נושאים חמים

ריפאבליק: עמוק מתחת לסטנדרט הבינוניות

לתושבי הוד השרון מגיע הרבה יותר ממה שקברניטי ריפאבליק מיתגו תחת הלוגו 'סטנדרט תל אביבי'. אבי אפרתי מתבאס על ארוחה גרועה במסעדה שמתמקדת אך ורק בעיצוב ובאווירה, ומזניחה לחלוטין את האוכל

ביסטרו ריפבליק (יח"צ , דניאל לילה)
ריפאבליק (צילום: דניאל לילה)

בכתבות הקידום על ריפאבליק, מסעדה חדשה בהוד השרון, דובר על ייבוא סטנדרטים ואווירה תל אביבית לעיר. באתר המסעדה מובלט בגאווה שהמקום הוא "מבית היוצר של הסושיאל קלאב". ואכן, המקום, שזה אך נפתח, מרשים לגמרי בחזותו ובאסתטיקה שבו. בחוץ, בניגוד למה שמצופה ממושבה ותיקה עם ניחוח חצי כפרי ישנם בעיקר בנייני היי-טק. בפנים יש חגיגה: בראסרי מודרני יפה באמת, עם המון חללים ובר ענק. המון השקעה הייתה כאן ואי אפשר שלא להעריך.

עיון בתפריט מלמד שלא במסעדת שף עסקינן. יש בו את כל המנות הגנריות שתמצאו בכל מסעדה הפונה למכנה משותף רחב. זה לא מאכזב. כבראסרי לכ-ו-ל-ם, בסדר שיהיו בריפאבליק כרובית מושחמת, קלמרי על הפלנצ'ה, סלמון בגלייז מיסו, המבורגר וסלט פאטוש. ככה זה כשאין יומרה קולינרית ורוצים שכל תושבי הפרבר יבואו.

אז לא חשבנו שאנחנו מגיעים לפנינה החדשה לפודיז, וזה הזמן להזכיר שבראסרי הוא לא מוסד שתפקידו להגיש אוכל מקורי. בבראסרי טיפוסי בפריז וגם במסעדת הבראסרי באבן גבירול, האם הגדולה של הז'אנר בישראל, אין אוכל מקורי. הכול ידוע, מוכר וצפוי. הציפייה הרלוונטית היחידה ממקום כזה היא שהמנות המובנות מאליהן תבוצענה כמו שצריך. אינני מתכוון להצטיינות אפילו, כמו בתקופה בה מיכאל גרטופסקי בישל בסושיאל קלאב, למשל; רק לתקינות. שיהיה בסדר, לא יותר. קשה לומר הרי שהאוכל בבראסרי- אבן גבירול מצטיין במשהו. במילים אחרות, לא פיללתי למסעדה בלב השרון שרלוונטי יהיה להגיע אליה במיוחד, כמו לברקרולה עליה השלום, שפעלה באיזור התעשייה "עתיר ידע" בכפר סבא. ממש הספיק לי שזו תהיה מסעדה 'בסדר' לחברי מהוד השרון ורעננה בפעם הבאה שיבקשו המלצה על מקום טוב בסביבת מגוריהם ולא בתל אביב.


לכל הטורים של אבי אפרתי

קלמרי במסעדת ריפבליק (יח"צ , דניאל לילה)
קלמרי במסעדת ריפאבליק (צילום: דניאל לילה)

כל המשאלות נקטעו באבחה אחת כשהגיע האוכל. הוא היה כל כך בעייתי, ובאופן כל כך שיטתי, שלא נותר מקום לספק: זו מסעדה רעה. הרבה זמן לא נתקלנו במקום שהפער בין המסוגננות הרבה שלו לאוכל שהוא מגיש בפועל חריף ובוטה כל כך. בעוד היסוד הצורני מושקע ומוקפד מן המסד ועד הטפחות, התוכן מחופף באופן מצער.

הגענו לפנות ערב בהרכב משפחתי, ובאמת שהיה נעים לשבת, אבל תיכף ברור היה שזה לא זה. פתחנו עם קוריאן צ'יקן (54 שקלים), ברוסקטה של סלמון קונפי (54 שקלים) ופאטוש (48 שקלים).

במנת הקוריאן צ'יקן היו שלושה עלים מלב חסה, מלפפונים, בוטנים קצוצים ו"קוריאן צ'יקן" סר טעם בתיבולו וחרוך יתר על המידה. ברוסקטת קונפי הסלמון, עם איולי טרגון וסלט עלים, הזכירה פינגר-פוד של חתונות בקייטרינג בינוני ומטה. אפילו הפאטוש היה מעצבן. ראשית, הוא היה קטן באופן מביך. שנית, הירקות בו היו רחוקים מלהיות רעננים, ראויים ומגרים, קרעי הפיתה עם הזעתר לא היו טעימים ואפילו התיבול הכה בסיסי – שמן זית, לימון, מלח ופלפל – העיד על יד לא מדויקת של טבח. ככה מרגיש סט ראשונות במסעדה חובבנית ממש.

סלט טונה אדומה במסעדת ריפאבליק (יח"צ , דניאל לילה)
סלט טונה במסעדת ריפאבליק (צילום: דניאל לילה)

ההמשך לא היה טוב יותר. במנת הקלמרי בפלנצ'ה עם יוגורט שחור (64 שקלים) היו מעט מדי קלמרי שלא נחרכו כמו שצריך. טעמי הים בהם לא משמעותיים דיים ומצב הצבירה הזכיר מסטיק. היוגורט השחור היה בלתי טעים בעליל, בטח לא כזה שמוסיף מימד לקלמרי, והירקות לא שינו דבר.

המבורגר מאנטרקוט קצוץ (68 שקלים) היה מופת של צורה ללא תוכן. הוא הגיע, לפי כל כללי הטקס, על מגש עם טבעת בצל מעל הבשר, שלושה רטבים וצ'יפס בקונוס נייר מסוגנן. איך להגיש יודעים כאן. רק שאיכות הבשר הייתה כה סתמית ומצב הצבירה שלו – וול דאן בטירוף, ציערו. מנת אנטרקוט על שיפוד ברזל (88 שקלים) לא היתה שונה מקודמתה. גם כאן, מצב הצבירה המבוקש - מידיום, היה רחוק מהבשר מרחק שנות אור. גרוע מזה: איכות הבשר הייתה מהסתמיות הזכורות לי זה זמן רב. לא ציפיתי כאן לנתח ברמה של הדסון. גם לא ליישור קו עם מקום של בשר או מיטבר. סתם בשר סביר. איפה. זה היה אנטרקוט מעפן שמסעדה סבירה בת זמננו, אם איננה ממוקמת בתחנת דלק, לא אמורה להרשות לעצמה להגיש.

הזמנו גם חזה עוף צלוי עם ירוקים במחבת, שיטאקי, סויה וג'ינג'ר (68 שקלים), שהיה מביך בכל פרמטר: עוף מיובש, נטול זכר לעסיס, רוטב בנאלי, עם יד חזקה וכבדה מידי על הסויה וללא כל איזון למלוח, וירקות שבמקום להוסיף, גרעו.

המילפיי (42 שקלים) שחלקנו היטיב לסכם את קורותינו עד כה: הוא היה יפה ומסוגנן למראה, מעוצב היטב, אבל מפגש החך עם רכיביו אמר את הכל. עיגולי בצק העלים היו איומים, תרתי משמע. הם לא הרגישו טריים ועוררו אסוציאציה למוצר תעשייתי. קרם הווניל היה עשוי מחריד. כמו מנות אחרות שכבר אכלנו כאן, הייתה בו גסות קיצונית שמעידה על יד כבדה מאד. כוכבי קרם השנטילי (chantilly) הקטנים והפטל הטרי המועט לא שינו דבר במרקם טעמי הבסיס של המנה הזו.

מילפיי במסעדת ריפבליק (יח"צ , דניאל לילה)
מילפיי (צילום: דניאל לילה)

די מדהים לחשוב על ריפאבליק כמוצר שלם. כל כך הרבה כסף הושקע בהקמתו. כל כך הרבה הקפדה ניכרת בפרטי העיצוב. כל כך הרבה אווירה הצליחו ליצור שם. הכיצד ייתכן ששמץ מכל אלו לא ניכר באוכל, שמתנהג כמו ההיפך המוחלט?

מהקונספט, דרך חומרי הגלם ועד לביצוע, הכול התגלה כנמוך בהרבה מכל סטנדרט בינוניות שניתן להעלות על הפרק. האם זה מה שחושבים קברניטי ריפאבליק שמגיע לאנשי השרון תחת הלוגו 'סטנדרט תל אביבי'? כולי תקווה שלא. אם לפני שבוע דווח מדור זה על המסעדה הכי טובה שאתם לא מכירים, ריפאבליק היא כנראה המסעדה הכי רעה שאתם לא מכירים. ומאחר והוד השרון היא כבר מזמן לא חור נטול מסעדות כפי שהייתה בעבר, ריפאבליק לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך בסטנדרט אוכל כזה. מקצה שיפורים עמוק נדרש במטבח שם.

ריפאבליק. הנגר 24, הוד השרון. 09-8878800. לא כשר

חשבון בבקשה

מסעדת ריפאבליק
אילוסטרציה