האיש שמדבר מהבטן

כשעמית אהרונסון פתח לפני ארבע שנים בלוג אוכל, הוא לא שיער בנפשו שישאיר חותם כה מהותי על הקולינריה הישראלית. הכתיבה בבלוג היא שהובילה אותו לפתח את פינת חדשות האוכל בתכנית הערב של גיא פינס, שבה עסקו לראשונה בטלויזיה באוכל ממקום של דיווח חדשותי על מסעדות שנפתחו, טרנדים ועוד. הפינה הפכה לסוג של תנ"ך עבור פודיז שחיכו לה כדי להתעדכן לגבי המקומות הכי חמים כרגע. ואז לפתע, לפני יותר משנה, החליט לקחת פסק זמן ולנסוע ללימודי גסטרונומיה באיטליה.

מה זה אומר בעצם לימודי גסטרונומיה?
"זה כל מקום שאוכל פוגש אותנו, חוץ מהצלחת. זה המקום של אוכל בתרבות, באמנות, ההשפעה של אוכל על כלכלה, כל הנושא של סלואו פוד, קיימות. נוגעים בלימודים בהמון נושאים, מטיילים, מתעסקים עם חומרי גלם, אבל גם הרבה תיאוריה. וזה לא רק הלימודים נטו, גם ארוחות הצהריים בקפיטריה המטורפת, האירוח של חברים מהלימודים וההתארחות אצלם, כשכל אחד רוצה להשוויץ באוכל מהבית שלו. זה נורא כיף להיות מוקף באנשים שזה הדבר העיקרי שמעניין אותם".

מה הלימודים נתנו לך?
"שאלה טובה", הוא צוחק. "הלימודים האלו הם אמצעי להרחבת אופקים בשטח האדיר של עולם האוכל. זה לא תואר שאתה יוצא בו עם מקצוע כמו עו"ד. מגיעים לשם אנשים עם זיקה לעולם האוכל מרקעים שונים, וכל אחד לוקח את זה למקום אחר. היה לי רצון גדול להתרחק, לחיות בחו"ל שזה משהו שלא עשיתי קודם, גם במחיר של התנתקות. אנשים אמרו לי מה אתה צריך לטוס ללמוד, יש לך פינה בטלוויזיה, אתר מצליח, טור בעיתון. אבל אני מאמין שהדברים האלה יחזרו ורציתי לראות קצת עולם, יש הרבה דברים בחוץ שלא רואים מפה".

לאחר לימודים של שנה מתבקש כל תלמיד לעשות סטאז' לבחירתו, חבריו לכיתה הלכו לכיוונים שונים - עבודה ביקב, הוצאה של עיתון או הקמה של מסעדה, אהרונסון החליט שהוא רוצה לבשל בצורה מקצועית. הוא התקבל לסטאז' במסעדה שה פניס בקליפורניה, אשר נחשבת למקום הולדתו של המטבח הקליפורני, וזכתה במשך שנים רבות ברציפות בכוכב מישלן. "הייתי שם חודש וזאת הייתה חוויה מדהימה, בדיעבד אני מצטער שלא המשכתי יותר. זאת מסעדה שכל מסעדן ואיש אוכל חייב לראות בעיניים, גם בגלל קווי הדימיון בין המטבח הקליפורני למטבח הישראלי וגם בגלל חומרי הגלם המטורפים שיש שם".

אז יכול להיות שנראה אותך עובר צד ופותח מסעדה יום אחד?
"ברור שיש את הפנטזיה הזאת לקחת מקום קטן ולבשל, זה נורא כיף שאנשים אוכלים את האוכל שלך ואני גם מאוד אוהב להיות במטבח".

מצד שני בתור אחד שמסקר את התחום אתה אמור לדעת כמה קשה לשרוד בו.
"אני יודע שלמסעדנים קשה פה, אבל לכולם קשה, גם להיות לקוח זה קשה. לפתוח מקום זאת החלטה מטורפת שיש לה המון השלכות, אבל באיזשהו מקום גם לצאת לאכול בישראל היום זאת החלטה לא פשוטה, נהיה פה נורא יקר".

מה השתנה?
"אני חושב שיש משהו שחסר פה כרגע, השפיות קצת נעלמה מהנוף הקולינרי, אני מרגיש שבין המסעדות היוקרתיות לבין מסעדות הפועלים, היה איזה דרג של מסעדות ביניים שלא קיים היום. הכל התייקר ומסעדות שפעם היו דרג ביניים קלאסי, מסעדות אמצע שבוע לדרינק ונשנוש קצת נעלמו. היום תלכי למסעדה בינונית, לא מאלו שנחשבות יקרות, שתי מנות עיקריות, שתי ראשונות ובקבוק יין יעלה לך עם שירות 500 שקל, זה המון כסף. זה לא מאפשר לזוג לצאת פעם בשבוע, אולי פעם פעמיים בחודש. אז יש נישה שנעלמה, ומי שנכנס לנישה הם מקומות שמנסים לדבר את השפה הזאת של אוכל רחוב משודרג. מבחינתי ויטרינה היום זה אחד המקומות הכי טובים בעיר. או מקום כמו שמונה בכיכר רבין, אין הרבה מקומות כאלה".

אהרונסון חזר מאיטליה עם פרספקטיבה אחרת על מה שקורה בארץ. "אני לא מת על הקולינריה הישראלית כמו שהיא משתקפת באינסטגרם. פחות מרגש אותי לאכול היום פסטה עם כמהין שחורות, ולא רק כי חזרתי משנה באיטליה. לא מרגש אותי לאכול כבד אווז שמישהו הבריח מצרפת או נקניקים שהוברחו מספרד כי זה לא מכאן. זה לא מצדיק בעיניי את ההילה וגם לא את המחיר שדורשים על זה פה. מעצבן אותי שכל שף באינסטגרם שלו מכריז בהתרגשות: "הגיעו הכמהין". יש פה חומרי גלם מדהימים, למשל בשווקים במזרח ירושלים, אני לא אומר שחייבים לעשות אוכל ערבי, אבל אני רוצה להרגיש איפה אני נמצא, אז הדרג הגבוה הזה קצת פחות מדבר אליי כרגע".

אהרונסון (33) ירושלמי במקור, מתעסק באוכל מאז שהוא זוכר את עצמו, "תמיד אהבתי לבשל, לגעת באוכל, אנחנו משפחה שאוכלת המון בחוץ. שתי סבתות בשלניות אדירות, אמא בשלנית מעולה, האוכל תופס מקום מאוד מרכזי". אחרי שירות צבאי בגל"צ, הוא התחיל לעבוד בעיתונות ומשם נמשך באופן טבעי לכתיבה על אוכל. במעריב וביקורת מסעדות בזמן ת"א. בהמשך שימש ככתב החוץ בתכנית של גיא פינס, וכשעזב פתח את הבלוג המצליח - מדבר מהבטן. מהר מאוד הגיע הטור בכל העיר - ביקורת מסעדות צהריים ירושלמיות, ובקעבותיו הרעיון לחזור לפינס, הפעם בכובע של חדשות האוכל.

חדשות האוכל זה היה רעיון שלך?
"זה היה רעיון משותף, גיא מאוד אוהב אוכל ומבין ענק בתחום, גדלתי באיזשהו מקום על לקרוא דברים שהוא כתב והחיבור היה טבעי".

תרצה לחזור לטלוויזיה?
"יש המון דברים שמעניין אותי לעשות בטלוויזיה בהקשר של אוכל. הייתי שמח לעשות תכנית אוכל מכיוון יותר דוקומנטרי, או תכנית בישול עם אופי קצת שונה, ללא ספק יש לזה ביקוש. התחום מאוד רחב. מה שגידי ואהרוני עשו זה מדהים, התכנית שלהם בעיני זה אחד הדברים הכי טובים שהיו פה בתקופה האחרונה".

עד שהפרויקט הטלוויזיוני ייצא לפועל, הוא חזר לכתוב בעיתון כל העיר בירושלים את טור ביקורת המסעדות שלו יחד עם חברו הטוב יונתן כהן מערוץ הספורט, "זה כיף גדול, זה עיתון מיוחד שיש לו מקום חשוב בירושלים, וכיף לי לשמור על קשר עם העיר בצורה כזאת. ירושלים זו עיר שמוטרפת על אוכל, אפילו יותר מת"א ברמה מסוימת".

אבל הדבר הגדול יותר מבחינתו הוא ההצטרפות לצוות של שרונה מרקט כמנהל התוכן של הפרויקט. "הצטרפתי לשרון מומן המנכ"ל, לירון קסטנבוים, היועץ הקולינרי ושאר הצוות. אני בונה איתם את כל ענייני התוכן, אם זה אומר לוח שנתי של אירועים שנעשה בשוק, פלטפורמות שונות של תוכן - אתר אינטרנט, מגזין פרינט של המרקט שייצא לאור, אני חלק מצוות שמגבש את החזון של הדבר האדיר הזה".

אהרונסון הצטרף לא מזמן לצוות שעובד כבר שלוש שנים, והוא מדבר על הפרויקט בהתרגשות גדולה וכנה, "זה משהו שעוד לא היה כמותו בארץ. לא מבחינת סדר הגודל, גם לא מבחינת התמהיל המעניין, נכון ורחב שנבנה שם. יש שם הכל מהכל ומשהו לכל כיס ולכל טעם. מאוד מסקרן לראות את זה קורה".

לתל אביבים יש קצת אנטי ממתחמים, בטח כאלו שמוקפים מגדלים, שרונה מרקט יצליח לשבור את זה?
"אני מפריד לרגע את מתחם שרונה ואת המרקט. לגבי שרונה, אני מאמין שגם אם יש התנשאות כלפי המתחם זה ישתנה, הוא גדול, מיוחד ויפה מדי בשביל להישאר מחוץ למרקם העירוני. אני רואה מה קורה שם ביום יום, המקום הזה חי ושוקק, אנשים עושים פיקניקים על הדשא, וזה ממש לא רק פריפריה ותיירים. לגבי המרקט, אני מאמין שזה פרויקט שהוא טוב ונכון, הוא במרכז העיר ונותן מענה להמון צרכים, אין סיבה לאנטי. אם עומדת בפני תל אביבי הבחירה שבין לעמוד בפקק ליפו 45 דקות בשביל אבו חסן, לבין לעלות על האופניים 5 דקות ולאכול אבו חסן בשרונה מרקט, אני חושב שזה ברור איזו בחירה הוא יעשה.

אין משהו יותר אותנטי בלנסוע בשישי בבוקר ליפו לאכול אבו חסן?
"מה אותנטי? את יודעת מה הולך ביפו ביום שישי בבוקר? אין בזה שום דבר אותנטי, החומוס יהיה אותו חומוס. יש מעט דברים שמצדיקים את ההילה, או את המאמץ שצריך לעשות כדי להגיע אליהם, אם אל באבור יפתחו סניף בתל אביב אנשים לא ילכו לאכול כי הם לא נסעו לצפון בשביל זה? ילכו, כי זה טעים, זה בסוף מה שקובע. אני לא מתחבר לפוזה הזאת. כיף לבוא ליפו ביום שישי, אני לא אומר שלא, אבל אם זה נהיה ניג'וס? לא בכל מחיר. יש הרבה דברים שהם ניג'וס אגב, ששרונה מרקט נותן להם בעיני פיתרון מעולה, זה מקום שהולך להיות סוג של "וואן סטופ שופ", לשים את האוטו בחניון התת קרקעי וגמרנו, סיבובי הקניות האין סופיים האלה בת"א שזה מלוינסקי, וזה מפה והדאבל פארקינג ליד המאפייה, ולרוץ לכאן ולרוץ לשם, גמרנו, יש הכל, כולל הכל".

יהיו שיגידו שהמתחם עלול לפגוע בעסקים קטנים
"הרבה מבעלי העסקים הם אנשים שיש להם עסקים בעוד מקומות, זה לא רק רשתות גדולות, יש שם שוכרים משוק הכרמל, מלוינסקי, ממחנה יהודה בירושלים, וכן יש גם פושון ושגב ואבו חסן. אני לא חושב שזה מחסל עסקים קטנים, אני מאמין שיש מקום לכולם. לכל שוק יש את הדינמיקה, את היתרונות והחסרונות, אני בטוח שכל אחד יעשה מה שנוח וטוב לו. זה טבעה של עיר, אנחנו צריכים להתפתח. שוק הכרמל מדהים, אבל זה לא בדיוק שוק שכיף לבלות בו, הוא קצת מוזנח ומלוכלך, אני מכיר אנשים שלא נעים להם ללכת לשוק הכרמל, זכותם. אני לא חושב שזה יפגע במישהו, ממש לא".

ביקשתי מעמית את ההמלצות שלו למסעדות האהובות עליו בקטגוריות שונות. הוא ביקש להקדים ולסייג את הבחירות בכך שלא היה כאן בשנה האחרונה, כך שיכול להיות שהוא מפספס מקומות חדשים וטובים שטרם ניסה. ובכל זאת, להלן הבחירות:

בראנץ' סופ"ש: סרווסריה
ארוחת צהריים: ת"א: רוטשילד 12, ירושלים: פי בריבוע
אוכל רחוב ת"א: ויטרינה או הקוסם, ירושלים: בית הכוון
ארוחת ערב קלילה: ת"א: ברטי, ירושלים: טופולינו
ארוחת ערב חגיגית: טאיזו או שילה

המלצות נוספות ומתכונים בעמוד הפייסבוק מדבר מהבטן