בווידאו: להיט הפיצה שמשגע את הדרום קוריאנים
אל תאמינו לכל דבר שאתם קוראים ברשת: בחור בריטי אחד, כותב ביקורות פיקטיביות בעברו, החליט לבחון את סוגיית אמינות אתרי הביקורות ברשת והמציא לעצמו מסעדה בניסיון להפוך אותה לדבר הכי לוהט בלונדון. תוך שישה חודשים, כשהוא דוחה הזמנות על בסיס יומי, המסעדה הדמיונית שלו הצליחה לטפס למקום הראשון בדירוג המסעדות המומלצות ביותר ב-TripAdvisor כשאף סועד מעולם לא נכח בה או זכה לטעום ממטעמיה.
בעל המסעדה הפיקטיבית הוא אובה בטלר, טיפוס סופר חכם שמתוך סלידתו לאתרי הביקורות, דוגמת טריפאדוויזר, החליט לתעתע את הציבור ולגרום להמוני בריטים - על סמך ביקורות ותמונות מפוברקות בלבד - לסור אחר מסעדה לא קיימת בשם The Shed at Dulwich. בטלר הציב לעצמו מטרה חסרת כל סיכוי - להעלות את המסעדה שלו למקום הראשון בטבלת הדירוג בטריפאדוויזר. "במשך השנים הגעתי למסקנה שהדבר היחיד שלא מזויף בטריפאדוויזר היא המסעדה עצמה", הוא אמר בכתבה ל-VICE, "ויום אחד חשבתי 'או, אולי גם את זה אוכל לזייף".
עוד באוכל:
לא פשוט להבנות מציאות מאפס. כדי שהמסעדה הדמיונית שלו תזכה לביקורות חיוביות - בלי שיעלו על כך שהן פיקטיביות או שהמסעדה בכלל לא קיימת - הוא גייס את חבריו הטובים וביקש מהם לכתוב ביקורת ריאלית ככל האפשר המתבססת על כמה מאפיינים ברורים של המסעדה: המקום מציע סעודה תחת השמיים, המסעדה די מוזרה בקטע מגניב, היא קטנה ובייתית ואולי הפרט החשוב מכל - חובה להזמין מקום מראש. כדי שאנשים לא יסורו למקום ויגלו שהוא לא קיים - בטלר ציין שחובה לתאם הזמנה מראש וכשקיבל שיחות ממוזמנים פוטנציאלים הודיע להם שוב ושוב שהמסעדה מלאה עד אפס מקום.
הטוויסט הבא היה לחשוב על רעיון מגוחך אבל איכשהו מתקבל על הדעת שקשור לתפריט המסעדה. בטלר החליט שהמסעדה אינה מגישה "ארוחות" אלא "מצבי רוח", כגון מנת נחמה, מנת אהבה, מנת אמפטיה ומנת תאווה. בנוסף, בטלר וחבריו צילמו מנות לא אכילות אבל טעימות למראה ואותן פרסמו בטריפאדוויזר ובאתר הרשמי של המסעדה. כל אלה הפכו את המקום לאטרקטיבי יותר בעיני הגולש הממוצע ועזרו להכניס את המסעדה לעשרת אלפים המסעדות המובילות בלונדון, כשזו התחילה במקום ה-18,190.
צפו בכתבה של VICE:
ככל שעלו כמות הביקורות הפיקטיביות, המסעדה המשיכה לטפס בטבלת הדירוג של האתר. מהר מאוד קיבל בטלר פנייה מסוכנות יחסי ציבור שביקשה לייצג את המסעדה. הוא ערך עמם שיחת וידאו בסקייפ, כשהוא מציג עצמו בשם סטפן מולר, וסגר איתם את הדברים. כעבור חמישה חודשים המסעדה הגיעה למקום ה-91 כשבטלר ממשיך לדחות הזמנות ולפרסם ביקורות ותמונות של סועדים מרוצים.
"הופתעתי לגלות כמה פשוט זה לנצל לרעה פלטפורמה שמיליוני אנשים מסתמכים עליה ומעידים עליה שהיא אמיתית, אמינה ואינפורמטיבית", אומר זפר ראיס, מייסד ומנכ"ל Mindshift Interactive. "אני מאוהב ברעיון שמישהו חשב על זה והיה נועז מספיק כדי לעשות את זה. אנחנו נחפשים לכל כך הרבה מידע שקרי ברשת, שאנחנו מעולם לא עוצרים רגע כדי להעלות ספק. חיינו נשלטים בידי מנהלי האתרים עליהם אנו סומכים בעיניים מכוסות. הנטייה האנושית לאמונה עיוורת שוב מעלה שאלה, וזו הרגשה נהדרת. הניסוי של בטלר מראה איזה כוח יש לאתרים האלה. זה גם מעלה לדיון את תהליכי האימות הקיימים כיום ברשת וכיצד ניתן להגביר אותם מבלי להרחיק עסקים".
לקראת היעד, הטלפון של בטלר לא הפסיק לצלצל. עוד ועוד הזמנות נדחו מסיבות של עומס במסעדה וסועדים החלו לפקפק בקיומה. בטלר החל לקבל גם קורות חיים ממלצרים וטבחים שמעוניינים לעבוד במקום וגם אותם נאלץ לדחות. ואז זה קרה - תוך שישה חודשים הצליחה המסעדה לטפס אל המקום הראשון בטריפאדוויר ולהפוך למקום הכי נחשק בלונדון - וזאת בלי שבטלר הוציא שקל מכיסו. כשזה קרה הוא החליט לחגוג את המאורע בפתיחת מסעדה מאולתרת בגינת ביתו ולהזמין אליה עשרה סועדים מאושרים. כשאלה הגיעו למקום, הם נהנו ממנות בסיסיות לחלוטין כששוב בטלר מצליח לתעתע בהם ולהגיש להם לכאורה מנות גורמה מובחרות. הסועדים יצאו מבסוטים והודיעו שכוונתם להמליץ לחברים.
מטריפאדוויזר נמסר שעד כמה שהניסוי שבטלר ערך מעניין ושווה התייחסות, הוא אינו מעיד על יתר הביקורות שבאתר שניתנות למסעדות אמיתיות. גם אם עסקים אמיתיים מצליחים לעבוד על המערכת - הם בסופו של דבר זוכים לביקורות אמיתיות ונשפטים על טיב האוכל והשרות שלהם, בניגוד למסעדה הדמיוניות של בטלר שאינה אפשרה לאחרים להגיע ולתת ביקורת כנה ואמיתית.