כמו יותר מידי מתחמי אוכל השוכנים באזורים הסמוכים לאוכלוסיה ערבית בישראל, גם המסעדות בעכו העתיקה חטפו חזק בשנה האחרונה. מסעדת דלאל למשל, של אוסאמה דלאל הצעיר, נסגרה לפני מספר חודשים מסיבה זו.
סיבוב אביבי בצפון הוביל אותנו לעיר הנמל העתיקה, ואם כבר עכו - אז לשוק כמובן. בתום הסיבוב החביב המתבקש הגענו לבזאר הטורקי - המיזם שהחל לקרום עור וגידים בשוק לפני כשנתיים. מעין סמטה שמספקת אווירת שוק, רק בלי מים על הרצפה, שמרטיבים את רגלי הפוסעים בכפכפים; וללא ריחות הדגים הטריים מדוכני הממכר. הבזאר הטורקי מושתת רובו ככולו על מקומות של שתיה ואוכל. כאן גם פעלה בשעתו דלאל.
בחרנו בסבידה, מסעדת דגים שמציעה שני חללים קטנטנים מקורים בתוך סמטת השוק וחצר פתוחה, מתחת עץ המספק צל טוב. התיישבנו בחוץ. נעים ונאה שם, ים תיכוני עד מאוד, רק ששני דברים כדאי לו, לסועד, שייקח בחשבון: השירותים הציבוריים של הבזאר הטורקי צמודים לחצר הישיבה. בימים של תנועת בליינים עמוסה, יעברו המשתמשים בסמוך לסועדים. שנית, כמו במסעדות שוק הממוקמות בחוץ, לצד הסועדים ישנם גם חתולים. האחרונים מחבבים שאריות אוכל ונוהגים להתיישב קרוב מאד לשולחנות. מי שרגיש לעניינים הללו, כדאי שיביא זאת בחשבון, כלומר יישב בפנים. מעבר לכך, באמת שנעים לשבת בחצר.
סבידה היא מסעדת דגים בסיסית, נטולת יומרות עיליות. הארוחה בה, במחיר מאה שקלים לסועד, מושתתת על סלטים לפתיחה, לחם ומנת דג אישית. מי שמצפה להפצצת הצלוחיות עד לא ידע, הנהוגה בחלק מהמסעדות העממיות כאן על תקן 'מזטים', מוזמן לדלג על סבידה. כאן מגישים שישה סלטים, רק שלהבדיל מכל מה שאתם יודעים על ערכות מזטים במחיר העיקרית - כאן הכול ראוי. בתשע מכל עשר מסעדות מהסוג הזה, ימצא את עצמו הסועד הסביר מוכן לאכול מזט אחד או שניים, אם בכלל. בסבידה, הכל פשוט, נטול יומרה ועשוי היטב.
הגיעה צלחת גדולה ובה סלט על בסיס עלי גרגיר טרי שבטריים ומתובל במגע לימוני מעודן ומאופק. סביבו הגיעו צלוחיות לא קטנות כלל, להבדיל מאלו הזערוריות המוכרות, שנגמרות בשניות ויש להזמין מהן עוד ועוד. היו שם סלט יוגורט טוב מנוקד בקצח, סלט מסלק ששמר על מגע 'אל דנטה' נכון, סלט גזר מעודן וטעים - לא חמוץ מידי ולא חריף כלל, טחינה טובה מאד, טבולה בינונית שהיה בה יותר בורגול מעשבים, חריף ירוק טוב וזיתים נהדרים. לצידם הגיע לחם טרי וטעים להפליא.
הסלטים היו באמת חביבים, נעימים ובמינון סביר. כילינו את הסט הראשון, הזמנו שני, אכלנו ממנו ולא היינו זקוקים לעוד. אני מעדיף שבעת מונים ערכת סלטים כזו, מזו המפוצצת במלח לימון ולרוב מגיעה לצהריים מעולפת, אחרי ששכבה במקרר מהבוקר.
הדגים בתפריט משתנים על בסיס יומי, בהתאם לסחורה בשוק הסמוך. הזמנו דגי טרחון ופלמידה לבנה. ממנת דגי הטרחון הקטנים יחסית, הגיעו ארבעה דגיגים. הפלמידה הלבנה הגיעה בשלושה נתחים מפולטים. הטרחונים הוברשו בשמן זית ומעט תבלינים ונצלו בגריל הפחמים. הם היו טריים מאד וטובים מאד.
הפלמידה כבר העידה על שמץ נגיעת טבח. הנתחים הגיעו על מצע ירקרק בהיר על בסיס טחינה, יוגורט וכנראה חצילים, עם נגיעה עדינה וטובה של עמבה, כורכום ועגבניות מעל. הדגים היו טובים ביותר וצריבתם דייקה. התוספת הירקרקה היטיבה עימם והמשכנו לטבול בה לחם גם לאחר שסיימנו את הדג.
לצידם הגיע תפוח אדמה ענק שכנראה שכב זמן רב בנייר אלומיניום מעל גריל פחמים. בתל אביב יש מי שהיה מכנה זאת "תפוח אדמה מדורה". על התפוד הפתוח היו הרבה חמאה ומלח אטלנטי. היה רך וטעים.
הנה כי כן, מאתיים שקלים קנו לצמד סועדינו ארוחה חביבה וסימפטית להפליא. לא הייתה כאן יומרה אולי, אבל ההקפדה ניכרה בארוחה הזו בכל שלביה. כל חומרי הגלם בסלטים היו רעננים וטובים, הדגים היו הכי טריים שיש, והביצוע לכל אורך הדרך היה מוקפד מהמסד לטפחות.
בתחום הקינוחים אפשר היה לבחור ביום בו בקרנו, מלבי בלבד. לא התחשק לנו לדחוס קרם על הניקיון והצחות שהשרתה הארוחה הזו. היה לנו ענייני, נעים וטעים. בדרך למכונית קנינו דג גדול ונהדר, במחיר שצרכני דגים בחנויות במרכז יכולים רק לחלום עליו. סבידה היא אולי לא האתר לעלייה מיוחדת לרגל מקצווי ארץ הקודש. אין לה כל כוונה להיות כזו. מצד שני, אם אתם בעכו ובא לכם דגים ושיהיה פשוט וחביב מבלי להיות פושט, זה המקום.
סבידה, הבזאר הטורקי, עכו. 04-901-9062. לא כשר
