מתישהו לפני 10,000 שנה, ככל הנראה באזורינו, בני האדם החלו לגדל צמח בר שתרמיליו הניבו זרעים ירוקים קטנים ומזינים, הלוא הם האפונה. מהמזרח התיכון היא התפרשה מזרחה להודו וסין, ומערבה לאירופה.
מה לגבי איזה פודינג אפונה?
בימי הביניים בבריטניה מרק אפונה מיובשת, או peas soup, היה המאכל הקבוע כמעט בקרב כל האוכלוסיה, ורוזנים ועד איכרים העריצו את יכולה של האפונה למנוע רעב. שיר ילדים עתיק ששרד עד היום מתאר כמה האפונה הייתה חיונית לחיים היומיומיים. פודינג אפונה, גרסה סמיכה ומאודה של המרק, נכנסה לראש של מיליוני ילדים בגנים עם השיר המרגש:
"Peas pudding hot, pease porridge cold,
Peas pudding in the pot, nine days old;
Some like it hot, some like it cold,
Some like it in the pot, nine days old"
בימינו קשה לדמיין בכלל איך אפשר לאכול דייסת אפונה בת 9 ימים, כשהיא כל כך טעימה טרייה, אבל הקונספט של לאכול אפונה טרייה ולא מיובשת התחיל רק במאה ה-17, כשחקלאים הולנדיים הצליחו לזהות מוטציה בקרב צמחי אפונת השדה שגידלו. המוטציה הזאת הניבה בתרמיליה אפונים טריים רעננים, שניתן היה לאכול ללא כל בישול. מהר מאוד החקלאים הצליחו לבודד את המוטציה וכך באה לעולם אפונה הגינה שאותה אתם יכולים למצוא עכשיו במקפיא הקרוב לביתכם.
השיר על פודינג אפונה בן 9 ימים
בתקופה שלאחר גילוייה, אפונים ירוקים טריים ורעננים נחשבו שכמאכל השמור לבני האצולה. בהמשך המאה ה-18, אימצו להם הבריטים מנהג של גידול וטיפול אפונים, ועד
1900 פיתחו יותר מ-1,000 זנים מובהקים של התרמיל העליז.
ותודה למנדל
אני לא יכול לכתוב כתבה על אפונה בלי להקדיש פסקה לגרגור יוהאן מנדל, הנזיר האוסטרי שנתן לעולם את הבסיס לתורת הגנטיקה. כמו רבים מבני זמנו (אנחנו עכשיו באמצע המאה ה-19), מנדל נהג לגדל אפונים בגינתו. יום אחד הבחין כי צמחים זהים של אפונה מפתחים מאפיינים שונים, והוא סוקרן מאוד לגבי המנגנון שיצר את ההבדלים האלו.
הוא החל בסדרת ניסויים במהלכה נטע, גידל וטיפל יותר מ-28,000 צמחי אפונה, ובסופה כתב מסמך שיהפוך להיות הגנטיקה המנדליאנית, בה מזוהים לראשונה תכונות דומיננטיות ורצסיביות. המחקר שלו פורסם אך לא התגלה עד תחילת המאה ה-20, ובזכותו יש לנו את תורת הגנטיקה המודרנית.
אפונה לא סינית
במאה ה-17 זו פותחו בהולנד אפונת הגינה אפונת השלג, או כמו שאנחנו קוראים לה, אפונה סינית. למה קוראים לאפונה סינית אם היא בכלל הגיעה מהולנד שאלתם? ובכן, סוחרים פורטוגזים הביאו את האפונה הסינית למזרח הרחוק (לא קראו לה אז אפונה סינית, והם גם לא דיברו עברית כמובן), שם היא תפסה פופולריות עצומה, מספיק כדי לנכס לעצמה בעלות על סוג האפונה, לפחות בשפתינו.
אגב, הצרפתים קוראים לאפונה הסינית mangetout, משמע לאכול הכל, מכיוון שבאופן מאוד פורץ דרך לתקופה, בזני אפונה אלו התרמיל הנושא את האפונים אכיל לחלוטין; הוא אינו מפתח את הסיב הלא אכיל (ליגנין שמו, למקרה שתהיתם) שבו מתאכסנת האפונה הרגילה.
מר פריזר
חוזרים לאפונת הגינה. עונת האפונה הטרייה קצרה מאוד עכשיו היא בתחילתה ובמאי כבר לא נראה אותה עוד, וכדי ליהנות מהטעם הטרי, עוד לפני 100 שנה פנו לכוח הקור, והחלו להקפיאה. כיום, 90% מהאפונה שנמכרת בארצות הברית הנה קפואה, ובהרבה מקרים אפונה קפואה עדיפה על אפונה טרייה מיושנת.
ברגע שתרמיל האפונה נקטף, הסוכרים שבו מתחילים לשנות צורה לעמילנים, ומאבדים את המתיקות והרעננות שלהם. עד 40% מהסוכרים שבאפונה יכולים להפוך לעמילן ב-24 השעות שעברו מאז הקטיף. ההקפאה עוצרת את התהליך זה, ומשאירה את האפונים מתוקים ויציבים.
ואם בכל זאת רוצים טרייה
אפונת הגינה הטרייה החלה לבצבץ בשווקים לפני כחודש, ועד מאי תעלם לחלוטין. בהמשך לאמור בפסקה הקודמת, עם האפונה הטרייה אין משחקים: קונים ומבשלים. ככל שתחכו איתה יותר זמן כך היא תהיה פחות מוצלחת. ברגע שחילצתם אותם מן התרמיל, כל מה שהאפונים החמודים צריכים זה קצת חום כדי לשחרר מתיקות ופריכות יוצאי דופן.
איך מבשלים עם אפונה?
3 מתכוני אפונה מהמטבח הערבי
מתכון לאפונה ירוקה מאודה