פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      זוזוברה: אתם יכולים קצת יותר

      אמנם מדובר במזללה אסייתית לכל המשפחה, בתמחור שעל פניו הוא הוגן למדי, אבל אבי אפרתי סבור שזוזוברה מתנהלת כפס ייצור נע שזקוק לניעור רציני

      זוזוברה לביקורת של אבי אפרתי (דרור עינב)
      חביב למדי. סלט אטריות זכוכית ושרימפס (צילום: דרור עינב)

      לזוזוברה זכות ראשונים על ז'אנר מזללות הנודלס בישראל. לא שלא היו מסעדות כאלו לפניה אבל אין ספק שבתהליך המיסוד של הז'אנר בארץ, הקמת זוזוברה, איפשהו בראשית המילניום, ע"י האחים יורם וארי ירזין ביחד עם אבי קונפורטי, היא ציון דרך משמעותי במיוחד.

      זוזוברה הייתה המקום הראשון בישראל שחיבר את המלצרים אל הדיגיטליות והראשון להעז להושיב אנשים לשולחנות אוכל משותפים, בבחינת 'לכאן באים לתדלק ולהמשיך הלאה, לא לבלות'; ויש מי שיאמר: 'לבלוע, לא ללעוס'.

      מקור ההשראה לזוזוברה הייתה וואגאמאמא הלונדונית, שבשעתו נתפסה כאחד הדברים החמים בבירת אנגליה. מים רבים חלפו בתמזה מאז, גם בירקון. ווגאמאמא עובדת לא רע בכלל אבל כבר מזמן איננה הדבר חם של לונדון וזוזוברה איננה המקום הלוהט בישראל. שתיהן הפכו למזללות ותיקות וממוסדות. הראשונה משרתת בעיקר תיירים, מקבילתה הישראלית - סועדי היי טק בצהריים ומשפחות, על טפן, בשאר הזמן. קפצנו לשם בשבוע שעבר לבדוק כמה משומנת ויעילה מכונת הסרט הנע, מעוגניה של אימפריית המזללות של האחים ירזין.

      הגענו בהרכב משפחתי, בדומה לפרופיל הסועדים הקלאסי של המקום. מהר מאד הושיבו לידנו משפחה נוספת ולידה עוד אחת. אין אינטימיות בפורמט הזה. באים להעמיס ומזמינים, טיק-טק, מתפריטי הטאבלט; האוכל, ראשונות כעיקריות, מגיע גם הוא טיק-טק, במהירות סילונית ממש. טרם חלפו 40 דקות וכבר מצאנו את עצמנו מתלבטים סביב קינוח. כשחוויתי תזמון דומה לפני מספר שבועות בלימה ניפו, מסעדה-בר של 400 שקל לראש, זה היה מקומם. במזללת נודלס של עודף ממאה לראש, זה מעורר פחות נוגדנים.

      פתחנו בשני סלטים: אטריות זכוכית עם שרימפס וירקות (44 שקלים) וסלט ירקות בורמזי (35 שקלים). הראשון התגלה כחביב למדי. את הירקות והשרימפס (בלאק טייגר מופשרים במינון ובמצב צבירה סבירים) תיבל ויניגרט כוסברה עם נענע ולימונים. לא שלא היה מקום לחידוד הטעמים שם, אבל זה היה בסדר. סלט הירקות הבורמזי לעומת זאת, עם נענע, כוסברה ובוטנים במיץ ליים היה שטוח טעמים עד מאד ושיווע לעוד קצת חמצמץ, קצת חרפרף, משהו. אם הסלט הראשון ייצג השטחה סבירה במסגרת הז'אנר האסיאתי לכולם, כולל סבתא, האחרון ביטא השתכנזות מהסוג המבאס והמיותר.

      זוזוברה לביקורת של אבי אפרתי (דרור עינב)
      מנה לכל המשפחה מהסוג הטוב. צ'יקידנה נודלס (צילום: דרור עינב)

      המשכנו בצלחת לכל סועד: צ'יקידנה נודלס (58 שקלים), פאד תאי שרימפס (59 שקלים), מרק פו בו (64 שקלים) ואטריות עוף ילדים (38 שקלים). בשלושת הראשונות הייתה נציגות לשלושה מטבחים אסיאתיים: הודי, תאילנדי ו-ויאטנמי בהתאמה. אני מזהה את אינסטינקט ההתנגדות המתעורר לקריאת המשפט האחרון בקרב גולשינו הבקיאים במטבחי מזרח אסיה. בצדק. אף אחד בזוזוברה לא מנסה להיות נאמן באמת למקור. הנאמנות היא בעיקר לקהל הסועדים המקומי במכנהו המשותף הרחב, שאולי מסוגל להכיל חריף אבל לא באמת יעמוד בתערובות התבלינים האסיאתיות האותנטיות, המאתגרות חך קונבנציונלי וחסר ניסיון בתחום. בכל זאת, נאמר שמשהו מרוח המטבחים האתניים שצוינו ממעל נוכח במנות הללו.

      במנת הצ'יקידנה היו אטריות ראמן עם נתחי עוף, אפונה, עגבניה ובצלים. בסיס הטעם הגיע מקארי עגבניות. לצד החריפות, הייתה שם מידה של מתיקות. זו הייתה מנה לכל המשפחה מהסוג הטוב. מגוונת, עשירה דיה ומבוצעת ללא פגם.

      מנת ה"פו בו" – מרק עם אטריות אורז עם בקר חרוך, בצל ושורשים בציר עוף מלוח ולימוני הייתה טובה פחות. להבדיל מקודמתה, מעבר לשכבת חריפותה לא נמצאה עדות לעומק, עושר ומורכבות טעמים בסיסית. להבדיל מהעוף במנה ההודית, שהיה במצב צבירה ראוי, הבקר כאן היה מיובש, שלא לומר מכובס, והציר שטוח. מנה 'ככה'.

      'ככה' אף יותר הייתה בעיני מנת אטריות ה"עוף ילדים". היו שם די מעט אטריות ראמן עם רוטב מתקתק פשטני וסתמי במיוחד, שבתוכם מעט מידי נתחי חזה עוף דקים. זוזוברה נחשבת כמסעדה לא יקרה אבל מקדם ה-value for money של המנה הזו ירוד במיוחד, שלא לדבר על מקדם האיכויות בו, שאינו מכבד ילדים.

      פאד תאי שרימפס, עם אטריות, ביצה, בצל ירוק, נבטים וכוסברה ברוטב תמרינדי ובוטנים הייתה או-קיי, תקינה, בסדר שכזו. ללא פאקים יוצאי דופן, אבל גם בלא מצוינות יתרה. היא עשתה את שלה ביעילות.

      זוזוברה לביקורת של אבי אפרתי (דרור עינב)
      מנה שהיא רק "ככה". מרק פו בו (צילום: דרור עינב)

      חלקנו קינוח אצבעות שוקולד נוגט (37 שקלים). בעצם, קצת קשה לומר 'חלקנו' על הקינוח הזה, שהייתה בו שכבת שוקולד מרוכז ועליה קראנץ' נוגט ועוגיית טוויל. לא חלקנו כי לא רק להורים, גם לטף, לו יועדה המנה, לא היה עניין עמוק בה. היא הייתה שטוחת טעמים וייצגה קונדיטוריה מהסוג התעשייתי והלא מאד איכותי. גם בז'אנר המתוק-נורא, לבת, לבן ולכל המתעניין, היא ביטאה איכות ירודה. הייתה בה תעשייתיות מהסוג המחפף, כמו שפוגשים לא מעט למרבה הצער במזללות אחרות של קבוצת המסעדנים בעלי זוזוברה. מאידך, נעים היה לראות את הטף מפלטר החוצה מתוק מהסוג הרע. אולי החינוך שלנו בכל זאת עובד.

      אז מה המצב כרגע בזוזוברה הרצליה, מזללה לכל המשפחה מהעסוקות בישראל? עיניכם הקוראות – ככה וככה. חלק מהאוכל עושה את שלו ביעילות ומספק אוכל לא בהכרח אותנטי ולא באמת מצוין, אבל סביר ויעיל. החלק האחר מג'עג'ע לו, סובל משטיחות טעמים וחושף גם בעיות ביצוע. לא נורא יקר בזוזוברה? נכון, אבל היי, בואו נשים דברים בפרופורציה: אכלנו בעיקר נודלס עם די מעט חלבון במצטבר.

      זוזוברה היא פס נע, מתועש, להאכלת המונים. אף אחד לא מצפה ממקום כזה לברק או ניואנסים. ובכל זאת, נראה שאפשר וצריך שם יותר. לא הגענו לארוחה הזו עם ציפיות בשמיים. רף ה"כמעט טוב", אפילו קצת למטה משם, שנחשף בארוחה, מחייב שידוד מערכות ושיפור. לתשומת ליבם של דיירי הקוקפיט בקונגלומרט ירזין.

      זוזוברה, אריה שנקר 7, הרצליה. 09-9577077. לא כשר

      חשבון זוזוברה (מערכת וואלה! NEWS)
      (צילום: אילוסטרציה)