המוסד: מונקה - הקבב המפורסם של יפו

שנת ההקמה: 1949

בעלים אז: מוני סלומון (מונקה)

בעלים כיום: משה מג'אדלה

אז בתפריט
בימיה הראשונים של המסעדה המבחר היה מצומצם מאוד. הרשימה כללה את מרק השקמבה הבולגרי המסורתי (מרק קיבת פרה בבישול ארוך), קבבים, חומוס, סלט חצילים ומרק שעועית. זה הכול. את הקבב קיבלו כאן רק עם תוספת של בצל קצוץ ופטרוזיליה, בלי משחקים.

היום בתפריט
הקבבים נותרו כוכבי המקום עד היום אך התפריט התרחב עד מאוד. כיום ניתן לאכול במונקה את כל סוגי הבשרים – צלעות כבש, אנטריקוט, פילה בקר, פרגיות, ריאות במיץ ועוד; בין המנות המככבות של ישנה גם מוסקה, ממולאים, מרקים כמו עדשים או מרק יוגורט קר, לוטיניצה - סלט בולגרי עם פלפלים קלויים, חצילים וגזר, וקינוח מונקה שמשלב חצי בוואריה וחצי מוס.

בשנת 1949 פתח סלומון את מסעדת מונקה וקרא לה על שמו. בבולגריה, היה לסלומון דוכן קטן שבו מכר רק קבבים וכשעלה לישראל והשתכן ביפו, שהייתה אז בירת הבולגרים של המדינה, החליט לפתוח מסעדה. "הוא היה מומחה אמיתי לקבב", אומר מג'אדלה.

מג'אדלה עצמו הגיע למסעדה לפני מעל ל-50 שנה, כשהיה בן 14. אביו, שלח אותו לחפש מקצוע וכשהנ"ל לא מצא את עצמו כעובד מוסך, הסתובב ביפו ופגש בסלומון שהציע לו עבודה. מג'אדלה החל לעבוד במונקה כשוטף כלים ולאט לאט התקדם למלצרות ואז עבד כטבח, לאחר שסלומון העניק לו הזדמנות להתקדם. "לא הרבה זמן אחרי שהתחלתי כשוטף כלים, הגרילמן שעבד פה עזב וסלומון אמר לי, 'תפוס את הגריל ונראה אותך'", מחייך מג'אדלה, "מאז התחלתי להתקדם ואני המנהל בפועל של המסעדה כבר מעל 20 שנה".

את סלומון, שנפטר בגיל 95, מכנה מג'אדלה "הזקן", משום שהיה איש עבודה אמיתי שעבד במסעדה עד ליומו האחרון. "הזקן בחיים לא ישב בצד אלא אפילו הזיז כיסאות, גם אחרי גיל 90", אומר מג'אדלה, "הוא לא הטיפוס שגמר את הקריירה ונרגע. היו לנו יחסים מצוינים והוא אהב אותי כמו בן. תמיד רצה שאהיה פה אחריו". בנו של סלומון, אליהו חלפון ואשתו דינה עבדו אף הם במסעדה תקופה ארוכה בשנות השמונים. דינה עבדה במטבח (ולימדה את מג'אדלה על סודות האוכל הבולגרי) וחלפון שימש כבעלים עד שהשניים התעייפו והורישו את המסעדה למג'אדלה, שהיה ביחסי חברות מצוינים עמם.

לפני כשמונה שנים נפטרו גם אליהו ודינה וכיום הבעלות הרשמית על הנכס בו שוכנת מונקה נתונה לאחיינים של דינה (לזוג עצמו לא היו ילדים), אך הבעלות הפיזית היא של מג'אדלה, שמתפעל את המקום, מגיע אליו מידי יום ומכיר את כל הלקוחות בו ואת מה שכל סועד מזמין. "אמנם הנכס רשום על שם מישהו אחר אבל אני פה עוד מאז שאליהו נתן לי את המפתחות ואמר 'תנהג אתה'", אומר מג'אדלה בצניעות, " את המסעדה הזאת לא יתנו למישהו אחר".

בשנותיה הראשונות הייתה מונקה מעין חמארה בולגרית. "כל הבולגרים היו באים לכאן, שותים עראק ואוכלים קבבים", מספר מג'אדלה, "לאט לאט, המקום התפתח לכדי מסעדה אבל עדיין היווה מקום מפגש לבולגרים. היו באים הנה למשל אחרי משחקים של מכבי יפו ואם זה היה משחק שהם ניצחו בו, כל האוכל בשולחן היה על חשבון הזקן".

בשנות החמישים הייתה יפו מלאה בבולגרים ומונקה הייתה המסעדה הראשונה באזור שסיפקה את האווירה והאוכל הביתי. "יפו נקראה אז סופיה הקטנה וזה היה מרכז של העדה הבולגרית, לכן הזקן פתח דווקא פה את המסעדה. איפה שהלכת שמעת בולגרית, אפילו שלטים בבולגרית היו ברחובות".

"באופן היסטורי ועד היום, המסעדה פתוחה מתשע בבוקר, כי הבולגרים אוהבים את מרק השקמבה על הבוקר", מחייך מג'אדלה, "במיוחד בחורף, בשבילם ככה פותחים את היום".

האווירה במונקה הייתה ונותרה ביתית. גם סלומון וגם מג'אדלה הכירו כל לקוח וקיבלו אותו כמשפחה. "בעבר, הייתה לזקן תקליטיה יוונית במסעדה", נזכר מג'אדלה, "כל היום הוא השמיע רק מוסיקה יוונית והבולגרים מאוד אוהבים את המוסיקה הזאת. וכולם ישבו פה, שמעו מוסיקה, שתו עראק ואכלו כמה קבבים".

אך לא כל התקופות במונקה היו זוהרות וחיוביות. "היו פה שנים קשות בזמן המיתון של שנות השבעים", אומר מג'אדלה, " לא היו ממש לקוחות והייתה ירידה דרסטית כי ממש כולם הרגישו את המיתון. ישבנו במסעדה 3-4 שנים בלי לעשות כלום. אבל אף פעם הזקן לא חשב לסגור ולא פיטר אפילו עובד אחד, הוא אמר שהיינו אתו בתקופה הטובה ונישאר גם עכשיו כשקשה".

כיום, פועלת המסעדה רק עד השעה שמונה בערב, אך בעבר הייתה השכונה שוקקת בשעות הלילה ומונקה הייתה מוקד גם בשעות הקטנות. "בעבר היו ביפו המון בתי קולנוע. וממש פה בסמוך היה בית קולנוע אילת", מספר מג'אדלה, "אנשים סיימו לראות את ההצגה האחרונה של הסרט ואנחנו היינו מחכים להם באחת עשרה בלילה. היום המוקד של יפו עבר יותר לכיוון של הים והנמל והשכונה שלנו נותרה ריקה בלילה. יש פה פחות תנועה, לכן, כבר לפני עשרים שנה התחלנו לסגור מוקדם יחסית".

למרות שמונקה אינה מסעדה כשרה ובימי שבת משתרך כאן תור ארוך לבליסת קבבים, בימי שישי, כמנהג היסטורי מימי סלומון, המקום נסגר בשעה ארבע. "הזקן עבד שבעה ימים בשבוע אבל שישי היה החופש היחידי שלו", מחייך מג'אדלה, "הוא אמר שיום שישי זה בשביל להירגע ולשחק קלפים. אז עד היום אנחנו סוגרים מוקדם ביום הזה".

בהתחלה, הגיעו למונקה כמעט ורק בולגרים והיום יש במקום לקוחות מכל צבעי הקשת ביניהם חיילים, קצינים, כתבי טלוויזיה, שרים, חברי כנסת ועוד. המיקום של המסעדה בקרבת תחנת הרדיו גלי צה"ל, מביא אליה לעתים קרובות מפורסמים מתחום התקשורת כמו חיים יבין שפקד את המקום עם כל כתבה שביצע באזור, רזי ברקאי, אבי בניהו ועוד. "אנשים שאוהבים את האוכל הזה באים הנה במיוחד אפילו ממקומות רחוקים כמו נהריה או אילת", מספר מג'אדלה, "יש כאלה שמגיעים לאכול כאן וכשהם מסיימים הם לוקחים מאתנו קבבים גם לכל יתר החודש".

דינה, אשתו של אליהו חלפון (בנו של הבעלים המקורי), פיקדה זמן לא מועט על המטבח של מונקה ולימדה את מג'אדלה איך להכין את המנות הקלאסיות. עם חלוף הזמן, החליט מג'אדלה להוסיף מנות משלו לתפריט על מנת לגוון ומאז, השתלבו בתפריט מנות כמו מוסקה, ממולאים של עלי גפן, פלפל, כרוב, קישוא או חציל ומנות בשר נוספות. "יש פה לקוחות שבאים מדי יום ולכן הוספתי עוד דברים שיהיה גם לאנשים גיוון. בכל פעם אני מוסיף משהו. בעבר שמתי שלטים במקום, כדי שאנשים יידעו שיש כאן עוד דברים חוץ מהקבבים. רציתי שיהיה מבחר ולקח לאנשים זמן להתרגל, אבל לא משנה מה, הכי הולך פה זה תמיד הקבב".

ולא בכדי, הקבב של מונקה הוא אוורירי וטעים, עשוי על פי המתכון שהביא עמו סלומון מבולגריה. "הקבב הבולגרי הוא לא כמו קבבים אחרים", אומר מג'אדלה בהתלהבות, "הוא אוורירי וקל לעיכול. אין לו תיבול מסובך ואני לא שיניתי את המתכון מעולם- סוס מנצח לא מחליפים. עשרות שנים לקבב יש את אותו הטעם, בלי שום שינוי. רק שאם פעם הגישו אותו בליווי בצל ופטרוזיליה, היום הוא מגיע עם חומוס, צ'יפס וסלט או אורז שעועית. באופן כללי, לא שיניתי שום מתכון שהיה קיים בזמן הזקן, רק הוספתי מנות".

חזותית, מונקה כמעט ולא השתנתה במהלך השנים הרבות לקיומה. מג'אדלה עשה שינויים קוסמטיים אך המהות הפשוטה של המקום נשמרה. בפנים המסעדה כיסאות ושולחנות עץ פשוטים ובחוץ ריהוט פלסטיק צנוע. הצניעות זולגת גם אל המחירים במונקה שכמעט לא השתנו בשנים האחרונות, על אף העלייה במחיר חומרי הגלם. "אני שומר על מחיר זול כבר שנים של כי אני לא יכול לפגוע באנשים. אני יודע שיש כאלה שקשה להם", אומר מג'אדלה, "אם אני מעלה לפעמים בשקל או שניים אני ממש מרגיש את הכעס כי אנשים מרגישים פה בבית ואני מבין שיש אנשים שאין להם כסף. פעם, לפני 50 שנה מנת קבב עלתה פה 2 לירות. היום, למרות שמאוד קשה לסחוב בתחום הזה בלי להעלות מחירים, אנחנו עדיין מסתדרים ".

על אף הקשיים, מג'אדלה מגיע למונקה מדי יום ואוהב את המסעדה אהבה גדולה. אפילו את הקניות של חלק מחומרי הגלם למטבח, הוא עושה עם הטנדר הפרטי שלו, מדי בוקר. "אני אוהב את העבודה הזאת. זה קשה אבל אני לא יכול בלי זה", הוא מספר, "אם יום אחד אני לא בא, מתחיל לגרד לי. לפעמים אני מגיע אפילו כשאני בחופש. אני הכי אוהב כאן את האנשים, לקוחות מפרגנים ואוהבים".

בעבר, הייתה מונקה בין המסעדות הבולגריות היחידות באיזור וכיום נוצרה תחרות עם מסעדות נוספות, אך מג'אדלה אינו מתרגש. "אני לא מפחד מתחרות. יש לנו את השם הטוב בעיר מבחינת שקמבה וקבבים וכמה שלא מנסים במקומות אחרים אצלנו הכי טוב", הוא אומר, " היום יש גם רטרו לאוכל הזה, אנשים מחפשים אותו יותר ובאים גם הרבה לקוחות צעירים שאוהבים מאוד לאכול פה".

"הפשטות והביתיות של המקום הם הסוד. זאת לא מסעדה עם כוכבים שאנשים שואלים את עצמם אם יספיק להם הכסף או לא. פה, יושבים אחד ליד השני בשולחן אחד, אם אין איפה לשבת. כולם יושבים יחד ומצטרפים לשולחן של אחרים. אין פה קטע של פרטיות, כולם מדברים אחד עם השני ובסוף נהיים חברים".

"הסוד הגלוי ביותר זה שהבולגרים מפרגנים אחד לשני, אוהבים אחד את השני ושומרים אמונים. אם בולגרי נהנה במסעדה שלך, הוא לא יחליף אותה גם עוד 100 שנה", אומר מג'אדלה, "יש לנו כאן במונקה כבר דור חמישי של בולגרים שמגיעים הנה. אני מכיר פה את הסבתות שבאות עם הנינים שלהן. אחרי הכול 50 שנה אני כאן וזה חתיכת זמן".

מונקה. יהודה הימית 15, יפו. 03-6820723. ראשון- חמישי, שבת 9:00-20:00, שישי 9:00-16:00. לא כשר


המוסד: מסעדת הדגים של אילת
יונק - מלך הקבבים של חיפה
יאקימונו: מוסד האוכל היפני של תל אביב