פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      גריג: המסעדה הכי טובה שאתם לא מכירים

      לא תקבלו בגריג צ'ייסרים ולא תשבו באפלולית עם מוסיקה שנותנת בראש, אבל מדובר במסעדה עם אוכל פשוט מעולה שכדאי מאד להכיר. אבי אפרתי כבר מתכנן את הביקור הבא

      דג נא במסעדת גריג (יח"צ , חיים יוסף)
      דג נא. טייק אוף מקומי (צילום: חיים יוסף)

      קצת יותר משנה חלפה מאז פתחו השף עידו פיינר ואיש היין אורי כפתורי את גריג. פיינר היה הסו שף של מול ים, מסעדת היוקרה ההדורה, ששריפה קטלנית לפני שנתיים שמה קץ לפעילותה; כפתורי יבואן יינות, בעיקר מלנגדוק שבדרום צרפת. מדובר בפאוור קאפל של איכויות. פיינר בישל במול ים בהצלחה יתרה, תחת כנפו של השף יורם ניצן, דגים ופירות ים לאלפיון; כפתורי נחשב לטועם יין מחונן וליבואן מוערך במיוחד.
      במסעדנות התל אביבית של הזמן הזה, שמתמקדת בעיקר באווירה, גריג הביאה קונספט כמעט מהפכני: אוכל נטו טוב, בחלל סולידי. מצער להיווכח בכך בכל פעם מחדש, אבל למסעדות שמתרכזות בעיקר באוכל הרבה יותר קשה להכות כאן שורש. בלי מגניבות, צ'ייסרים ויאללה, בלגן, שום דבר לא זז. קצת למעלה משנה מהפתיחה גריג עמנו אך נדמה שהיא מתקשה להפוך לחברה לגיטימית בתמונה הקבוצתית וחבל. הארוחה שאכלנו שם בשבוע שעבר מהטובות הזכורות לנו כאן זה זמן רב.

      ההסתייגות המשמעותית שלי מהאוכל של פיינר סביב הפתיחה בשנה שעברה, הייתה קשורה למקדם הכובד שלו. הארוחה שאכלנו שם אז הייתה טעימה במיוחד אבל כבדה למדי; כזו שמאתגרת את הסועד הסביר בערב קיץ מהביל. היא היטיבה להתאים למרכז אירופה בנובמבר, קצת פחות לתל אביב ב-32 צלזיוס בצל ו-70 אחוזי לחות. משמח היה לגלות הפעם שהפאזה הזאת מאחורי גריג. לא שאין בתפריט מנות עם בשר ופירה חמאתי, אבל לצידן יש הרבה מאד אפשרויות ים תיכוניות לגמרי, מאוזנות בהחלט. אף אחת מהמנות שאכלנו לא סבלה ממאסיביות יתר ולא קמנו מעולפים. נראה כי פיינר הצליח להשאיר מאחוריו את מורשת מול ים, על הבישול הקלאסי-עשיר שהתקיים בה, לטובת אוריינטציית הביסטרו הצרפתי - ים תיכוני. טוב שכך.

      לכל הביקורות של אבי אפרתי

      ברוסקטה במסעדת גריג (יח"צ , חיים יוסף)
      ברוסקטה קלמרי. עונג צרוף (צילום: חיים יוסף)

      ראשונה הגיעה לשולחן, און דה האוס, ערכת הלחם. היא הייתה מצוינת: לחמניית אנשובי, קרקר תרד, לחם שיפון וגריסיני סלק עם איולי אצות וקרם סלק. הרבה זמן לא זכור לנו סט לחם טוב, מוקפד ומושקע כל כך. הגשתו ללא חיוב רחוקה מלהיות מובנת מאליה בעיר בה נוטים לגבות לא מעט על מנות לחם מחופפות. עוד קיבלנו, לפני הראשונות, על תקן משעשע חיך, במיה על קרם תירס עם פפריקה, טעים מאד.

      ראשונות: פרוסות דג ים נא (70 שקלים) וברוסקטה קלמרי (65). מנת הדג, עם נתחים נאים עבים יחסית ונהדרים, של אינטיאס, עם עלי צלפים שנתנו חמיצות מעודנת, ויניגרט ארוגולה, מלפפון, גבינת המאירי וקרם גבינת המאירי. זה היה טייק אוף מקומי, לא יומרני במיוחד אבל מלא מחשבה, מוקפד ומדויק, על מנות הדג הנא המוכרות מתל אביב. מרקמי הטעם השונים שלו היטיבו לשוחח אלו עם אלו.

      ברוסקטת הקלמרי הגיעה בצלחת עמוקה והייתה טעימה להפליא. היו שם טבעות קלמרי דקיקות, צרובות במדויק, מלאות טעם, עם חמאת עגבניות, ארוגולה וקרם גבינת המאירי. לא זוכר איפה טעמתי חיבור טעמי יסוד ים תיכוניים מאוזן ונכון כל כך כמו במנה הזאת. עונג צרוף וכיף של פתיחה.

      המשכנו עם פסטה שחורה (95 שקלים). על פסטה שחורה מבושלת בדייקנות רבה הוגש תבשיל תערובת דגים לבנים טעים להפליא, ביין לבן, שקיבל סיבוב מקסים הודות לנוכחות טרגון. צ'ילי הוסיף מידה סבירה של חריפות שצבטה נכון, בלא להגזים. זו לא הייתה מנה שסחבה אל הבישול הגבוה, במונחים קולינריים היא שייכת יותר לזרם הביסטרונומי: אוכל ביסטרו עם סיבוב גסטרונומי. נהנינו מכל ביס.

      העיקרית האחרת - נתח קצבים (110 שקלים), המחישה את המעבר שהשכיל פיינר לעשות בשנה האחרונה, מבישול אירופאי כבד לכזה שנשען על ים תיכוניות קלה ונגישה יותר לחיך המקומי. במקום רוטב עשיר היה כאן יוגורט עם קישואים צלויים, שום ועשבי תיבול. הבשר עצמו היה ראוי מאד והתוספים מז'אנר 'כמה פשוט, ככה טעים'.

      קינוח פנקוטה אבטיח במסעדת גריג (יח"צ , ארקדי רסקין)
      קליל, מדויק וטוב. פנקוטה (צילום: ארקדי רסקין)

      חלקנו פנקוטה (35 שקלים) שהיו בה תפוז, קוביות אבטיח, קרם גבינת המאירי ובזיליקום. זה לא דמה במאום לפנקוטה איטלקית סטנדרטית והיה קליל, מדויק וטוב.

      זו הייתה ארוחה משמחת במיוחד. כל רכיביה נעו בין 'טוב מאד' ל'מצוין' וחשפו חומרי גלם ללא פשרות. כמה משמח שפיינר הצליח להתנתק מחללית האם התודעתית של מול ים ולגבש אני מאמין אישי. הבישול שלו מצליח לנסח 'ביסטרונומיק' תל אביבי במיטבו. הוא משלב פשטות בתחכום ושומר על רמת ביצוע אחידה וגבוהה מאד.

      התמחור בגריג יותר משפוי. 375 שקלים (לפני יין ושירות) על המנות שאכלנו שם, באיכויות הללו, זה סכום הרבה יותר מסביר. בתל אביב נהוג לשלם בדרך כלל הרבה יותר על אוכל הרבה פחות טוב. אם מוסיפים לזה את תפריט היין המצוין, שמתומחר גם הוא בשפיות יתרה, מתקבלת אופציה מהראויות בשטח נכון לכרגע. לא תקבלו בגריג צ'ייסרים ולא תשבו באפלולית עם מוסיקה שנותנת בראש, אבל זו ללא ספק המסעדה הכי טובה שאתם לא מכירים וכדאי שתכירו. נחזור.

      גריג, אחד העם 15 ת"א, 03-9030677. לא כשר

      חשבון בבקשה

      מסעדת גריג (עיבוד תמונה)