החל מיום שישי הקרוב (4.3.2016) העיתונאית וחוקרת האוכל רונית ורד יוצאת בסדרה של 4 הרצאות, כל אחת בנושא אחר, תחת השם טעמקומי אשר תתקיימנה במועדון ההרצאות טוקהאוס בנמל ת"א. שתיים מהשאלות המרכזיות שבהן תעסוק ורד בהרצאותיה הן כיצד הפך המטבח הישראלי לאחד המדוברים בעולם, ואפילו למושא הערצה, והאם היום, סוף סוף, אנחנו יכולים לתת הגדרה למטבח הישראלי?
נראה כי התשובות לשתי השאלות חופפות במידה מסוימת, אבל בכל מקרה מורכבות מאוד; לדברי ורד, אנחנו לא סתם מהללים את עצמנו, אלא באמת המטבח הישראלי נחשב כ"דבר הבא". עובדה שהיא לא בהכרח מפתיעה, שכן ככלל המטבח הים תיכוני, ובפרט המזרח תיכוני, מעורר עניין רב בעולם. עדות לכך היא כמובן הצלחתם חסרת התקדים של שפים ישראלים בחו"ל, כמו מסעדת פלומאר של קבוצת מחניודה או מסעדת תמנע של השף ניר מסיקה. שתי המסעדות אגב נשענות על המטבח המקומי שלנו.
אם כן, כיצד המטבח הישראלי שלנו הופך לכל כך מדובר וכל כך מצליח בזמן שאנחנו עדיין לא לגמרי מצליחים להגדיר אותו? ורד טוענת כי אנחנו אכן מדינה צעירה, אבל אנחנו מתחילים להבחין בניצנים של מטבח ישראלי, או של איזשהו מכנה משותף. אין זה אומר שיש מנות ישראליות מובהקות, אבל אנחנו כן רואים אדפטציה ישראלית חזקה מאוד למנות ממטבחים זרים, בין השאר כתוצאה מתמורות כלכליות או אילוצי כשרות, אבל לא רק;
השניצל למשל הוא דוגמה מצוינת. מקורו כמובן במטבח האירופאי, אך הישראלים החליפו את בשר העגל או החזיר בבשר עוף אשר היה נפוץ בתקופת הצנע. כיום, שניצל העוף, הוא בהחלט אחת המנות היותר מזוהות עם המטבח הישראלי. דוגמה נוספת היא החומוס אשר העיסוק בו, ויש שיגידו גם הניכוס שלו על ידינו, אינו מנותק מתהליכים פוליטיים מדיניים. החומוס, כפי ש-ורד מסבירה, מקורו ב"סוריה הגדולה", שטח שיראל היתה חלק ממנו, אך ישראלים הפכו לשלהם החל משנת 48' (קום המדינה), כמו למשל באמצעות תוספת הביצה הקשה (שעד אז לא היתה נהוגה כלל).
בכלל, עיסוק באוכל מקומי, במיוחד במדינה כמו שלנו, אינו יכול להיות מנותק מהקשרים פוליטיים. אחת הסיבות לדעתה של ורד לכך שהמטבח הישראלי הופך לפופולארי הוא העובדה כי הישראלים משמשים כמעין מתווכים לאוכל המזרח תיכוני. האירופאים והאמריקאים, משלל סיבות, ביניהן התחזקות האיסלאם, חוששים או מתקשים לצרוך אותו באופן ישיר.
עוד סוגיה חשובה שזוכה להתייחסות בהרצאותיה היא מדוע וכיצד ייתכן שאבני היסוד של המטבח המקומי נעלמו מהשדות והפכו לחומרי גלם מיובאים? השומשום, המשמש להכנת הטחינה האהובה כל כך, כבר כמעט ולא גדל בארץ, וכך גם התאנים שהיוו מנוע כלכלי חשוב בתקופה הקדומה.
לפרטים נוספים והרשמה, לחצו כאן.