדה קטנה עם מרפסת וגינה רחבת ידיים ועשירה בעצים. בשנות השמונים נגזמו עצים רבים מלבד עץ התות הסימבולי בן המאה שאנשים תמיד מבקשים לשבת תחתיו, הגינה רוצפה והמסעדה שינתה את פניה למראה שמאזכר יותר גן אירועים. בקרוב, מתכנן מוחמד לשפץ את המסעדה, על מנת להפוך אותה למודרנית יותר, כמקום שפונה גם לאוכלוסייה הבליינית והצעירה של המגזר. "בשנים האחרונות הקהילה הערבית יוצאת יותר לאכול בחוץ והצעירים מחפשים אווירת אלכוהול ובילויים", מסביר מוחמד.

ומה עם הישראלים?
"יש שנים שהם באים יותר ויש שנים שמגיעים פחות. כי לפעמים מפחדים לבוא לנצרת. אבל באמת שאין מה לפחד".

מוחמד: "הטעם של האוכל שלנו, שנשאר אותו הדבר כבר יותר משישים שנה. בכנות, רק האוכל של אמא שלי יותר טעים מהאוכל שלנו".

אבו עלי: "כשמישהו עושה את העבודה שלו כמו שצריך, הוא ממשיך ומצליח. ואז זה עובד. הרי העבודה הזאת זה החיים שלי. אני עושה אותה כבר 50 שנה והיא עבודה קשה, אבל זה בדם שלי. אין בשבילי עבודה אחרת. זה המקצוע שלי".

מוחמד: "האוכל הטוב, שהוא גם אוכל איכותי וברמה גבוהה וגם יוצא מהלב".

אל ג'נינה. כיכר המעיין, נצרת. 04-6550292 . לא כשר

מוסד השווארמה של אריק: כתר המזרח
המוסד: הקבב המפורסם של יפו
המוסד: יונק - מלך הקבבים של חיפה