יגאל מרקולוביץ' ואשתו אנה היו בסך הכול עוד זוג ישראלי טיפוסי שחלם לפתוח מסעדה אך הבין שבמצב הכלכלי הנוכחי, לא יהא זה חכם לצאת להרפתקה קולינרית בישראל. אבל, בניגוד לרבים אחרים, במקום לוותר על החלום או לפתוח עוד מסעדה תל אביבית שתסגור אחרי שמונה חודשים, החליטו השניים להעתיק את הפנטזיה הרחק לקוסטה ריקה.
לפני מספר שבועות פתחו בני הזוג יחד עם שותף ישראלי נוסף בשם ארז יצקן שמתגורר בעיירה סנטה תרזה שבקוסטה ריקה מזה 9 שנים, מסעדת שף אסיאתית חדשה בשם קטאנה. "אני מגיע מתחום הקולינריה", מספר מרקולביץ', "ניהלתי את מסעדת הדסון ברמת החייל במשך שלוש שנים ולאחר מכן ניהלתי את מסעדת המזללה של השף מאיר אדוני בתל אביב. אשתי ואני, רצינו להפוך לעצמאים אבל הבנו שלפתוח מסעדה בתל אביב זה סיכון גבוה מדי לאור התחרות הרבה ויוקר המחיה לכשעצמו דחף אותנו לרדת מהארץ. האמת היא, שבחיים לא ביקרנו בקוסטה ריקה לפני כן אבל הרגשנו שאין לנו מה להפסיד".
החיפוש אחר יעד חדש למסעדה ולחיים בכלל, הביא את יגאל ליצור קשר עם חבר ותיק מהתיכון שמתגורר בקוסטה ריקה, כדי לשאול על החיים שם. "אחרי חודש של שיחות בסקייפ החלטנו להפוך לשותפים ולפתוח יחד מסעדה", הוא מספר, "ידענו בדיוק מה אנחנו רוצים להביא למקום ולהגיש שם וידענו שאנחנו רוצים שזאת תהיה מסעדה אסיאתית".
את השף של מסעדת קטאנה, בחר מרקולביץ' גם כן עוד בישראל, בהמלצתו של הבוס לשעבר מאיר אדוני. "שיתפתי את מאיר בחלום והוא המליץ לנו לקחת את אלכס ניקולסקי, שהוא שף שמאוד התרשמנו מהידע והיכולות שלו וידענו שעם המנות שלו אפשר יהיה לנצח", מסביר מרקולביץ', "אז הגענו עם הרעיון ביד מהארץ ויישמנו אותו כאן בסנטה תרזה".
ניקולסקי קיבל את הצעתו של מרקולוביץ' תחילה במועד לא מתאים בו היה עסוק במיזם עם השף שאול בן אדרת בתל אביב. אך בניית המסעדה התעכבה ומשעזב ניקולסקי את מסעדת מר וגברת לי הוא החליט לשתף פעולה עם המסעדה החדשה בניכר ואף העניק לה את שמה. "סיימתי את הפרויקט עם שאול ובזמן שבניית המסעדה בקוסטה ריקה התעכבה התפתחתי עוד במטבחים אסיאתיים אחרים כמו מטבח תאילנדי, סיני והודי עד תחילת ההרפתקה בסנטה תרזה".
אחרי תקופת ההמתנה, לפני כחודש וחצי, ניקולסקי ארז את חפציו וטס להרים מסעדה מאפס תוך 30 יום. "הייתי צריך לפתוח מסעדה בחודש", הוא מסביר, "אספתי המון חומר לפני שהגעתי ועבדתי 17 שעות ביום. כשהגעתי התחלנו לחקור את המקום מבחינת חומרי גלם. הגענו לחנויות אסיאתיות שהיה צריך להוריד מהמוצרים שם אבק מרוב שלא משתמשים בהם אבל גיליתי לצדם גם המון פירות טרופיים שאין בישראל כמו קוקוסים שונים ואננסים ענקיים שעולים שקלים בודדים, לצד מגוון דגים טריים מדהימים ופירות ים".
ההחלטה לפתוח מסעדה מושקעת דווקא בסנטה תרזה הייתה מחושבת מאוד. "לאזור הזה מגיעים תיירים מכל העולם", מסביר ניקולסקי, "אבל באופן מוזר אין בו כמעט מסעדות טובות. יש המון אנשים שמגיעים כמו גולשים ומפורסמים, כשאני הייתי שם ראיתי למשל את מל גיבסון על הבר והיום קיבלתי הודעה שמאט דיימון הגיע. ובתוך כל זה אין מענה הולם לאוכל ומשהו שמאוד חסר שם זאת מסעדה אסיאתית כי זה מטבח בריא ורענן וזה בדיוק הקהל שמחפש אותו". וכמו כל מקום שיש בו הזדמנות עסקית מרעננת, לא מעט ישראלים מזהים את הפוטנציאל ופותחים בו עסקים. "בסנטה תרזה יש קהילה גדולה של ישראלים שמתפרנסים מתיירות ונדל"ן", מסביר מרקולוביץ'.
קטאנה, שקרויה על שם חרב הסמוראים המפורסמת, נמצאת במרכז הכפר התיירותי צמוד לנהר וסביבה ג'ונגל פראי. היא מכילה 80 מקומות ישיבה ובתפריט שלה מגוון מנות טבעוניות ומנות ללא גלוטן. "התפריט כולל נציגות ממטבח וויאטנמי, תאילנדי, סיני, הודי ויפני", מפרט ניקולסקי, "מכל המטבחים הללו לקחתי את הדברים שאני הכי מתחבר אליהם. למשל את הסושי והסשימי מהמטבח היפני, או את הלחמניות המאודות וההר גאו מהמטבח הסיני".
כך, בין המנות שמגיש ניקולסקי במסעדה ניתן למצוא ספרינג רול עוף עם פרגית קצוצה, שום כתוש ופלפל לבן ברוטב דגים, קרם קוקוס טרי, אבוקדו, ונענע מוגש בעלה אורז עם סלסה חלפיניו, יוזו ומירין; הר גאו טבעוני נטול גלוטן עם בטטה אפויה, פולי סויה מרוסקים, בצל לבן מקורמל, זרעי כמון קלויים, שמן זית ומלח בבצק עמילני מאודה; כדורי תמרי יפניים עם טונה ולוקוס לבן עם רוטב דאשי פונזו ג'ינג'ר בצל ירוק ופטרוזיליה מסולסלת; בננה רוטי על הפלאנצ'ה ברוטב טופי ובננה, צרוב בחמאה מזוקקת עם קולי מנגו, צ'יפס קוקוס, וחלב מרוכז ועוד.
כרגע, חזר ניקולסקי לארץ מקוסטה ריקה לתקופה, אך הוא מתעתד לשוב לקטאנה בדצמבר, שיא עונת התיירות ולשכלל את התפריט. "עוד לא הספקתי לעשות שם דברים שאני מתכנן אבל בסיבוב הבא שלי שם זה יקרה, יש עוד המון לאן להתפתח", הוא מסביר, "בהתחלה, לא ידעתי עוד לאן אני הולך לכן לא התחייבתי לתקופה ארוכה אבל עכשיו אני בטוח שאגיע לשם להרבה זמן. =אני מאוד נהנה שם ואנחנו עושים הכול כמו שאמור להיות במסעדה, לאט ובזהירות. זאת גם הסיבה שבחרתי את השם קטאנה למקום, כי זה מסמל מבחינתי משהו מאוד שקט אבל מדויק, כמו החרב הסמוראית שהיא מוצר שעובדים עליו בשקט וגאווה והיא יוצאת מאוד מדויקת, איכותית ומקצועית".