ראש השנה הולך ומתקרב, הזדמנות מצוינת להכיר לעומק את הרימון, אחד מהסמלי החג והפירות החשובים בהיסטוריה. שמו הלועזי, pomegranate, מגיע משילוב של שתי מילים בלטינית: הראשונה - pome, תפוח, והשנייה, granate, משמעותה מלא זרעים. כמו התאנה, שמבשילה על העץ, ובניגוד לאבוקדו או לאפרסק, שצריכים זמן כדי להגיע לשיא הטעם והמרקם, לרימון אין לאן להשתפר החל מרגע הקטיף. הרימונים נקטפים בימים אלו בכל רחבי הארץ, ואלו שתמצאו בשווקים בעוד מספר חודשים הם אותם רימונים שקוטפים עכשיו שאוחסנו בקירור זמן ממושך.
רימון בתנ"ך ובמיתולוגיה היוונית
הרימון הוא אחד מהפירות העתיקים שמכירה הארץ. הוא נזכר בתנ"ך עשרות פעמים, ולא רק במשמעות המילולית, והוא כמובן אחד משבעת המינים בהם נתברכה ארצנו. בעוד נהוג לחשוב שהפרי אסור שאכלה חווה בגן עדן היה תפוח, מלומדים מסוימים חושבים שדווקא הרימון היה הפרי שסילק אותה ואת אדם מגן עדן (וזה די הגיוני בהתחשב במיקום הגיאוגרפי של גן עדן באזור הפרת והחידקל, ובעובדה שהתפוח כמו שאנחנו מכירים הגיע בכלל מסין, אבל זה כבר לכתבה אחרת).
שלמה המלך משתמש בו בכדי לתאר את היופי הנשי בשיר השירים (פרק ד' פסוק ג') "כחוט השני שפתותייך, ומדברך נאוה; כפלח הרימון רקתך, מבעד לצמתך", והרבה לפני כן, בספר במדבר, בני ישראל מזכירים למשה כמה הוא לא בסדר שהוא הוציא אותם ממצרים והביא אותם למדבר (פרק כ' פסוק ה') "ולמה העליתונו, ממצריים, להביא אותנו, אל-המקום הרע הזה: לא מקום זרע, ותאנה וגפן ורימון, ומים אין, לשתות". בהמשך לתלונה זו נגזר על משה לא להיכנס לארץ ישראל, מכיוון שלא דיבר אל הסלע כמו שאמר לו ה', אלא הכה אותו (ובכך לא מילא אחרי דברי האל), ואז יצאו ממנו מים.
לרימון משמעות חשובה גם ככלי תפילה - רימונים הוא שמם של הקישוטים הכדוריים אשר מעטרים את ספרי התורה המפוארים שבבתי הכנסת - קישוט שנהוג עוד מימי מתן התורה (ועוד על זה בספר שמות פרק לט פסוקים כד-כו).
גם בקרב תרבויות ים תיכוניות אחרות בלט הרימון. גביעים בצורת רימון נמצאו בהריסות של טרויה העתיקה, והיה לו תפקיד חשוב בסיפור מן המיתולוגיה היוונית של פרספונה והאדס, אל השאול. פרספונה הייתה נערה יפה שמחה וטובת לב שבמקרה הייתה גם בתם של זאוס ודמטר, האלים החשובים באולימפוס. האדס, שגר בשאול החם והלח, נדלק עליה וחטף אותו אליו. רגע לפני שהושבה אל בית הוריה, נתן לה האדס טעימה מגרעיני רימון, פרי השאול, שגרמו לה לחוש געגועים עזים אליו בכל פעם שהייתה מעל לאדמה. הסיפור המיתולוגי הזה הוא ה"הסבר" של היוונים לעונות השנה.
גרגרים של טעם
בטח שמתם לב שהרימון מחולק לתאים. הקרום שמפריד בין התאים התפתח כמנגנון הגנה מפני תולעים ושאר חרקים. מסתנן לא רצוי שנכנס לתא אחד יגיע עד לקרום הזה, יבין שהוא ממש לא טעים ולא ירצה לחצותו. בגלל שהוא נועד להיות גורם דוחה, קרומי הרימון מכילים תרכובות חמוצות מרירות ובעיקר עפיצות (תחושת יובש שנשארת על הלשון, נגרמת גם מיינות אדומים צעירים ומתמרים צהובים), והכוח הכימי שלהן כל כך גדול שבעבר השתמשו בהם לייצור עורות. כשאתם שותים מיץ רימונים שנסחט מחצאי רימון שלמים, הוא יהיה יותר עפיץ וחומצי מהגרגרים לבדם, בגלל שהתרכובות שהקרום הזה מכיל נסחטות אל המשקה שלכם.
מדברים על גרגרי הרימון, נהוג לחשוב שברימון יש 613 גרגרים, סימן לתרי"ג מצוות. זה אולי נכון לגבי רימונים מסוימים, אבל בגדול מספר הגרגרים ברימון נע בין 400 ל-1,000, תלוי בזן. גם צבע הגרגרים יכול להשתנות - מאדום בוהק לורוד ואפילו (חכו לזה) לצהוב.
לקראת ראש השנה יציעו לכם בסופרים לקנות שי לחג: כלי עזר לפריטת רימונים. אם אתם יודעים מה טוב לכם תדלגו עליו (ועד עוד גדג'טים שעושים רק מלאכה אחת) ופשוט תשתמשו בכף עץ מעל קערה כדי לחלץ את הגרעינים. חוצים את הרימון וכשהוא ממוקם מעל הקערה. מכים בו נמרצות והגרגרים פשוט יפלו החוצה.
ברגע שחילצתם את הגרגרים, יש בידיכם אוצר קולינרי רב עוצמה, שמקפיץ את הצבע של מנות, מלא במתיקות וחמיצות מיוחדת ומתפצפץ בפה בשמחה רבה.
אני אוהב להשתמש בגרגרי רימון כדי לקשט כל סלט, במיוחד סלטי עשבי תיבול כטאבולה ודומותיו, ולעיטור תבשילי בשר ועוף. מיץ רימונים גם הוא יכול לשמש כנוזל רב מעלה, ולהיות בסיס לתבשילים ורטבים. כשלוקחים את מיץ הרימונים ומצמצמים אותו מקבלים את רכז הרימונים - סירופ חמוץ מתוק שיכול להוות בסיס לויניגרט לסלט, לשמש במרינדות לעוף (הולך מעולה עם פרגיות) או להצטרף ליין אדום ליצירת רוטב סמיך לבשר צלוי.
שיהיה בתיאבון ואל תשכחו להיות מלאים במצוות, כרימון.
איך בוחרים רימונים?
מעל 50 מתכוני רימונים
איך מכינים רכז רימונים?