יהלומה בנמל: הניוקי ורוד, השאר קצת פחות

שעה: 12:30

מיקום: שוק האיכרים נמל ת"א.

נעים להכיר: מסעדת יהלומה בנמל תחגוג בפברואר הקרוב שנה להקמתה בסיבוב הנוכחי. בגלגולה הקודם של המסעדה היא פעלה במקום קטן בשוק לוינסקי ונקראה יהלומה ביסטרון.

על הסירים ומאחוריהם: עם המעבר חברה יהלומה לוי (אשת תקשורת לשעבר שעשתה הסבה מקצועית לשפית) עם השפית עינב ברמן (אסיף לשעבר) והמסעדנית אדווה זמר (מקבוצת רוקח לשעבר) והשלוש הקימו את המסעדה.

מה בתפריט: יהלומה בנמל מגדירה את עצמה כמטבח לבנטיני עם חומרי גלם מקומיים, השפעות משוק האיכרים הנמצא מצידו האחד של המקום והשפעות מן הים התיכון המשתרע מצידו השני. התפריט המוגש בצהרים זהה לזה המוגש בשעות הערב והוא מחולק לארבע רמות מחיר - 38, 56, 62 ו-78 שקלים, כשעל חלק מהמנות יש תוספות של כמה שקלים.

בשבוע שעבר: מועדון ארוחת הצהריים מגיע להאנוי
הודו על ספידים
צהריים בהס 4

במבט ראשון, עם הים ברקע השלו יחסית של נמל תל אביב באמצע השבוע זה נראה מבטיח, אלא שמיד משהו במרפסת של יהלומה מרגיש מפוספס. האינטימיות שהייתה חלק בלתי נפרד מהביסטרון הקטן בלוינסקי אולי נשמרת בחלקה בבר שממוקם בתוך השוק ועוטף את המטבח הפתוח, אבל ברגע שיוצאים למקומות הישיבה בחוץ היא הולכת לאיבוד ובגדול. אין באמת אפשרות להתחבר למקום כשהוא כל כך מפוזר, יש ניתוק בין מוקד הכנת האוכל לבין השולחנות וזה מורגש. יכול להיות שהאווירה מדויקת יותר על הבר בפנים, קרוב לידיים המבשלות, הבעיה היא שאופציית הישיבה לקבוצה לא ממש נוחה שם.

רוב הזמן היינו בתחושה של דיסוננס צורם בין מסעדת שוק קטנה עם אמירה אישית למיקום בנמל תל אביב ההמוני. זה בא לידי ביטוי גם בבחירות המוזיקליות של מבחר להיטים בלועזית לרוב, בווליום חזק, בחירה שלא מתכתבת בשום צורה עם האוכל שמוגש כאן, וגם כשביקשנו מיץ סחוט טרי הודיע לנו המלצר שלא מוגשים כאן מיצים טריים, רק של פריגת. במסעדה שיושבת בתוך שוק איכרים עם סחורה יפיפייה של פירות וירקות, כשבצמוד אליה יש דוכן של מיצים טריים, זה מרגיש קצת אבסורד.

השירות נעים, יעיל וסבלני, לא היו שום פדיחות, מצד שני גם לא שאלנו יותר מדי שאלות. בזמן שהתלבטנו אם להזמין שתייה הציע המלצר לחזור עם קנקן מים, הצעה שתמיד נותנת הרגשה נעימה. קיבלנו 3 מנות על חשבון הבית, כי הכירו אותנו, אבל זה כמובן לא משנה את מהות הארוחה.